כותרות TheMarker >
    ';

    היא, והוא והיא. משולש דימיוני בשוליים

    8 תגובות   יום שני, 7/11/11, 12:37

     

     

    היא

    בגיל 16 חולמים המון. לא ממש מגשימים. ישנים עד מאוחר, הוזים בהקיץ, החיים בין שאננות ילדותית לבין משא נטל החיים וכובד האחריות. ילדה שאבא שלה עזב בשלבים מוקדמים זה סיפור אחר. כבר בגיל 16 קצת מרוטה, קצת עייפה. לא רוצה לעבוד קשה מידי. והוא, נו, הוא.... נמוך, לא משהו, קשקשן, קצת עקום, מלא תעוזה - אבל... די בטוחה שהוא במאמץ עלוב ולא מנוסה להתקדם איתה למשהו. אידיוט. היא מכוונת למעלה. תמצא איזה עשיר, רצוי אמריקאי. שיוציא אותה מהחיים האלה לחלום שמתאים לה. לאידיוט לא מנוסה מהקריות אין מה לחפש אצלה. לא צריך להתאמץ בהשכלה, בטח שלא לעבוד. צריך לדעת לצוד אותם, היוצמכים העשירים, אלה שיתנו את חייהם לתשומת לבה הטיזרי... טוב. ידיד מהקריות זה לא נורא. אפשר להלהיט אותו בחלום למצוא מיליונרית אמריקאית נואשת, שתתן אמונה וממונה, והנה החיים הטובים. וגם הדפנו אידיוט בנימוס. כי מגיע לנו... דפקו אותנו בהתחלה, אז בהמשך נפוצה!

    הוא

    אידיוט, אידיוט, אידיוט! היא הייתה בת 16 ונתתי לה לחמוק. אידיוט. הנה אני, עוד מעט בן 60, נשוי לאישה יבשה כל כך, יבשה כל כך. ילדים, עבודה, נקיון, מחוייבויות, חובות, בית לא בית, אידיוט! הייתי צריך לרוץ אחריה, דורית שלי. לרוץ ולא לעצור. איזה טיפש. היא ביוזמתה ביקרה אותי במעונות הסטודנטים פעם. הורידה חולצה, נענעה עצמה בפיתוי, ולא, אמרתי לה, לא ככה. אני כבר עם אחרת... אידיוט. דורית שלי. בשנים שאישתי הרתה וילדה, דוריתי שלי טיפלה באפה בניתוח קוסמטי. בשנים שאישתי הייתה עסוקה בהבלי העולם הזה המטופשים שלה, דוריתי שלי ישבה מול מראה והתאפרה, והתלבשה, כל כך יפה... כל כך יפה. הייתי מוכן לעבוד במכרות בסין עבור דוריתי שלי. עבור זו, היבשה, שמסתובבת פה חמוצה ועלובה, לא טרחתי גם יום אחד. עובדים עבור אהובה, לא עבור כורח. ואיך פעם פספסתי את המיליונרית שלי, עם היכטה, על הפאב. פספסתי את הסיכוי לחיים האמיתיים שמגיעים לי. עושר ועושר.

    והיא

    אידיוט. גונח פה, גונח שם. לא לדאוג. זה כואב אבל לא הורג, שזה המצב הנוח לו ביותר בחיים האלה. רגילה לחיות עם אנשים טיפשים ולא יעילים. רגילה. לקום מוקדם, לעשות הכל במקום כולם, ולקבל תשואות, קידום אהבה... החיים שלה. מה שלא תעשי לא יקרה, וכלום לא יפול סתם מהשמיים, מנגנת לה בראש אמא. אמא, אמא. אם היית מלמדת אותי לפתות גברים בקפה, להתאפר ולהשתדך למוצלחים שבהם, במקום לרוץ יחפה בכל השדות עם כל הקוצים, אולי היו לי חיים קלים יותר. אני נופלת מהכובד על כתפיי. הוא קנה לדורית מתנה. היה אפשרי למשוך בבטלה שלו, בכאבים שלו, בשטויות שלו. היה אפשרי. יכולה למשוך הכל, עשויה ללא חת. ספארטה קטנה עליה. הנה, חיוך של אחד הילדים מרחיב את מה שאלף כבאים לא יצליחו. וכמה כוח הקטנים הללו יכולים לתת. מוזר. לילדים צריך לתת, איך זה שאלה נותנים. אולי כי היו שם ברגעי השבירה, ההשפלה, המכות. פונה לשמיים בתחינה. סיבובים מסוכנים עם משא כל כך כבד עלולים להפיל את המשא, וגם את הנושא. הדופק עולה. רק לא לפול. רק לא לפול.

    דרג את התוכן:

      תגובות (8)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        29/4/12 13:57:

      :))

        10/12/11 13:33:
      שבת שלום מעניין ומלמד
        10/11/11 14:11:
      ואו. מדהים.
        9/11/11 09:19:
      חברות וחברים, שמחה שנהניתם לקרוא וגם פירגנתם בנקודות ובתגובות. תודה. א.
        8/11/11 23:12:

      היא. תמיד מוזמנת אל "התא" לקבל כנפיים ולעוף לאן שהיא רוצה :)

      והוא. לא שמעתי מה הוא רצה ....


      }!{

        8/11/11 12:09:

      בטח לא ליפול. לעצום את העיניים ולחלום. בגיל 40, 50 ו//או 60.

      למה רק 16 :)))


      איך כתבת את זה. נהדר!

        7/11/11 21:20:
      רק לשמור על הדופק...וכמובן לא לפול...
        7/11/11 16:55:
      רק לא לפול

      ארכיון

      תגיות

      פרופיל

      אמא פרובלמה
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין