צמתים של אהבה בדרכי עפר
צומת הוא מופע מדאיג. את יודעת איך את נכנסת אל תוך הצומת את אף פעם לא יודעת איך תצאי ממנו. נהגים זהירים מאטים לפני הצומת, ועצרים על מפתנו.צומת הוא מקום שיש להפעיל בו שיקול דעת: האם לחצות, או אולי להמתין. האם המסלול נכון, או אולי נקרית בפנינו הזדמנות לשנות למסלול חלופי. צומת מציע את אפשרות הבחירה. בחירה נכונה מחייבת התפנות,ראיה צלולה, והמון תשומת לב.
מפגשים עם בני אדם הם סוג של צמתים. אנחנו יודעים איך אנחנו נכנסים לצומת המפגש, ולעולם איננו יודעים איך נפרד ממנו. מה נישא איתנו לעולם, איך חיינו יושפעו ממפגש הצומת או שהוא ידחק לקרן זווית בזיכרוננו בלי להשאיר עקבות.
המפגש שלי עם מיאנמר היה מצד אחד מפגש צומת רחב עם התרבות,עם העם, עם הנופים, עם הנועם,עם המונסון ועם האהבה לבודהה. ומצד שני מפגשי צומת קטנים עם אנשים נהדרים ששינו את הרגע וטבעו בי חותם.
את הפוסט האחרון בעניין מיאנמר אני מבקשת להקדיש למפגשי צומת עם אנשים יפים, יפי מראה ונפש, נדיבים ועשירים בחכמת חיים.מצאתי את עצמי לא אחת מקיימת "מסדר דמעות" ונפרדת בקושי מהצומת שלהם כדי להמשיך הלאה במסע.
אני מתחילה עם ג'וניי הנהג מדריך שלי, בודהיסט נהדר. דרכו הבנתי את האהבה הבלתי מסויגת והחד משמעית של המיאנמרים לבודהה ולנזירים ההולכים בדרכו. הבנתי איך עם שלם יכול היה להגן בגופו על הנזירים של בודהה בעת הפגנות הנזירים הסוערות של 2008 , וכמה תמה,זכה וחמה היא הדאגה לבודהה שלהם. ג'וניי סיפר לי שאחת לשנה מארגנת המשפחה שלו: אשתו, ילדיו, אמו ואחיו ארוחת מלכים לנזירים הלומדים במנזר הסמוך לביתם. מדובר ב- 50 נזירים ובאוכל כיד המלך. כל מה שיש במחווה זו אהבה, תודה ומחויבות עצומה של המשפחה לנזירים. יש להבין שהם לא לבד. גם השכנים והידידים, כל משפחה בתורה שוקדת על תקרובת המביעה את תמיכתה והערכתה של המשפחה לדרכם של הנזירים.
דמות ססגונית מובהקת אחרת היה מר בוק, או מר ספר מהעיירה סיפו. בעלים של חנות ספרים קטנטנה על הכביש הראשי של סיפו, עיירה חלומית בהרים. רוב הספרים באנגלית וגם ספרים בעברית יש לו ובשפות נוספות מתנת המטיילים מארצות שונות שמגיעים אל החנות שלו כמו פרפרים לפרח.
