שבוע טוב.

הנה חלק משיחה 10. תהיו נחמדים ותגיבו, תודה.

............

ש: תרשה לי הצעה ידידותית. הצעה תקפה בכל תחום וכל מצב. אל תשפוט. אל תשפוט גם את איכות ותכני הספר. (ובסוגריים: אל תשפוט את מעשייך. לפחות אל תשפוט לרעה!) כתבת ספר, שלח אותו. שחרר אותו באהבה. תן לו ברכת הדרך. הוא ימצא לו אוהדים רבים. ואתה גם תקבל תמלוגים – או שאולי אמרתי מילה רעה, קללה?

שמע; צא להפסקה. נקה את הראש ואת הדעת. כשתחזור, נמשיך.

נושאים לדיון, יש.

זמן, יש.

אתה, כאן.

אני, כאן.

להתראות.

[הפסקה]

ת: חזרתי.

ש: איך היתה השינה?

ת: נרדמתי ברגע, לא חלמתי או שאני לא זוכר כלום. קמתי מטושטש. עכשיו אני פה.

ש: כמו שאתה יודע, גם בשינה נפשך עובדת. מתמודדת, בוחנת, מהרהרת.  אני רוצה לטפל בעזרתך בכמה נושאים שהעליתי קודם.

(ולעניין סדר הדברים בספר. הדברים נראים מבולבלים. יפה. גם החיים. אין כאן תחרות הספר המסודר. מעל לכך, אנחנו מדברים על החיים, ודווקא על הבלבול, והמבוכה, וכן הלאה. הספר הזה, כפי שהוא, הוא הטוב ביותר. הוא לא נכתב מהראש. הוא יוצא מהלב).

ב "מחצית" הדרך בחלק של הבוקר, אמרת שאתה מקנא.

ת: נכון.

ש: מה פירוש מקנא?

ת: הייתי רוצה להיות כמו האנשים בהם אני מקנא.

ש: על הכֱּנות מגיע לך פרס. על ההערכה העצמית הנמוכה – מכּות. אמור בבקשה: מה יש לאנשים ההם, שאין לך, ושבגלל זאת אתה מקנא בהם?

ת: אני לא מרגיש קנאה של ממש באנשים להם יש חפצים וחומר. אני מקנא באנשים להם יש איכות חיים ומודעות גבוהות יותר משלי. בעיקר אנשים המטפלים באנשים ומביאים אותם אל הדרכים לאיכות חיים טובה יותר.

ש: מצד אחד, יפה שאינך מקנא בבעלי חומר. החומר איננו מעניין אותך יותר מדי. נהדר. לעומת זאת, אתה מקנא באלו להם יש איכות חיים טובה יותר. מאין לך הידיעה שאיכות חייהם טובה יותר? ומה היא איכות חיים טובה יותר? מי קובע? ועל סמך מה? והאם אתה בטוח מעל לכל צל של ספק שעיסוקם באנשים אכן מעמיד אותם ברמה גבוהה משלך – מצד האיכות האנושית?

ראה; כל מילה שאתה אומר, כל מחשבה, אני תופש, בוחן, מסובב, מוסיף לה בקלות רבה כמה שאלות חידוד והבהרה, ומשגר אליך.

"וכל מה שתגיד ישמש נגדך".

ת: שמע; אני בא עם נשק קל. אתה עונה בתותחים.

ש: לא, יקירי. גם את התותחים אתה הבאת. אני רק סובבתי אותם כלפיך. ראה; ברגע שאתה מתחיל לפרוט את מחשבותיך ורגשותיך השליליים ולבחון אותם – נאמר – בעזרתי, אתה נוכח שאין להם בסיס של ממש. כאשר אתה בוחן את הרגש שלך "קינאה" אתה מוצא ש – כרגיל – הוא נובע מתוך חוסר הערכה עצמית, מתוך העדר פרופורציות, מכך שאין לך שלוות נפש, ואתה – בעצם – רוצה להיות במקום אחר. לא טוב לך במקומך. אבל כאשר לא טוב לך במקומך, גם בכל מקום אחר לא יהיה לך טוב. על כך מדבר הפתגם הישן והעוקצני: "הדשא של השכן...". זהו פתגם חכם להפליא. הוא אומר במפורש שגם השכן, המסתכל אל הדשא שלך, גם הוא חושב שהדשא של השכן... כלומר... שלך...

עזוב. הסתכל והתייחס אל הדשא שלך. אתה מציע לאנשים לשפר את איכות חייהם. אתה מציע להם לקחת, בתור דוגמה, דשא של שכן אחר, ולנסות לשתול כמותו. ואתה יודע מה? אתה יודע מה סודו של השכן שיש לו דשא כל כך יפה ומרהיב עיניים? אומר לך. השכן ההוא אינו מקנא באחרים. הוא שמח לראות את הדשא שלהם. והוא שמח עוד יותר במעשה ידיו שלו. ואם תשאל אותו כיצד הגיע לאיכות דשא כזו, עיקר התשובה יהיה: אהבה. כן. אהבה. אהבה המביאה איתה רצון להשקיע, וסבלנות, וטיפוח, ושימת לב. וכְּלפי מה – אתה שואל – כלפי עשבים? כן יקירי. כלפי כל דבר שמוצא חן בעינייך. ואולי זו ההזדמנות להציע לך להכניס לרשימה גם את עצמך!!!. אין לי  ביקורת עליך. זה גם לא תפקידי. כל מה שאני עושה הוא לחדד את מחשבותיך, רגשותיך. לקלף ולהוריד מהם את ההסוואה והקליפות, ולהציג אותם לפניך בעירומם. והנה אתה נוכח שכאשר אין להם קליפות והסוואה, לא נותר מהם כל "בשר".