כותרות TheMarker >
    ';

    גאות ושפל

    מחשבות על עיצוב ואמנות, טיפוגרפיה ומעורבות חברתית ופוליטית, אהבה למזרח התיכון, מעט תוגה חורפית, וגם כמה חלומות.

    \"לא זכיתי באור מן ההפקר\" (ח.נ.ביאליק)

    ארכיון

    יצירת הפוסטר הטיפוגרפי כמסע אישי

    2 תגובות   יום שבת, 5/11/11, 20:39

    "אתה חוצה ארכיפלגים, טונדרות, שלשלות־הרים.
    והנה, היינו־הך היה אף לולא זזת מכאן"
    "מרקו פולו מדמיין היה שהוא משיב (או שמא קובלאי הוא זה המדמיין לעצמו את תשובתו) שככל שירבה לתעות בדרכו בתוך רובעים לא־ידועים של ערים רחוקות, יותר ויותר ייטיב להבין גם את יתר הערים אשר נאלץ לעבור כדי להגיע עד לשם."

    [מתוך "הערים הסמויות מעין" של איטאלו קאלווינו, בתרגום גאיו שילוני]

     

    ''

     

    הקטע הזה מוקדש לסטודנטים לשנה א' שמתקשים במגעים הראשונים עם מטלת יצירת פוסטר שכולו אותיות. נשאלת השאלה (ובצדק) איך לעזאזל אפשר לעשות את זה מעניין? הרי אני מוגבל בחומרי הגלם שהם (לפי הגדרה) אותיות וצבע שחור לבן. איך אני אמור להביע משהו עם מילים ואותיות כאשר אין לי אפשרות של צבע ותמונה?!

    אני מחליט ללכת למקום ששמו ומראהו אינם ידועים.
    בקטע זה אשרטט את מפת המסע בצורה האידיאלית שלה, אבל רק אתם יכולים ללכת לבד בדרך שלכם.

     

    ההרפתקן מחליט לצאת למסע -

    השלב הראשון כולל את שינוי המבט האישי.  

     

    1. צידה קלה - ה"נזירות" שבחומרי הגלם אינה רק מגבילה – היא ממקדת. המבחן של מעצב טיפוגרפי היא ליצור עולם עשיר מתוך ההתמקדות וההגבלה, כפי שצידה קלה עדיפה על צידה כבדה לצורך המסע.
    2. אני לא מוגבל רק לאותיות שחורות על רקע לבן – אלא יש לי את כל 98 הגוונים שביניהם (בשימוש בשחור של דפוס). כפי שיתוודע לכם, העין קולטת צבעים שנמצאים בשכנות באופן שונה – אפור בהיר ייראה בהיר יותר כאשר הוא מונח על רקע שחור. אפקט זה יכול להיות מחליש או מעצים.
    3. בנוסף יש לי אפשרות לצבוע את הרקע בכל הגוונים (בין שחור ללבן) או שחור ולבן, מה שיעזור בעתיד להעברת המסר שלי.
    4. הכי חשוב – התוצאה לא צריכה להיות מושלמת בהתחלה או באמצע. קדשו את התהליך ואפשרו לעצמכם לעשות טעויות, גם אם התוצאה הסופית מכילה אותן – העיקר הוא שלמדתי.
    5. פיתוח חשיבה טיפוגרפית מופשטת – טוב, זה לא קורה בבת אחת, לחלק מאיתנו זה לוקח כמה שנים. בשנה א' לא הבנתי מה רוצים ממני, רק הרגשתי שאני חייב להבין את זה.
    6. החשיבה הזו מתפתחת בהתאם לתרגילים בקורס טיפוגרפיה.
    7. אף אחד לא יוביל אותי לידיעה - אני חייב להגיע לשם בעצמי, אך אני בהחלט יכול להיעזר במילות חכמה. במרצה מתגלמת דמות "הזקן החכם", המאסטר, שיתן לי רמזים טובים לדרך (בהנחה שהוא חכם), וישרטט מפה משוערת. היצירה במכללה לעיצוב כוללת את התהליך של יצירה והצגתה למרצה ולכיתה על מנת לקבל הערות. מומלץ לא לזלזל בחשיבותם.

