שוב מתחילים האיומים. כל אימת שיש דרישה להתייעלות במגזר כלשהו, נפתחת סידרת איומים כנגד האזרח הקטן. רוצים התייעלות במערכת הביטחון? לא יהיה כסף לקנות מערכות "כיפת ברזל". רוצים התייעלות במערכת הבריאות? לא יהיו תרופות מצילות חיים. רוצים התייעלות במערכת החינוך? לא יהיה חינוך חינם לגיל הרך. וכך הלאה וכך הלאה. האזרח הקטן ישלם את מחדלי המערכות הגדולות.

הפעם זה בתחום עובדי הקבלן. רבבות עובדים מן השורה, אינם מקבלים תנאי עבודה בסיסיים. יכולים להיות באותו מקום עבודה שני עובדים, באותה עבודה ממש, כאשר האחד מהם מקבל משכורת הוגנת, דמי הבראה, חופשות, ימי מחלה, מתנות לחגים, גימלת פרישה, פנסיה ושאר ההטבות אותן מקבל כל עובד, ואיתו ביחד, עובד ותיק, באותה משרה ממש, המקבל מחצית מהשכר בלי כל הטבה נלווית, ובלי סיכוי לקבל פיצויים או פנסיה כאשר יעזוב את עבודתו. וכל כך למה? בגלל שהוא "עובד קבלן". עבד נרצע לחברת כח אדם, העושה "קופה" על חשבונו של העובד המנוצל.

אם מדובר בעסקים פרטיים, אזי יש עוד מקום לקבל את הטיעון שזכותו של כל מעסיק לבחור לו את עובדיו לפני נוחותו, ולא ניתן לכפות עליו לשלם משכורות גבוהות, כאשר הוא יכול להשיג את העובד במשכורת נמוכה יותר. אבל כאשר מדובר בגופים ציבוריים כמו משרדי ממשלה או רשויות מקומיות, הרי מדובר בעושק של ממש. עובדים נאלצים לעבור דרך משרדי כח אדם, כי אין להם דרך אחרת להתקבל לעבודה. הם נאלצים לקבל את כל התנאים המשפילים, ולראות כיצד העובד שלידם, באותה משרה ובאותו היקף עבודה, מקבל משכורת כפולה, רק בגלל שהצליח בדרך כלשהי להתקבל לעבודה על ידי המעסיק ולא דרך חברת כח אדם.

ומה טוענים ברשויות המקומיות? אם יכריחו אותנו לשלם משכורות רגילות לעובדי קבלן, ניאלץ לייקר את הארנונה לתושבים. היינו, אתם האזרחים, המתקוממים בכל לבכם נגד האפלייה הבוטה, דעו כי בסופו של דבר אתם אלו הנהנים מאותה עבדות מודרנית, כי אתם משלמים פחות ארנונה בשל העלות הנמוכה יותר בהעסקת עובדי קבלן. פלא הוא ששר האוצר אינו משמיע טיעון דומה, ולפיו מס ההכנסה יעלה אם הממשלה תצטרך לעמוד בקריטריוניים בסיסיים של העסקת עובדים, על פי התקנות שהיא עצמה תיקנה, ולהעסיק אותם במשרה מלאה כמו כל עובד רגיל.

אלו הן טענות דמגוגיות, חסרות כיסוי, שנועדו לגייס את הציבור הרחב למען הגופים הנצלניים. יש די עודפי שומן בכל הגופים הגדולים, כדי למצוא את התקציבים הדרושים לעקור מן השורש את שיטת הניצול הזו, שהפכה להיות כמעט מכת מדינה. במדינות המודרניות, אחוז המועסקים דרך חברות כח אדם, עומד על אחוזים זניחים, בעוד שבארץ גילו הן החברות הללו והן גופים ציבוריים גדולים, שמדובר במכרה זהב בו ניתן לנצל עובדים עד תום, ולהרוויח סכומי עתק על גוום השפוף.