את יודעת שאני אדם ללא זכרון, אין לי שום יכולת לספר לך על הילדות שלי

או כמו ששר בחינניות תחת גשם של כלבים טום וויטס, "אגלה לך את כל סודותי ואשקר על עברי"

לא כי אני רוצה לשקר, אלא כי אני לא באמת זוכר.

למעט אולי את אותו יום, גרתי אז בבניינים חדשים וגבוהים בקומה 3 אני חושב

לא באמת זוכר.

היה יתרון לגור בעיר בבניינים גבוהים, הרבה ילדים בשכונה

גיא שהתגורר בקומה האחרונה היה הכי לא מקובל, פעם הוא חזר עם פישוק רגליים רכב

שאלתי אותו למה הוא הולך מוזר, הוא אמר שרכב על סוס בלי אוכף ויש לו שפשפת.

באותם הימים, היינו נוהגים לזרוק שקיות מים מהמרפסות.

זורקים ומתחבאים.

כל החבורה הייתה עושה את זה, אלון היה ראש החבורה, הוא היה גדול מאיתנו בכמה שנים.

היה לנו בחור אחד, מתולתל עם בעיות רגליים, הוא לא יכל ליישר אותן כהלכה.

באמת שאני מנסה להזכר בשם שלו, אבל לא מצליח, עידו, עודד או משהו כזה.

הוא ישב, בין הבניינים עם מכנסים קצרות

לקחנו שקית מים, אני לא זוכר למה החלטנו לא למלא אותה עד הסוף

חצי שקית מים, לא מתוחה וזרקנו.

פגענו לו ישירות בשוק, השקית לא התפוצצה ורק השאירה סימן אדום

שמענו את הצווחה עד למעלה.

הצטערתי נורא על הרגע הזה, כל הרגע הזה שהכאבנו לו כלכך.

אבל שתקנו, ומעולם לא ביקשנו סליחה.

אמרתי לך שאין לי זכרונות, אולי פעם כשתלכי ברחוב תפגשי אנשים עם זכרונות

או שתפגשי שקרים שמחים.