בוק הוא מוסלמי. הוא נולד בסיפו, והעיירה הזו זורמת בדמו. הוא מכהן כמזכיר מפלגת האופוזיציה "הליגה הלאומית לדמוקרטיה - NLD".שבראשה עומדת."הליידי". תמונתה של סו צ'י תלויה בגדול בתוך החנות, והוא אינו מסתיר את ביקורתו על הנעשה במיאנמר. מדובר באומץ לב ממשי. רק בשנה שחלפה הוא נלקח 8 פעמים למשטרה. ניסו לטפול עליו אין סוף האשמות. בכל פעם החמיר איתו השופט והיום הוא איננו רשאי לשמש כמדריך טיולים בחינם או בתשלום . אסור לו לפעול בבתי הספר באזור הקרוב לביתו. מר בוק נאלץ לקיים את פעילותו החשובה בקרב ילדים ובני נוער בכפרים בהרים הרחק ממקום מושבו.אסור לו לארח אורחים בביתו בחינם או בכסף, אסור לו לחדש את השלט שעל משרדי המפלגה ואסור לו לפעול כדי לגייס תומכים חדשים. המכתבים שנשלחים אליו נפתחים והוא מקבל אותם במקרה הטוב אחרי חצי שנה.מאחר והוא נמצא במקום של כבוד ברשימה השחורה של החונטה, רבים בעיר מתנכרים לקיומו כי אינם רוצים לבוא בדברים עם השלטון.מר בוק לא לבד. פגשתי חופן מיאנמרים שחיים בשוליים רק משום שהעזו להביע את דעתם.
סמיוסיט המורה לאנגלית המיתולוגית של סיפו חצתה את גיל 90. בביתה הפשוט בסיפו היא נזכרת בנועם כי בילדותה נגנה פסנתר ואביה בחר בשבילה קריירה של פסנתרנית. הוא אמנם זכתה בשבחים ובמדליות אבל החליטה להמיר את הקריירה בהוראת אנגלית. היא נשלחה לאנגליה כדי להשתלם בהוראת אנגלית לתלמידים שאינם דוברים אנגלית, הצליחה מאד בלימודיה. היא שבה למיאנמר עם תעודת הצטיינות. מאוחר יותר נבחרה לנהל את בית הספר, אבל לא ויתרה על הוראת האנגלית. היא מעולם לא נישאה ואין לה ילדים. "לא תיארתי לעצמי" היא מודה שכל התלמידים שלי יהפכו לבני משפחה שלי לעת זקנתי". התלמידים לשעבר, ויש עשרות כאלה, דואגים לכל מחסורה. הם חוגגים לה ימי הולדת, באים לבקר אותה בתורנות קבועה, ומזמינים אותה לבקר בבתיהם. סמיוסיט ממשיכה ללמד אנגלית בביתה. היא אינה גובה שכר לימוד אבל היא מלמדת רק את מי שרוצה ללמוד. ודי לחכימא ברמיזא.
מיא מיא היא אחת הנשים האמיצות שפגשתי במסע הקסום במיאנמר. יש לה סטודיו לעיצוב ליד האגם המלכותי, והיא כולה תשוקה לדעת,ללמוד,להיחשף לראות. את הקריירה שלה התחילה כמוסמכת במתמטיקה והיא לימדה את המקצוע שנים רבות באחד מהתיכונים באזור. יום אחד הרגישה רע, נלקחה לבית חולים והתגלה פגם בליבה. את ההובי שהיה לה, תפירה, היא החליטה להמיר לקריירה. יחד עם בעלה פתחה סטודיו קטן ושם היא מוכרת בובות נהדרות שהיא תופרת, וקולקציה חמודה של בגדים ואביזרים.יש לה דמיון ויכולת נדירים המתגלים ביצירותיה למרות שהיא איננה חשופה לעולם האפנה המערבי.
רשימת הצמתים ארוכה.התמונות שאני מצרפת מדברות בעד עצמן. מיאנמר היא ארץ של מדרגות תלולות, ארץ של רחובות הומים, ארץ של נשים עם שיווי משקל מדהים ותושייה מדהימה. זוהי ארץ של אנשים עם נתינה אינסופית, של מחוות קטנות, של חיזור אינסופי אחרי בודהה. ארץ של המון תינוקות יפיפיים, שקטים ידידותיים נהדרים, ארץ של שיטפונות מהממים וגם ארץ של כפכפי אצבע. כולם נועלים אותן: גברים ,נשים,ילדים ואפילו חיילים בצבא המקומי. זוהי ארץ שלמדה מבודהה לחיות על גרגר אורז אחד ליום. מגיע להם יותר.
|