     

    שלב שני – אריזת צידה לדרך.

    1. לאן אני הולך (המסר) – בגלל האופי המוארך של העיצוב בשיעורים, המטלה של פיתוח המסר והעיצוב משתנה ומתחדדת עם הזמן, כמו ליטוש של יהלום. למרות זאת, רצוי לדעת לאן אני הולך, לאיזה כיוון, איזו ארץ אני מבקש לדעת - במה עוסק הפוסטר. מה אני מנסה להביע, למכור. מהו "הרעיון הגדול" שמאחורי העבודה. לרוב מבקש המרצה מהתלמידים ליצור בתנאים יותר מגבילים, כגון פוסטר שעוסק בספר או ביצירה, סדרת פוסטרים על הופעות שונות במקום כמו הפילהרמונית, או אפילו על מוזיקה.

    2. בחירת החברים למסע – פונט, קומפוזיציה, צבע. החלק הזה הוא קריטי מאוד, מכיוון שבפונט שבחרנו גלום העולם הצורני הנחוץ לי ליצירת העיצוב, מעכשיו "אדבר" בשפת הפונט, בנוסף לשפת הקומפוזיציה והצבע, אשר צריכות לעבוד בהרמוניה עם שפת הפונט. לכל חבר יש כישורים שונים שיעזרו או יקשו עלי במסע. עלי לבחור בפונט שיש לו עולם צורני עשיר (לדוגמא פרנק ריהל המורכב מצורות מורכבות) או דל במיוחד (לדוגמא "חיים" המורכב מצורות פשוטות). שימו לב – העולם הצורני חייב לשרת את המסר. בשלב זה עליכם להבין מהו המסר ולהבין איך הפונט משקף או לא משקף אותו באופן מופשט. למשל – פונט קוצני או מורכב מצורות ישרות וזוויתיות, לא יתאים להבעת מסר רך, אימהי. אות "רכה" לא תתאים להבעת מסר פוליטי נחרץ. זו הייתה דוגמא פשטנית, מכיוון שעם הזמן אגלה שבסקאלות האלו יש המון ניואנסים, מה שיגרום לכם לבחור פונט אחד ולא פונט אחר שמעט דומה לו. בנקודה הזו עלי לשאול – מהו הפונט ה"נוח" למסע הזה? ייתכן שגם החברים שלכם ישתנו במהלך המסע.

    ''

     

    שלב שלישי – תחילת המסע, שודדים בדרך, ונווה המדבר.

