לפעמים זה מרגיש כל כך בודד

יודעת שזה המחיר של להיות נאמן לעצמך

יודעת שמרבית האנשים מתקשים להבין שחיבה לא מותנית בהסכמה גורפת 

יודעת שלפעמים האמת שלי (ברור שלא של אחרים) חותכת בבשר החי

יודעת את מחיר הילד שצעק 'המלך עירום'

יודעת...

אך פתאום ברגעים כאלו קטנים, בהם כולם נראים כל כך ביחד

אני משלמת את מחיר הדעתנות

פעם כשגרתי במקום בו האנונימיות שררה, היה זה כל כך נסבל עד לא מורגש

מאז אני גרה במקום בו האנונימות לא גרה עוד, זה מרגיש פתאום כבד מנשוא

כולם אוהבים

מעריכים

ועם זאת לא באמת מכירים ואם מכירים, לא מכירים בעובדה שאני הרבה פחות חזקה ממה שהעין משגת.