כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    אני ואחי התהום...

    Intimacy - In To Me You See

    פוסטים אחרונים

    0

    כבר לא

    92 תגובות   יום שלישי, 8/11/11, 05:00

    ''

     

     


    נהיה לי חורף. בלב, ואפור לי, למרחקים. גם במבט קדימה למקומות בהם לא דרכתי, שם אני כבר יודע - אפור, וקר. אני יושב עכשיו כפות בפינה של החיים, מבקש לשרוט את מי שמנסה ללטף. ככה זה חתלתול, שכבר זקן. והרעש מסביב כבר חזק מדי, מצליף בי את השקט שחלמתי עליו, זה שהפך לחירשות למה שטוב.

     

    פעם, רציתי שתבואי, כדי שאולי תבוא שלווה. עכשיו, אני יורד על ברכיי ששרוטות כבר מהפעם האחרת ההיא, ומבקש להיעזב לנפשי, שם. בפינה. החורף שכאן הוא חורף למרחקים ארוכים, אני כבר מזמן הווייה שהתקצרה, והגשם כבר אין בו ברכה. באביב, קיבלתי קללה ארוזה אריזת מתנה, וכשפתחתי, נהיה לי חורף. בלב.

     

    הגשתי כבר בקשה להנהלת הגורל, כדי שזו תשיב לי אותי. אפילו לרגע קטן אחד, ואולי, אם אני זוכר אותי, כבר אמצא את הדרך האבודה, להשאר אני.

     

    כבר לא אמצא אותך, אני יודע. אבל, לא באשמתי זה יקרה, כי ניסיתי כבר, הכל. גם למצוא אותך, גם לאבד. לא אמצא אותך, ורציתי לספר לך קצת, ממה שלא עומד להתרחש. לנו. אף-פעם לא נריב. וזה משמח אותי, בעיקר כי כולם אומרים תדיר, שכשאוהבים, רבים. אז לא. הנה, אני אוהב אותך, אבל שקט בינינו. כבר לא נתגעגע, כשנתגעגע, לאחרים. ואחרים לא יידעו, שהגעגוע הזה הוא בכלל שלנו, של אלו שלא. כבר לא ניסע לשם, למקום בו הייתי כבר, והבטחתי לשוב אליו בפעם ההיא, שלא תבוא. איתך. הדירה שלא תהפוך כבר לבית, התרוקנה זה מכבר, ויש בי הרגשה ש"התרוקנה" עברה לגור, באוהל. שהוא בית. האם זה ב', כי ב-א' כבר השתמשנו? 

     

    כבר לא אדע איך זה להפרד ממך, כדי שתשובי בשתיים. ורק הפרידה ההיא שממשיכה, פורייה ויולדת לי דמעה כל תשעה סיבובים. סביב עצמי. וכבר אז בעבר ידעתי שזו תיהיה הפעם האחרונה בה מצאתי. בעתיד. בדיוק, את מה שבדיוק מצאתי. איתך. ואני חושב שהכל אצלך מאוד מדוייק. אולי חוץ ממני. שכבר נמצא, חוץ ממך. 

     

    כאשר השתבשה הדרך בה הלכנו, נעלם גם חוש הכיוון שלי, והדרך בה המשכתי, הראתה לי שוב את שידעתי עוד לפני, שבלעדי כיסוי העיניים שהיית לי, הפכתי עיוור, והדרך מרגישה כמו פיו. של תהום.

     

    כבר לא אספר לך, על הבדידות הזו שהייתה האוקיינוס העמוק בו טבעתי, משום שאת המצופים שהשאירו דרך לנשימה, נשאת איתך בלכתנו. זו מזה.

     

    על דבר אחד אשמח. הייתה זו לנו, הפרידה האחרונה.