    1. עכשיו הגיע הזמן להתחיל ללכת. לעשות, לסיים את ההכנות ואת הנוחות שבמחקר, לטובת עשיה שטומנת בחובה אינסוף תיקונים ותיקונים ותיקונים.
    2. הגיע הזמן להשתמש בשלושת הרֵעים – פונט, צבע, קומפוזיציה, על מנת להגיע להרמוניה, כלומר להגיע לפתרון הנכון והמעניין.
    3. אם הדרך - בשלב זה קל מאוד ליצור סקיצות רבות (3-4 זה המון) לרעיון שלי ולהתייעץ עם המרצה.
    4. האנשים ההפוכים - ישנם מקומות רחוקים בעולם בה אנשים חיים ומתנהגים באופן שונה, ולהם מנהגים שונים. מכל אלה אני יכול ללמוד. עלי להבין שהפתרון אפשרי לא רק בדרך שהייתי רגיל אליה ובצורת החשיבה הישנה. לפעמים אני לא צריך פונט, אני יכול ליצור את האותיות בעצמי, ולפעמים לאותיות יש אפשרות להיוולד בחומר או בגריעתו. לפעמים אות היא החלל שמסביב לה.
    5. השודדים והספקנים – מתישהו אני מגלה שאיזו עננה כבדה התמקמה באזור הבטן. חשש וחוסר ביטחון שנוגעים לעשייה – "האם זה טוב?", "מה אני עושה עכשיו?", "למה זה לא יוצא מושלם כמו של ההוא?" אל תדאגו – זה אצל כולם, וזה חלק מתהליך היצירה. אלה השודדים ויוצרי הספקות אשר מחכים על הדרך. אל תתנו להם לעצור אתכם מלפסוע.
    6. היתקעות – כשאני רואה כדר מומחה יוצר כד, לפעמים מתעורר רושם שהוא הגיע ליצירה טובה וכדאי שיפסיק. בהרבה סיפורי מסע, מגיע ההרפתקן למקום של נוחות, למעין נווה מדבר המנסה לשכנע אותו שעדיפה הנוחות הבינונית על המסע הקשה המצפה בהמשך. אל תחששו לעשות עותק של העבודה ולפורר את מה שנחשב לטוב על מנת לראות אם ישנן אפשרויות חדשות שצומחות מתוך התהליך. הכוונה אינה לביטול ויצירת משהו חדש, אלא לפיתוח.
      למרות הפיתוי להישאר בנווה המדבר, או להמשיך ללכת באותה דרך מוכרת, הייעוד שלי קורא לי. אמשיך ללכת לקראת התוצאה בדרכים הנכונות.
    7. נבואות זעם – לפעמים תבוא הארה בדמות אדם אחר, חכם או טיפש, שיאמר לי בדיוק את מה שאינני מעוניין לדעת – שהמסר לא מובן, שהפתרון הזה כבר נעשה, שהפוסטר משעמם. אם אני אסקול אותו, או אתעלם מדבריו, ייתכן שאפסיד לקח חשוב. אך לא כל הערה שנזרקת על הדרך היא חכמה. לפעמים גם אתקל בכסילים בדמות חכמים, ולכן אני צריך להקשיב לעצמי ולהבין אם המסר נכון או לא נכון בשבילי.

     

    ''

     

    שלב רביעי ואחרון – סוף המסע.

    1. יגעת ומצאת - בדומה לפתגם המפורסם של רבי יצחק נפחא:
      אם הפתרון נכון אבל התוצאה משעממת – אל תאמין.
      אם הפתרון לא נכון אבל התוצאה מעניינת – אל תאמין.
      אם הפתרון והתוצאה נכונים ומעניינים – הגעת לשם.
    2. ישורת אחרונה - אני נמצא לרגלי ההר, היכן שהדרך תלולה ומובילה לעיר. לא אתפתה לעצור שם, אני אצעד צעד אחרי צעד, לאט לאט עד שאגיע לשם. כמו ההרפתקן, גם אנחנו נמצאים בנקודה שבה די ברורה לנו התוצאה, אבל אנחנו צריכים לכוונן באופן עדין את האותיות, הקומפוזיציה, הצבע, על מנת שנגיע להרמוניה שאנו מעוניינים בה.
    3. לפני שהשערים נסגרים והמעבורת שטה- אני יגע. עלי גם להבין מתי הגעתי לשם, מתי להפסיק את ההקפות ופשוט להיכנס לעיר לפני ששעריה נסגרים לעת לילה. זה השלב הקשה של הסוף – לדעת מתי להפסיק, לשלוח לדפוס לפני שיהיה מאוחר מידי, לפני שאקרוס מעייפות או לפני שבית הדפוס נסגר או לפני שיום ההגשות מתחיל. תכננו את הזמנים של השלבים האחרונים על מנת שלא תיפח רוחכם על מפתן העיר.

     

    לאחר שהגעתי לעיר המסתורית אשר על ההרים וראיתי את רחובותיה וסמטאותיה היפות,ונשמתי אוויר פסגות ושתיתי מן המעיין להרוות את צמאוני, אני מביט אחורה אל הדרך ומבין שלא הלכתי בדרך על מנת להגיע למטרה, אלא שהדרך היא המטרה. זו לא בדיוק העיר שחשבתי שהיא תהיה, לפעמים היא אפילו מאכזבת מעט, אבל אני יודע שאמשיך במסע לעיר אחרת, מופלאה יותר.

     

    ''

    דרג את התוכן:

      תגובות (2)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        10/12/11 23:57:
      רב תודות!
        25/11/11 12:36:
      מעולה עד כדי מעורר השראה! שאפו!