מקורבי קצב ורוצי טובתו מביעים צער על אי הסכמתו לקבל את עיסקת הטיעון הידועה. 

הבעיה היא שגם אם היה מקבל את עיסקת הטיעון - קצב לא היה איש מאושר. 

עקב העובדה שהבחירה במסלול אחד מבין שניים אלטרנטיביים - מונעת את את הידיעה הרגשית והפיזית של המסלול השני האלטרנטיבי - אשר נזנח, האדם שעשה את בחירתו אינו יכול לדעת מראש ממה הוא נמנע. 

הוא אינו חש כלל מה נמנע ממנו - על הצד הטוב ביותר - אבל הוא חש בהחלט את הצדדים השליליים של הבחירה אשר נבחרה. 

אילו בחר קצב באופציית עיסקת הטיעון - גם אז לא היה סולח לעצמו לעולם , והיה חש מבוזה ואומלל , ומביע צער אמיתי על העיסקה שחתם. כמו כן במצב כזה, היה אומר קצב "עשיתי טעות שחתמתי....הייתי ממשיך ומוכיח את צדקתי" 

איש אינו מצוי בטרם הבחירה - במצב האווילי שהתקשורת מתארת של "אילו היה יודע". 

המשפט "אילו היה יודע מראש" את מה שנודע לכולם רק בדיעבד - הוא משפט משוגע. 

אולי מהסיבות המנויות לעיל - אל יכניס עצמו איש, כמיטב יכולתו, לתוך המצב המחייב אותו לבחור בחירות של לוז - לוז.