מקורבי קצב ורוצי טובתו מביעים צער על אי הסכמתו לקבל את עיסקת הטיעון הידועה.
הבעיה היא שגם אם היה מקבל את עיסקת הטיעון - קצב לא היה איש מאושר.
עקב העובדה שהבחירה במסלול אחד מבין שניים אלטרנטיביים - מונעת את את הידיעה הרגשית והפיזית של המסלול השני האלטרנטיבי - אשר נזנח, האדם שעשה את בחירתו אינו יכול לדעת מראש ממה הוא נמנע.
הוא אינו חש כלל מה נמנע ממנו - על הצד הטוב ביותר - אבל הוא חש בהחלט את הצדדים השליליים של הבחירה אשר נבחרה.
אילו בחר קצב באופציית עיסקת הטיעון - גם אז לא היה סולח לעצמו לעולם , והיה חש מבוזה ואומלל , ומביע צער אמיתי על העיסקה שחתם. כמו כן במצב כזה, היה אומר קצב "עשיתי טעות שחתמתי....הייתי ממשיך ומוכיח את צדקתי"
איש אינו מצוי בטרם הבחירה - במצב האווילי שהתקשורת מתארת של "אילו היה יודע".
המשפט "אילו היה יודע מראש" את מה שנודע לכולם רק בדיעבד - הוא משפט משוגע.
אולי מהסיבות המנויות לעיל - אל יכניס עצמו איש, כמיטב יכולתו, לתוך המצב המחייב אותו לבחור בחירות של לוז - לוז. |