כותרות TheMarker >
    ';

    בשביל הזהב

    חשיבותה של תקינות

    2 תגובות   יום חמישי, 10/11/11, 12:08

    אם הייתם מעודכנים בחדשות הבידור של הימים האחרונים, ודאי שמעתם על השערוריה סביב דבריו של ברט ראטנר, מי שהיה מיועד להפיק את טקס האוסקר הקרוב. ראטנר, שמראש היה בחירה מוטלת בספק, הצליח לצבור לא מעט אויבים בזמן האחרון, באופן ששיאו במכתב התפטרות שאולץ למסור לאקדמיה והחלפתו במפיק אחר.

    כבר לפני כמה שבועות, התחוללה סערה בעקבות טענות בספרה האוטוביוגרפי של השחקנית אוליביה מאן, לפיהן ראטנר הוא סוג של סוטה מין. היא הזכירה בספר מקרה בו נכנסה לטריילר שלה על סט צילומים ומצאה את ראטנר בפנים, מענג את עצמו באותו בולס שרימפ. לא ברור למה היה חשוב לתקשורת להדגיש את עניין פירות הים, אולי כדי להראות שהוא גם לא שומר כשרות בנוסף לכל, אבל האזכור השולי יחסית הזה, העלה כמה שאלות לגבי אישיותו של ראטנר וכמה כדאי שיעבוד עם נציגי ונציגות האצולה של הוליווד.

    כשנשאל על כך בראיון, ראטנר נמנע באלגנטיות מלהגיב ורק רמז שהדבר לא היה ולא נברא. סתם, הוא דבר במשך שלוש דקות על מערכת היחסים שהייתה לו עם מאן, תוך שהוא מציין שזיין אותה מספר פעמים ושבדתה את סיפור השרימפ מתוך נסיון לפגוע בו אישית. זה שהוא גם הפגין חוסר טאקט ואמר שזה היה לפני שהיא נעשתה "אסיאתית" (באותו הזמן, מאן הופיעה תחת שמה הראשון ליסה ולא תחת שמה האמצעי אוליביה), בטח לא הוציא אותו יותר טוב מהסיפור. במקום לשתוק ולתת לעסק לחלוף, או לפחות להכחיש ולסרב להרחיב בנושא, ראטנר עשה טעות טקטית והוציא את עצמו מניאק חסר רגישות ואולי קצת גזען, לעיני המצלמות.

    המקרה הזה עוד היה עובר בשקט, לולא כשל ראטנר בלשונו באופן בוטה עוד יותר. לאחר הקרנה מיוחדת של סרטו "מיליארד סיבות לשוד", נשאל ראטנר האם הוא עורך חזרות עם השחקנים. תשובתו התמציתית הייתה "Rehersal's for fags" (חזרות זה להומואים). באופן שלא הפתיע אף אחד חוץ מראטנר עצמו ומשפחה של בני דודים עם קעקועים של צלבי קרס שחיה בקראוון בהרים, המשפט הזה עורר הדים ולא מהסוג הטוב. זה לא הזלזול בצורך בחזרות שהרתיח אנשים, אלא, כמובן, השימוש במילה "fags", שנחשבת מעליבה במיוחד. למרות שסביר להניח שראטנר אמר זאת בצחוק, נראה שקשה לו להבחין בין בדיחה קטנה ולא מזיקה, לבין הערה פוגענית שתכתים את המוניטין שלו עד סוף חייו. אפשר היה להבין זאת גם מצפיה ב"שעת שיא".