     

     


     

    (למעלה, תל אביב ('שלי') מצולמת של הזמן האחרון)

     

     

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (92)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        29/8/16 11:45:
      הכאבת לי, גם בברכיים שלי ששרוטות מההמתנה שלי.. ועכשיו לי יש כמעט דמעות. כמה עמוק אתה אוהב וכואב )-:
        8/12/13 20:40:
      מכאיב. השיר, הרגשות החזקים שלך. וואוו, ניערת אותי. מקווה שהוטב לך מאז.
        25/4/13 13:57:
      יורם , נישארתי ללא מילים, אפשר פשוט להישאב למילים שלך, אשמח לקרוא את הספר הזה. ענת.
      ניסיתי להעניק כוכב אך חוששני שאני חדשה פה. כתיבה מהלב.
        18/6/12 08:20:
      עומק התהום הזה משובח וכתוב להפליא...גרם לי לבכות מרוב עצב ויופי כאחד...חשבתי שכבר לא
      הדבר הכי אמיתי ויפה שנתקלתי בו מעודי
        23/5/12 19:24:
      **
        5/5/12 06:17:
      אילולא תמצא את הדרך חזרה לעצמך ותצליח להשאר בה בכוחות עצמך, לה פשוט לא ישאר במי להתאהב. כי אתה טובע בתוכה.
        4/5/12 15:34:
      מרגש עד כאב!
        1/3/12 16:45:
      פוסט משובח כתוב נפלא.
        21/2/12 20:35:
      נעתקו מילותיי... אתה כותב נפלא!
        18/2/12 14:11:
      קראתי שוב... מאוד עצוב וכנה, אמיתי וחלק מהמסלול. אל תרים ידיים -יש המון הפתעות בדרך אבל רק למי ששומר על ראש פנוי ופתוח...
        11/2/12 22:02:

      לא שבקריאה ראשונה היה פחות טוב אלא שנותר בה טעם של עוד...

        30/1/12 02:23:
      אם אגיב.. לא אעצור! אז אעצור כאן. ברשותך.
        28/1/12 00:36:
      מדבר עבור רבים - כנראה באמת יפה
        27/1/12 10:11:
      מרגש נורא...
        25/1/12 22:42:
      כתוב נפלא.
        22/1/12 09:48:
      נהדר!!! כתוב כל כך טוב, מרגיש בעצמות.
        20/1/12 08:59:
      מרגיש כמו יצרת בראשך שדה של קברים, מתים בודדים ומתות מצפים לבוא האהוב. הכל מוכן. שם באבן משתרע כהדום למיטה הזוגית מוצעת למהדרין. האותיות השחורות נקוות בשולי האבן מחכות לתורן. תייצר אהבה וחיים ... כמו שלל החיים בכתיבתך.
        14/1/12 18:18:
      קורע לב
        13/1/12 15:31:
      מרגש ותודה על ההתחלקות. מה גורם לפרידה להיות הפרידה האחרונה?
        7/1/12 10:31:

      שיר סוחף, עוטף, מרגיע, אני נרגשת.
      חולקת איתך את מה שמנחה אותי לאורך חיי וחוויותיי, כל אדם שנקרא בדרכי , כל אהבה שאני חווה,תמיד משאירה שם משהו ממנו ממני, לא נפרדת אלא לוקחת איתי, כל אהבה היא מתנה, כל אהבה הגיעה באופן בלתי צפוי, וכמו שהיא הגיעה יגיעו גם אחרות, אני מאמצת את הטוב שהיה שם עמי לוקחת אותו איתי, כי מה נשאר איתנו , לא חומר, אלא זכרונות

      חיבוק.

      אורלי

        7/1/12 10:20:
      כואב.
        7/1/12 10:07:
      צימררת אותי
        3/1/12 20:39:
      איזה כיף לשוב ולקרוא אותך
        28/12/11 15:42:
      לא מדובשה...ולא מעוקצה.....
        23/12/11 13:22:
      אהבתי מאד...תודה יקר
        15/12/11 07:35:
      שכחתי להוסיף עוד משפט קצר וחשוב - כתיבתך מדהימה כמו תמיד!!
        14/12/11 23:02:
      להלך על קו המים הטריטוריאליים זה הדבר המרגש ביותר, להיות ב"לא" וב"כן" זו האלוהות שהיא אחדות הניגודים השווה .. אבל אנחנו בני אדם, לא אלוהים אנחנו ..ונגזירה עלינו הבחירה בין "להיות או לא להיות".. "ביחד או לא ביחד".. כמובן שנתרגש ממשחק האלוהים להיות על גבי שניהם בעת ובעונה אחת... אני חושבת שהבחירה החשובה היא הבחירה בעצמנו כאשר הדברים אינם בהירים .. אולי זה לא אלוהי ..אבל זה אנושי.. והרי בני אנוש אנחנו !!
        14/12/11 00:32:
      בשקט...אהבתי...חיבקתי ...כיכבתי
        11/12/11 06:31:

      לחיי (האשליה שב...) אהבה  .

