זה קרה. תאמינו או לא, וועדת הכספים אישרה ברוב של שנים עשר מול שני מתנגדים את תכנית רשות המיסים לרפורמה בנושא שווי השימוש לרכבי ליסינג. מה לא היה לנו שם: חודשים ארוכים של עיכובים, התנגדויות לא מעטות, לוביסטים ואינטרסנטים שבחשו בקלחת הרותחת ואפילו שני חברי כנסת הזויים שעצרו את התנועה בכביש החוף במחאה על התוכנית המוצעת. צחוק הגורל, אחד משני החכי"ם הללו היה סטס מיסז'ניקוב, אותו אחד שעומד כיום בראש וועדת הכספים שאישרה את הרפורמה.

  מה שאושר בסופו של דבר הוא גרסה מרוככת של הרפורמה אותה ניסה לקדם מזה תקופה ארוכה בועז סופר מרשות המיסים. במחשבה שנייה, להגיד 'מרוככת' זה אנדרסטייטמנט מאחר ובשורה התחתונה העלאת שווי השימוש מינורית למדי ולא תהיה לה השפעה של ממש על שוק הליסינג בארץ, ועל הרעות החולות שהוא מביא עימו לשוק הרכב בכלל. אבל השאלה אם שווי השימוש של רכב בקבוצה 2 יהיה אלף שקל או אלפיים שקל היא שאלה משנית. הסוגיה המרכזית היא סוגיית הרכב הצמוד ממקום העבודה שניתן כהטבה לחלק מהשכירים במשק, והשאלה האם המדינה (זה אנחנו) צריכה לסבסד אותו.  

 זה לא שאני מקנא בעכברי ההיי-טק למיניהם שנאלצים להזדחל בכל בוקר בפקקים לסדנת היזע הדיגיטאלית שלהם באיזו מאזדה או טויוטה, אבל בכל פעם שאני נתקל בהם אני מתרגז מחדש. מה כל כך מרגיז אותי אתם שואלים? ובכן, למרות מה ששמעתם, העיוות בשווי השימוש תורם תרומה ניכרת להגדלת הפערים בחברה הישראלית. לא רק זו שכל אותם עובדים מקבלים משכורות גבוהות משמעותית מהשכר הממוצע במשק (שיהיה להם לבריאות), הם מקבלים גם רכב צמוד ממקום העבודה (אני עדיין מפרגן) ושווי השימוש שנקבע להם (גם כיום וגם בסוף יישום הרפורמה בשנת 2011), נמוך משמעותית מהשווי הריאלי של ההטבה לה הם זוכים (כאן הפרגון שלי מסתיים). 

  כשאדם מן היישוב שלא עשה קורס הסבה להיי-טק או סדנת תכנות ג'אווה רוצה לרכוש מכונית, הוא ניצב בפני עלות רכישה בסדר גודל של חמש-עשרה משכורות, וזה עוד לפני העלויות השוטפות של אחזקת הרכב. אם התמזל מזלו ויש לו את סכום הרכישה ההתחלתי של מכונית מקבוצת רישוי 2, סך ההוצאות השנתיות שלו בגין המכונית החדשה שרכש (ירידת ערך, דלק, ביטוח, רישוי, טיפולים ואבדן תשואה) ינועו סביב 40,000 ₪ או במילים אחרות למעלה משלושת אלפים ₪ לחודש. לעומתו, עובד ההיי-טק בר המזל לא משלם עלויות שוטפות כלל, ושווי השימוש שבגינו הוא ישלם מס עומד על 1,330 ₪ בלבד לחודש (2,450 ₪ בשנת 2011). שתבינו, זה לא שהוא משלם 1,330 ₪ לחודש בגין הרכב אלא זה הסכום שבגינו הוא ישלם מס (נניח 47%) הווה אומר שש מאות שקל עשרים וחמישה לחודש – וזאת לעומת 3,200 ₪, פחות מעשרים אחוז מהעלות האמיתית.

   אז בסדר, שווי השימוש אכן יעלה לכדי 2,450 ₪ לחודש לרכב מקבוצה 2, אבל צריך לזכור שכל שאר השכירים במשק שמשלמים את הוצאות הרכב מכיסם, משלמים אותו מהנטו שלהם, לא מהברוטו, כך שאין שום סיבה שאלה שהתמזל מזלם לקבל רכב צמוד ישלמו רק מחצית מהעלות הריאלית. דרך אגב, אני אפילו לא מדבר על העצמאים שזקוקים לרכב לצורכי עבודתם ונדפקים מכל הכיוונים. 

    אני מציע לכל ה'שלי יחימוביצ'ים' למיניהם להפסיק להתבכיין ולספר לנו שמעמד הביניים קורס ושצריך לתת לו יד ולעזור לו. אף אחד לא קורס, בוודאי לא אלה שמדינת ישראל ואזרחיה (זה אנחנו, כבר אמרתי?) מממנים את איכות החיים שלהם כל יום בפקק בדרך לעבודה. אם המדינה הייתה דורשת ממקומות העבודה לממן את העלות האמיתית של ההטבה שהם נותנים לעובדים, או לחילופין מנסים להעמיס את זה על העובדים, כל ענף הליסינג היה קורס תוך שבועיים. על פי ההיגיון של שווי השימוש כיום, אולי חברות ההיי-טק יספקו לכל העובדים שלהן גם דירות חדשות עם שווי שימוש בדירה שנמוך בשמונים אחוז מעלות השכירות או הרכישה הריאליות. אולי אפילו יקראו לזה 'שווי בית שימוש'. למזלנו זה עדיין לא קרה.