כבר אמרנו כי בתל אביב יש את האוסף הגדול ביותר של בניינים שנבנו בסגנון הבינלאומי ברחבי העולם. אדריכלות הבאוהאוס פרחה בתל אביב (כמו במקומות אחרים בארץ) של 1930 וזה נבע בחלקו הגדול מהעובדה כי  17 תלמידים לשעבר של כהן הבאוהאוס העולמי, וולטר גרופיוס. ביניהם:
אריה שרון, דב כרמי, זאב רכטר, יוסף נויפלד, ג'ניה אוורבוך ריכרד קאופמן ואריך מנדלסון. זוהי רק רשימה חלקית של כמה מן האדריכלים, אשר תרמו לשפע המקומי של ארכיטקטורת באוהאוס. 

בין מלחמות העולם הראשונה והשנייה, היתה תנופת בנייה גדולה בתל אביב, בשל גלי ההגירה הגוברת של אירופה.  את שמה, "העיר הלבנה" קיבלה תל אביב בזכות הסגנון הבינלאומי, הבאוהאוס, שכן מרבית מהבתים הללו נצבעו בלבן בוהק או בז' עדין. הצבעים האלו הפכו להיות מזוהים עם הסגנון הבינלאומי  (למרות החיצוניות הזו, הצבע הלבן אינו באמת אחד המאפיינים של הסגנון).

בתל אביב יש את המספר הגדול ביותר של דירות העובדים של החברה השיתופית בארץ.  המטרה היתה לספק לתושבים תחושת שוויון שהתבטאה בין השאר, במגורים.  הבנייה היא בסגנון של בלוקים של דירות, ותפיסת הבנייה שלהם היתה שהן פעלו כמעט כיחידות עצמאיות והכילו בתוך הבלוקים עצמם משרדים, חנות נוחות, וכביסה בנוסף. העיר הפרישה לבניינים האלו חלקת אדמה כך התושבים יכלו לגדל ירקות בעצמם.  דוגמה יחידה כזו שיתופית ניתן לראות בפינת פרישמן, דב הוז ורחובות פרוג.  בלוק בניינים זה גם שימש כמטה של ​​ה"הגנה".

ישנם מעל 1500 מבנים בסגנון הבינלאומי בתל אביב, המיועדים לשימור / שחזור.  כאשר מסתכלים על כמה בניינים משוחזרים כבר, אפשר רק לדמיין כמה יפה ומודרנית העיר בוודאי נראתה בשנות 1930.

החלק השלישי של הסקירה שלי על תל אביב העיר הלבנה, יעסוק במאפיינים הבולטים של הסגנון.. ואני מבטיחה תמונות... בקרוב :)