    כדי להבין עד כמה מדובר בבחירת מילים אומללה, צריך להבין שהפוליטיקלי קורקט הוא סוג של דת בארצות הברית. זה לא כמו בארץ, שאדם כמו פיני גרשון יכול לדבר בגנות שחקנים שחומי עור ולשייך רמת אינטליגנציה לגון עור ועדיין לחזור ולאמן את אלופת המדינה. מאיר אריאל אמר זמן קצר לפני מותו שהומואים הם מדגרה של מחלות. זה לא מונע ממנו להמשיך ולהיות אחד היוצרים הנערצים והמוערכים בזמר העברי, עם ערבים שנערכים לזכרו מדי שנה. אם מאמן במעמדו של פיני גרשון היה מתבטא כך בארה"ב, היה נאלץ מיד להתפטר ולהסתפק באימון קבוצות ילדים למשך העשור הקרוב. אם זמר מפורסם כמו מאיר אריאל היה אומר דבר שכזה לאוזני הקהילה הגאה באמריקה, הופעותיו וארועים לזכרו היו מוחרמים ותחנות רדיו מיינסטרימיות היו חוששות להשמיע את שיריו. הזכרתי בעבר את ההחלטה להעניק לג'רי לואיס פרס על פעילות הומניטרית במקום אוסקר על מפעל חיים ועל הקשר האפשרי להתבטאויות סקסיסטיות שהיו לו בעבר. לא חשוב כמה אתה גדול, מספיקה אמירה אחת לא במקום ואתה הופך לאישיות בלתי רצויה.

    התופעה לא יחודית לארה"ב, אולם נראה שבחלקים אחרים של העולם, נדרשת פגיעה קשה במיוחד בכדי לעורר זעם שכזה הן מצד הציבור והן מצד הממסד. זכור המקרה של לארס פון טרייר, שבמהלך פסטיבל קאן האחרון, פתח את פיו וגרם לכולם רק להתפלל שיסגור אותו כבר. הוא נסה להתבדח על כך שבעבר חשב שיש לו שורשים יהודיים, אולם התברר שהוא בכלל ממוצא גרמני, אבל יצאה לו הודעת הזדהות עם הנאצים שאיש מלבדו לא מצא משעשעת. על ההשג הנדיר של לפגוע בתשובה אחת גם ביהודים וגם בצאצאי הנאצים, סולק פון טרייר מיידית מהפסטיבל ולא ברור האם ומתי יוזמן אליו שוב. את הסרט שלו הם אהבו וקירסטן דאנסט קבלה עליו את פרס השחקנית המצטיינת, אבל פון טרייר ממשיך לסחוב על גבו את אותה הערה אומללה שהייתה נמנעת לו רק היה לו טאקט.

    ברט ראטנר מצא את עצמו במצב דומה. הנסיון שלו לצאת קונדסון התפוצץ לו בפנים. הוא שכח שיש מילים מסוימות שלא אומרים מחוץ לשיחות סלון ובוודאי שלא כשאתה עומד להפיק את הטקס הנוצץ והנצפה ביותר בעולם הבידור. כמו שרק ליהודים מותר לספר בדיחות שואה, או שרק לשחורים מותר להשתמש במילת ה-N, גבר סטרייט לא יכול לזרוק את המילה "fags" כעלבון ולהתחמק מעונש. ראטנר התפוטר פחות מ-48 שעות מהרגע בו נחשפה הפרשה וזמן קצר לאחר מכן, נודע שגם המנחה המיועד אדי מרפי, פורש מהטקס הקרוב. זה לא סוד שראטנר הוא זה שהביא את מרפי כמנחה, אבל רבים הופתעו מכך שמרפי לא חכה לראות מי ימונה למפיק במקום ראטנר ופשוט החליט שלא ראוי שישאר אחרי שהאיש שבנה עליו כעמוד התווך של טקס האוסקר, עזב בבושת פנים.

    האקדמיה שוב הגיבה במהירות והודיעה שבראיין גרייזר הוא המפיק החדש של הטקס. אם השם נשמע מוכר, אבל לא ברור לכם מאיפה, גרייזר אחראי לשורה של שוברי קופות משלושים השנים האחרונות. בין השאר, הוא הפיק את "ספלאש", "שוטר בגן ילדים", "החברה שלי", "אפולו 13", "שקרן שקרן", "הגרינץ' ", "8 מייל", "האיש שבפנים", "צופן דה וינצ'י" ו"נפלאות התבונה", עליו זכה באוסקר. שורה לא רעה של סרטים מצליחים והרבה יותר מרשימה מההשגים של ברט ראטנר שמוכר בעיקר כבמאי סדרת "שעת שיא" וסרט האקס מן השלישי, זה שהרס את הסדרה. אז כעת שזהות המפיק החדש ידועה, השאלה הגדולה היא מי ינחה את הטקס. המפיק הוא זה שמציע את המנחה, בהתאם לאופי שהוא רוצה להעניק לטקס. לשם הבהרה עד כמה קשר זה חשוב, בשבוע שעבר, נפטר גיל קייטס, מי שהפיק את האוסקר 14 פעמים ולמעשה אחראי למראה המזוהה עם הטקסים כיום. הוא זה שהביא לראשונה את בילי קריסטל להנחות את הטקס וכל מנחה פוטנציאלי המוזכר בידי חובבי אוסקר, ישר מושווה להנחיה הדומיננטית והאהובה של קריסטל. אז עכשיו המשימה הראשונה של בראיין גרייזר, עוד לפני שיגש לתכנון הטקס עצמו, היא למצוא מחליף לאדי מרפי, מחליף שיהיה מקובל על כמה שיותר אנשים באקדמיה וברשת ABC המשדרת את הטקס וחרדה לרייטינג.

