רק כשאתה נותר לבד ללא בן זוגך, לאחר סערת הגירושין-אתה מגלה את השקט,את הזמן ושיש לך ילדים-וזמן למכביר לתת להם ולראות מה סופת ההוריקן של מלחמות הזוגיות גרמה להם.

ואתה שם לבד לאסוף אותם אל ליבך ולהקשיב,ולספוג את כל הזמן שביזבזת יחד עם בן זוגך על מלחמות -במקום על שלום.להיות שם עם הפרחים שהבאתם לעולם.

העניין הוא קודם כל, ללמוד לשים בצד את עצמך לפחות בתקופה הראשונה,ולתת להם במה להוציא את שנצבר.רק הזהר שהבמה לא תהיה מוגבהת מדי ובאיזשהו מקום תשכח את עצמך,ותתן רק לילדך את כל חייך.

רגשי האשם,הרחמים עליהם ועל מה שקרה אתם,קורה אתם ויקרה להם בעתיד.

לא פעם תמהתי כמה שעות התקדשנו אביהם ואני על ויכוחים עקרים של יוקרה,כבוד,פציעה הדדית,הצדקה עצמית גם בפני יועצים,רשויות שערבנו וכו...

כמה אנרגיות,כמה משאבים,כמה כוחות על דבר שלו היינו פחות עיוורים- יכולנו לסגור ביננו ולקבל שנגמרו יחסינו אך טובת ילדנו לעולם לא תיגמר.

הצרה היא , שאם לא היינו בשלים לפני הגירושים ובגירושים להתנהגות בוגרת ורציונאלית עד כמה שניתן במצב רגיש זה-הרי ברור ,ש"מלחמת העולם השלישית"- ביננו ,המשיכה וגלשה לעשרות השנים שהיו ויהיו.

כמה עצוב...