החיים שלי,   קשה קשה להאמין אבל זו עובדה.  ובטח לא תאמינו לי,  כי זה נישמע כל כך לא יאומן, אז, בסדר,   לא אספר .כי, זה כמו לא אמיתי.  אבל לא יכול. זה מגיע להם  שאספר כי הם, עם חושיהם ה מופלאים,  שוים את כל הפירגון שבעולם.  הדאסטי הזה,  חתול הפלאים שלנו, עשה זאת שוב. שוב, הכונה שהציל   ממש כך, הציל אותי, ומעשה שהיה,  הינהו לפניכם.  ראיתי אותו בלילה,   מאין צל כזה, חולף לו בריצה מהירה   צץ ונעלם בין המקרר, לארון. גוש בשר שמש טס לו, ונעלם ממש כמו שבא. אני אוהב בעלי חיים אבל בואו לא נגזים, ועכבר כזה   שנימצא בבית, לכל הדיעות אינו דבר נעים  ואולי גם לא כל כך בריא. דאסטי  לא היה באותו רגע לידי, כניראה שיחק הבחור והתפנק לו,  בחדר אחר. ולי, לי תמיד אמרו לא לידחוף ידים   לחללים  אפילו בבית .אבל שכחתי אותו רגע, ודחפתי אותה את היד, מודע לכך שעכבר במצוקה יכול גם לינשוך את היד המושטת לעברו. אבל מה אתם היתם עושים? נותנים לו לטייל. אצלכם בבית?  נכון, אם יש שכל  ניתן להישתמש בו, ולמשל לשים מלכודת. וזו אפשרות  הגיונית אבל לך ודע שככה זה יקרה,לי. ודחפתי את היד  לחלל בו נעלמו עיקבותיו של   העכבר,  ולמה שהתרחש לאחר מכן, לא היתי מוכן,  ולא היתי מעלה על דעתי, ככל שיש לי בכלל דעה בענין הזה,  לא חלמתי שאצלי בבית  זה יתכן. שזה אפשרי בכלל.  מר חתול הוכיח לי , באותות ומופתים  למה היה שוה לי לגדל אותו ולאהוב אותו בכל לב.    דאסטי הזה הבהיל אותי כהוגן, כשילל,  וברוב חוצפה אפילו שרט לי את היד  גורם לי להוציא אותה ממש בשניה האחרונה.  ואז ,אי אפשר היה לפספס   את הקול הנורא שנשף באוזני מוציא ראש  משולש כזה וראיתי אותן כל כך ברורות שכימעט והתעלפתי. ראיתי את  שיני ארס  של הצפע שפיספס אותי  במילמטרים ספורים,  אבל החתול המופרע הזה, עשה זאת בלי לחשוב פעמיים. המטורף   ,תוך סיכון חייו שלו,  שלף ציפורנים חדות כתער, וממש קרע לצפע את הראש.   אני החוורתי כמו סיד, למראה מלחמת   העולמות הזו בין החתול שלי שהציל את חיי, ובין הנחש שנשף ורשף, וניסה בכל כוחו מתפתל לכאן ולשם, מנסה להשליך את ראשו ולהקיש את חתולנו שהיה וקשה להאמין,     דאסטי החתול היה זריז כמו שד וקשה היה לעקוב אחר תנועות כף רגלו  כששב וקפץ והתפתל  קורע ושב וקורע בציפורניו בראש השרץ עד שהנחש ממש שבק חיים.  ואז, כאילו זה מעשה שהוא עושה  מדי יום ביומו,  נטל אותו בשיניו את הגויה על אף שראיתי פתאום למרבה חרדתי,  וניסיתי לצעוק ולהזהיר את החתול אבל קולי ממש אבד לי. ראיתי אותו ככה, מתפתל מעט בבפיו של דאסטי, וזהו. הקרב הסתים.  מה זה חיבוקים נישוקים, לטיפות אכל מהמשובח ביותר שהיה לי קיבל דאסטי שהציל את חיי.  והוא, בין לעיסת האוכל וליקוק  בלשון מגרגר נהנה מתשומת הלב,  האדירה שקיבל ובצדק,  והבטחתי לו  לעצמי,,שאספר את הסיפור האדיר הזה לכל מי שרק    ירצה לשמוע. והעכבר? עכשיו כבר היה קטן עלי אם הוא בבית או לוא. כי מה זה לעומת ההצלה הזו מהכשת צפע   שהציל אותי ממנה האדון המופלא המפואר  הזה  דאסטי החתול שלי.