      האמת שהייתי כותב פה קצת יותר ..אבל לא נעים  :)))

        10/12/11 08:19:
      יורם האחד, מאז הקרתה לי אותך הפלטפורמה הזו, אתה גר בי כל כך שהמילים רק יחטאו ויחטיאו. שולחת חיבוק עוטף של נחמה ושכחה לרגע.
        9/12/11 18:35:
      יש משהו בעצב, שלפעמים יכול להרים אותנו למעלה בחזרה.. אהבתי :)
        9/12/11 15:40:
      כל כך יפה, כל כך עצוב, האני שלך עוד ישוב אליך, נטישה זמנית.
        9/12/11 10:25:
      אה.. כן, יופי של צילומים (-:
        9/12/11 10:25:
      חתול בדרך כלל מקמר גב לליטוף.. לא רק לשרוט היא המהות שלו. והאוקיינוס.. כן עמוק. אבל אם כתבת אז כניראה יצאת מהמצולות.
        7/12/11 15:38:
      עצוב...למרות כל הריבים הפרידה היא קשה וכואבת, אך יחד עם זאת גם הסתכלות נכונה של המציאות.
        3/12/11 22:19:
      שום דבר לא אבוד עד שזה באמת אבוד.אבוד רק כש מתים כל עוד חיים ,החיים עוד לפנינו,ואין בררה.
        28/11/11 21:44:
      מתקשה לדמיין אותך כותב לא עצוב. עצוב וכרגיל מאלף.
        27/11/11 15:05:

      קשה

      לנשום 

      בלי אוויר 


      בלי נשימות 

       

      פרידות

      לא תמיד יש בהם סופים 

       

      אולי יש בהם זכות חיים

      וזה

       

      יש בו נשימות

       

       

       

      לפעמים

      האביב מתגנב לו מעבר לפינה

       

      לך תדע

        27/11/11 05:39:
      חורף בלב הוא חלק מהריפוי הטבעי. (יש בזה המון אופטימיות , אל יאוש!)
        27/11/11 05:29:
      כמוך כמוני מזדהה..
        27/11/11 00:15:
      וואו.
        24/11/11 21:51:
      יורם,רק מי ששהה בקרח והתאבן בתצורתו יכול לחזק אותך לאחוז בחורף כמעבר בלבד,זה בלתי נמנע שהאביב עוד יבוא אליך,כשהכי לא תצפה לו....
        21/11/11 16:24:
      יאוש כזה בגיל שנה, מה יהיה בגיל שנתיים
        20/11/11 10:08:
      "כבר לא אספר על האוקיינוסים..." עולמות שלמים יעלמו. עכשיו חורף בחוץ, מאחלת שמש בלב.
        20/11/11 10:02:
      חיבוק חזק שיחמם לך את הלב..להתחלה חדשה.
        19/11/11 19:56:
      :(
        19/11/11 08:34:
      הרבה צילומי רגליים, אשר עם או בלי דעת של הצלם, אומרים שהלכה....
        19/11/11 08:30:

      לפחות בתמונות יש הרבה צבעים 

      והאפור שם ממש חינני..חיוך

       

