"התנועה לביקורי בית" חזרה ובקטן. נסיכת  המחאה דפני ליף התעייפה, וגם הקונים הפוטנציאלים התעייפו מההמתנה,  והם  שבו לתור אחר בית חלומותיהם, וכך מגיעים  גם אלינו. יש כאלה שעולים בדממה במדרגות "הס פן תעיר" כאילו שהייתי מרשה לאי מי להיכנס לבית כשאחד מילדי נם את שנתו.  ויש כאלה שמתנפלים על המדרגות כאילו היו באיזה טרק שהנה הנה הם מגיעים לפסגה ו"יאללה לכבוש את ההר או..." גברת  אחת בקושי מצליחה להידחק במעבר בחדר הארונות מבקשת הסבר לארון הצדדי הגבוה במקלחת, ומפטירה לעבר בעלה שעומד מבויש (ממה בעצם?) "טוב, זו המחלקה שלך לפתוח את הארון הזה, זה ברור נכון!"  אשה בעלת עיניים יפיפיות ונחמדה במיוחד רצתה לברר בקשר לבריכות הדגים , האם ניתן להניח איזו רשת או סורג עליהם, כי הילדים קטנים. אני מסבירה, אפשר לבטל את הבריכה וחסל. זה לא הכרח זה רק בעינינו יפה ונחמד. יש אחר שאל ברצינות מוחלטת, כשמדליקים  הקמין זה כל הזמן יש ריח של נפט בבית? לא אני עונה בוודאי שאין ריח , שהרי ריח של נפט מעיד על דליפה, ובעיה בבעירה. "אהה", הוא עונה, "אז מה מריחים?"  הזמן השכיח ממני את החכמה שבשתיקה וחיפשתי אחר תשובה הולמת. יש אלוהים כנראה, ועד שחשבתי ועד שכמעט עניתי, האדון פנה לבחון חדר אחר בבית.

בינתיים הכרתי גם כאלה שנכנסים ומיד מבררים האם החתולים יעזבו איתנו, כי הם מעדיפים כלב.  בציפורים איש אינו מתעניין.  הגיעו גם כאלה שנכנסו ובמשפט השני שלי  אמרו "אל תדברי, אנחנו רואים הכול ויודעים הכול" וככה עלינו וירדנו במדרגות בדממה מוחלטת, מפלס אחר מפלס, חדר אחר חדר. אני לא הפרעתי להם, הם לא הפריעו לי, וככה בסוף בעודם מתנשפים ודווקא בירידה מן המפלס העליון, שאלו, "כמה את רוצה על הבית ומתי הפינוי",  המתינו שתי שניות, ובטרם סיימתי לענות על שתי השאלות, הפטירו  מתחת לשפמם "ישלךביתיפהשלום". והלכו.  ברור לכול שעסקה לא יצאה השבוע, לא מהאנשים הנחמדים ולא מהפחות נחמדים.