    או שאולי גרייזר לא צריך לחפש כל כך רחוק? הזכרתי חלק מהסרטים שהפיק, אבל הנה כמה שמות שהשמטתי קודם לכן: "בומרנג", "הפרופסור המטורף", "מאסר עולם", "שחק אותה סטאר", אה וגם "מיליארד סיבות לשוד". המשותף לכל הסרטים האלה? בכולם מככב אדי מרפי. באחרון הוא אפילו רשום לצדו של בראיין גרייזר כמפיק. אז יכול להיות שהבחירה בגרייזר לא נובעת רק מחיפוש אחר מפיק מנוסה ופחות מעורר מחלוקת מראטנר, אלא גם ממישהו שמכיר את אדי מרפי אישית ואולי ישכנע אותו להישאר כמנחה האוסקר. זה יכול להיות צרוף מקרים, אבל לא צריך יותר מחיפוש קצר ב-IMDb כדי לראות את הקשר הישיר בין ראטנר, גרייזר ומרפי. נכון לכתיבת שורות אלה, אין לטקס האוסקר ה-84 מנחה. נכון לשניה זו, אדי מרפי לא בעסק וגרייזר אחראי על מציאת מנחה. אם יתברר בימים הקרובים שמרפי חוזר בו מעזיבתו, אני בטח לא אהיה מופתע.

     

    עדכון (11.11): למי שלא שמע, בילי קריסטל נבחר להנחות את טקס האוסקר הקרוב. מעבר לכך שחייבים לשבח את מהירות התגובה של האקדמיה לכל הפרשה (לפני שבוע, עוד היה ברור שראטנר מפיק ומרפי מנחה), אני מודה שהופתעתי. בילי קריסטל הוא מצד אחד הימור על בטוח, על הנוסחה שעבדה בעבר, אבל גם רחוק משיא הפופולריות שלו ולקיחת סיכון מבחינת רייטינג. אני לא יודע אם בראיין גרייזר באמת נסה לשכנע את מרפי לחזור בו מעזיבתו ועד כמה ראשי האקדמיה היו אחראים לבחירת המחליף הוותיק. מה שבטוח זה שיהיה מסקרן לראות האם ההומור השמרני יחסית של קריסטל עדיין עובד. אם לשפוט על פי הופעת האורח שלו בטקס של שנה שעברה, עוד בהחלט יש לו את זה. בדקות המעטות בהן הופיע על המסך, הוא זכה ליותר צחוקים משקבלו שני המנחים, אן האת'וויי וג'יימס פרנקו, ביחד כל הערב.

    דרג את התוכן:

      תגובות (2)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        12/11/11 15:05:
      ישן-נושן הוא המשפט "חיים ומוות ביד הלשון" אבל תקף כנראה לעולם.
        11/11/11 00:14:

      יש משהו מאד טוב ב'פוליטקלי קורקט' הזה. זהו סוג של שמירה על גבולות. אני נפגשת כאן בכל שבוע בלקוחות שבאים לקנות נדל'ן מהארץ ורק משמיעים כל הזמן אמרות סביב השחורים שחיים כאן.

       

      לפעמים אני נאלצת להזכיר להם שבפנסילבניה סטריט יושב גם כן שחור והמחירים שם לא נפלו.

       

      תרבות ה'הכל מותר' הזו בארץ יש בה משהו מאד מסוכן.

      ארכיון

      פרופיל

      אביעד שמיר
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין