השנאה כלפי אהוד ברק כבר מזמן עברה את גבולות ההיגיון הישר ופנתה למקום אמוציונלי לא מוסבר. ברק הוא הפוליטיקאי הישראלי המדובר ביותר בישראל (יותר מנתניהו). מסתמן שהציבור פשוט לא מסוגל להישאר אדיש כלפיו.  

אם ישנו קונצנזוס בין הימין לשמאל הוא ששניהם לא אוהבים את אהוד ברק. הימין מאשים אותו בכך שיצא מלבנון ופינה התנחלויות. השמאל מאשים אותו בכך שמעביר כסף להתנחלויות ונמצא בממשלה ימנית. הימין קורא לו שמאלני והשמאל קורא לו ימני.

שני הצדדים צודקים, וזה מכיוון שההגדרות המסורתיות של ימין ושמאל לא מצליחות לתת הסבר לפעולות של ברק לאורך השנים. אך האם זה בהכרח דבר רע? לא היינו רוצים מנהיג שלוקח את כל העוגה ומנתח אותה? לא היינו רוצים מנהיג שמתחשב בכלל הציבור, גם אם אינו שייך לקהל בוחריו?

לציבור כבר לא אכפת מה ברק יעשה. הוא יכול לתרום את כל הכסף שלו לצדקה ולעבור להפריח את השממה ויגידו שהוא פופוליסט. יש לי הרגשה שאין התאמה בין הפעולות שלו (אשר נעשות בצורה מחושבת ומניבה תוצאות טובות לרוב) לבין תדמיתו.

איני מתיימר להגיד שברק חף מטעויות. אך האם זה נמנע שאדם הנמצא בצמרת הביטחונית-מדינית (לא חשוב כמה מוכשר) במשך 30 שנה לא יעשה טעויות?

אני לא מנסה לקרוא לציבור להצביע אליו בבחירות הבאות, אלא רק מנסה להבין מדוע כל כך נהנים לשנוא אותו.