.

אחת התובנות הראשונות

שהעלו אותי על דרך החיפוש העצמי והעבודה הפנימית,

היתה תובנת המשמעות

של ה'כאן ועכשיו'.

.

למעשה, ברגע מסויים הבנתי,

שבנוכחות המלאה של הרגע

במקום ובזמן -

מתחולל התהליך העצום מכל.

תהליך הבריאה.

.

יותר מכך - שעצם הנוכחות המודעת שלנו, כבני אדם,

ברגע הזה,

הינה עניין של בחירה

שחייבת להתקיים מרצון.

.

כמו-כן התברר לי מיד

שלנוכחות המודעת ב'כאן ועכשיו'

יש מגוון עצום של איכויות וצורות קיום.

.

בסיפור הבריאה מסופר

כי ביום השלישי אמר אלוהים לארץ

להוציא (בין היתר) -

".. עץ פרי עושה פרי .."

והאדמה הוציאה -

".. עץ עושה פרי .." (בראשית א' יא'-יב').

.

לפי הפירוש הקלאסי,

האדמה לא מילאה את ציווי האל בצורה מלאה.

זאת, מאחר והציווי הורה שגם העץ עצמו יהיה פרי.

שגם לעץ עצמו יהיה טעם.

.

האדמה, מצידה, לא הוציאה עץ שהוא עצמו פרי.

.

דרך אגב, יש לציין שהמילה 'אדמה'

מתייחסת בתנ"ך לא רק לחומר הפיסי,

אלא יותר דווקא למצע התודעתי,

שבו צומחת ומתקיימת

מהות האדם ונשמתו.

ז"א, ה'אדמה' היא בעצם -

תודעת האדם, או נפשו.

.

(בדיוק כשם ש'חיה' היא מישור התודעה

והרמה הנפשית של 'כל החי',

ו'דממה' היא הרמה, או מישור התודעה 

והנפש של כל הדומם).

.

בכל מקרה, מה זה בעצם אומר -

ש'העץ איננו פרי בזכות עצמו' ?

.

הרב קוק הסביר זאת בצורה יפה מאד :

.

"חטאה הארץ

כשהתרכזה רק בפירות

ושכחה לתת טעם

גם לעץ עצמו.

הלכה אחרי קריירות והישגים,

ואיבדה את קסמם

 של החיים עצמם."

.

כאשר 'חטא', בפשטות,

מתייחס לסטייה מהצו האלוהי.

.

הקשר המודע ל'כאן ועכשיו'

מתקן את חטא ההישגיות,

את חטאה הקדמון של האדמה.

.

האדם הוא היצור החי היחיד

שתודעתו מסוגלת להיות מנותקת מן ההווה,

ובכך - מן הבריאה, מן הנצח, מן הבורא.

.

ה'חזרה' למצב תודעה של נוכחות ב'כאן ועכשיו'

מחזיר אותנו בעצם, אל עצמנו

ואל אחדות הקיום בבריאה

ובכך הופך אותנו מחדש -

לשותפים בה.

.