האשמה,חוסר היכולת להישיר עיניים. האצבע מאשימה אותה.חברה צבועה אשר לא תושיט לה יד. תגנה את עוניה,את תלותה,את הכאב הזב מפיצעה. היא לא ידעה להסתיר.היא גילתה את קלון בעלה.שלא כמו שאר הנשים האמיתיות,מכל גווני המעמד החברתי..היא לא הסירה חותמת ידו המכה או לשונו המעוקלת בשטנה,מילים מכות,חובלות,רוצחות את נשמתה-היא חיללה סודה הכמוס והראתה אותו קבל עם. אפילו ילדיה יתמהו על צעדה.הם נחבאים בתוכה וחורצים לשון על מהלכה. והיא תישא בושתה ,עיניה על האדמה זמן רב.. ואם תשכיל לרפא ולו מעט,את ההרס הרב שבה נטע והיא נתנה לו לעשות בה כרצון פחדה מפניו,ושוב תביט השמימה לספור הכוכבים... תגלה שרק כוכב אחד נותר אמיתי לחייך אליה בין כל אותם כוכבים המתחזים למבינים גודל משבתה... תני לי חיבוק לחבקך,אחותי-האישה המוכה. |
הבושה הזו -מהיכן היא מגיעה?