        19/11/11 05:42:
      תודה לך על כתיבה מדהימה ומיוחדת, כמו בצילומים שלך הזווית האחרת עושה את ההבדל. אולי אם פעם יתחשק לך ותנסה לחיות את עצמך בזווית שונה, קצת יותר עגולה..אז אולי תפסיק לאהוב את העצב שלך והוא זה שילך....בפעם האחרונה ויפנה מקום ל...מה שתייחל אז לעצמך:) בהצלחה.
        18/11/11 21:24:
      חיבוק של חורף...
        18/11/11 18:55:
      איזה כתיבה מיוחדת יש לך, אך כמה עצב..עצוב נורא, רק אתה יכול להרים את עצמך ולא אף אחד אחר. מאוד מאחלת לך שתמצא את החלק שחסר לך ותהיה שלם..שיהיה לך חם בלב.
        17/11/11 17:23:
      וואו. ספיצ'לס
        16/11/11 12:08:
      פוסט מדהים... שיהיה לך חורף חם ומחבק
        16/11/11 03:17:
      הכתיבה אגב, סופר ייחודית, שונה ואיכותית
        16/11/11 03:16:
      לצערי כי רב, אני נאלץ להזדהות
        14/11/11 21:09:

      כבר מזמן אין כאן עצב, אבל אני חושבת שאתה כבר יודע את זה לבד. 

       

      יש כאן אוסף של בחירות, ואת הדין שאנו נותנים עליהן אחר כך. 

       

      היום, באחת הנקודות הכואבות ביותר של חיי, בלי כל קשר לאהבה זו או אחרת, 

      אני יכולה לקוות בשבילך, כמו גם בשבילי, לבחור אחרת ולא להצטער לעולם יותר - על דבר. 

       

       

       

        13/11/11 23:21:
      כמה שזה יפה ונוגע.....
        12/11/11 01:11:
      הלוואי שיתבהרו שמייך ותזרח עליך השמש! תמונות מקסימות צילמת! אני מקווה שאתה מחייך עכשיו..
        11/11/11 19:39:

      כמה נוגעים הרגשות האלה שלך
      אתה חייב להשתחרר....ואולי כתיבתך וכל האומנות הזו שלך
      תשחרר אותך...אולי הזמן שלך עדיין לא הגיע
      אבל הוא יגיע.
      אין אהבה אחת!


      איזה יופי של תמונות/סרטון!
      מצטרפת למה שאמרה מורן :)
      אכן שאפו

       

      סופש מחויך... :)

        11/11/11 14:10:
      WOW הלוואי והיה בי רבע מכישרון הצילום ותפיסת הרגע שלך. שאפו. ביג שאפו !
        10/11/11 21:35:

      התאפקתי. באמת שהתאפקתי.

       

      אני קוראת את התגובות פה.

      חלקן [ובצדק] מפרגנות על הכתיבה הנהדרת שלך.

      אחרות, מזדהות עם העצב העצום.

      וחלק אף בוחרות להתיחס אך ורק לסרטון שצירפת.

      משובח, כהרגלך.

       

      האבל שלך, הוא ארוך. וכבד מנשוא.

      ואתה כאילו מחפש משהו, או מישהי, שישלפו אותך ממנו.

      לא.

      זה לא יקרה. 

      אתה, רק אתה. אתה אחראי לזה שזה יקרה.

       

      יום אחד תקום בבוקר [או בצהריים] ותוכל לנשום.

      בנתיים, יש פה חמצן אחר בסביבה. הקרובה. שלך.

       

      }{

       

       

      ''

        10/11/11 19:03:
      לך*
        10/11/11 18:30:
      תל אביב שלך, כרגיל, רומנטית מאד :)) השאר - עצוב. חיבוק גדול.
        10/11/11 13:45:
      נסה להפרד מהעבר ולא לאסוף את השארית, הכתיבה משובחת ועמוקה, הצילומים - יצירת מופת :-)
        10/11/11 07:39:

      צטט: החולמת בהקיץ 2011-11-10 03:44:51

      זה כ"כ עצוב... יומולדת שמח לבלוג :)

      הכתיבה שלך גורמת להתרוממות הנפש.

      מקווה בשבילך שיום אחד תוכל להרגיש אחרת.

