ההנאה המושלמת עבורי בסופי שבוע, היא לצפות בכל משחק כדורגל אפשרי בטלוויזיה. מהנה, מרגיע, מלהיב. אני אוהד של כדורגל אנגלי עשרות שנים. כמעט כל שחקן בפרמייר ליג מצטלב כשהוא עולה למגרש וכשהוא מבקיע שער. שחקנים יהודים, במצבים כאלה, אין להם מקבילה להצטלבות. 

והנה היום, כשהמתנתי חצי שעה מעצבנת לפתיחת המשחק בין Q.P.R. לבין מנצ'סטר סיטי, קפצתי לערוץ איטלקי, ושם מצאתי משחק בין פלרמו לבין בולוניה בעיצומו. יש בקבוצת פלרמו שחקן ישראלי בשם ערן זהבי ומזלו שיחק לו והוא כבש שער. ומיד, כמו הנוצרים, הוא שם יד שמאל על פדחתו - במקום ששמים כיפה - וביד ימין הוא שם שתי אצבעות על עיניו, ופיו מלמל קריאת שמע.

מה זה אם לא התשובה היהודית לנצרות?

חבל שלרב עובדיה לא הייתה הזדמנות לראות את תוצאות מערכת החינוך הישראלית. הוא וודאי היה מתגאה בכך ופטור בלא כלום אי-אפשר, בטח היה מורה לאלי ישי לקבוע מזוזות בכל השערים בכל מגרשי הכדורגל בארץ.