        10/11/11 03:44:
      זה כ"כ עצוב... יומולדת שמח לבלוג :)
        9/11/11 01:37:

      צטט: נטר 2011-11-08 12:18:34

      יופי של צילומים. ומילים גם :)

       

       

       

      כן;

       

        8/11/11 23:04:
      עם הגיל קשה יותר לאהוב, אבל גם מבינים שאהבה לא מצילה מבדידות ואולי יש בכך משום הקלה, שלא תולים בה יותר מדי תקוות תמימות שכאלו. פעם אתה שובר ופעם נשבר, אם ויתרת אז אולי אתה עדיין תולה תקוות באהבה שאין להם אחיזה במציאות. אה.. ואולי אני כזו צינית כי גם אני מנסה לנשום אחרי. שיהיה בהצלחה.
        8/11/11 21:41:
      למה אפשר לתת רק כוכב אחד, מאחלת לליבך רפואה שלמה
        8/11/11 20:41:
      כל כך אמיתי ונוגע ועצוב ומרטיט את הלב, הלוואי ותהיה לך אהבה חדשה שתנקה הכל.
      אתה נדיר, וכזו גם האהבה שלך.
        8/11/11 19:46:
      מפחידה ההתמכרות הזו...
        8/11/11 13:16:
      בעצמך אפילו בחורף אפור מצאת מלא צבעים חיים...בטוחה שעמוק בתוכך קיימת הידיעה שפרידה היא רק התחלה של משהוא חדש. וגם חתלתול מוצא ליטוף אפילו מקרן שמש בוגדנית בעיצמו של חורף. חיבוק גדול :)
        8/11/11 12:18:
      יופי של צילומים. ומילים גם :)
        8/11/11 12:10:
      תמצא אותה היא בתוכך - זו הנשמה שלך שצמאה למזון משלה - קח אותה לשיעור תניא בת'א ותיהנו ביחד.
        8/11/11 11:31:
      אני אהיה בנאלית אבל מתכוונת לכל מילה: הכתיבה שלך מדהימה אותי כל פעם מחדש.
        8/11/11 10:25:
      היא תמצא אותך אם תתן לה. ואולי תהא זו אהבה מאוחרת, כזו שבאה בהפתעה, אחרי ש"כבר לא" חיכית לה. Never say never
        8/11/11 10:25:
      כבר אמרתי וכתבתי אודות זה...רק אוסיף, אחרי כל העצב הזה... שהטוסיק של ההיא מהסרטון שלמעלה פשוט וואו :)
        8/11/11 09:42:
      עצוב בלב... אתה כותב מאוד יפה....
        8/11/11 09:22:
      לקרוא אותך זו חוויה מלאה של תחושות עמוקות גם ללא ההבנה האמיתית של הדברים. כחובבת חורף מושבעת מעציב אותי שהחורף הוא מרכיב שלילי עבורך (או שהבנתי לא נכון). ולעניין שריטותיו של החתלתול - והיה והיא תשכיל לגשת עם כפפות תנור על זרועותיה הכל יהיה הרבה יותר מוצלח :-) הלוואי שתדע אהבה גדולה...
        8/11/11 09:20:
      תמיד יהיו פרידות, אבל צריך לדעת ולעשות הפרדות, אל תיפרד מעצמך, קבל אותו הוא נהדר , חורף עכשיו, תשיל שאריות וצמח מחדש.
        8/11/11 09:00:
      חבל שכך
        8/11/11 08:42:
      מדהים
        8/11/11 08:39:
      סרטון מרתק. כלי ברגע שבירתו נוצר מחדש.
        8/11/11 08:30:
      הייתי מחבקת אותך עכשיו.
        8/11/11 08:28:
      זה אתה שצריך להשיב אותך לעצמך, להתייצב מול הנהלת הגורל, לדפוק על השולחן ולהכריז חזרתי. לא למדת שכשרוצים להזיז משהו במקום הזה חייבים מרפקים?
        8/11/11 07:47:
      כבר לא יודעת אם אפשר להפרד ממשהו שלא בא . ואיך יודעים אם זה הוא באמת ? כי אם היא תבוא לא תהיה פרידה. כי היא לא תבוא עד אלייך ותתן לך להפרד . וחוץ מזה מי שכבר היה בעמוק יודע כבר לנשום . . . הבהרה חשובה : כבר לא מגישים בקשות להנהלת הגורל , המנהל מת כי הגורל קיבל עליו קריזה שעשה הפליות .
        8/11/11 07:30:
      * לחורף מחמם לב ולתמונות מקסימות של תא'
        8/11/11 06:41:
      כואב.
        8/11/11 06:02:
      היא תמצא אותך, כבר לא תיתכן אפשרות אחרת.