כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    חפשו אותי ברשת !

    מילים מדברות- שירותי תוכן

    ארכיון

    הגיע הזמן ללכת לגן. האמנם???

    3 תגובות   יום שישי , 11/11/11, 00:02

    הזמן, אתם יודעים, עף לו. מה זה עף? טס! טיסת חלל בשמי החיים שלי. משהו מטורף.

    יובלי הקטן כבר בן 7 וחצי חודשים. ילד מדהים ביופיו הפנימי והחיצוני, מלאך קטן שלי ושל אבא שלו.

    הילד המהמם הזה, התחיל השבוע להוציא "אבבב" מפיו האדמדם והעגול..וכולנו בהתרגשות!!

    רק "א" בסוף ונהיה אקסרא-מאושרים. הילד אוטוטו אומר אבא. ילד גאון של אמא:)

    ומדהים איך החיים השתנו כל-כך, איך המציאות עולה על כל דימיון ואיך הסבתות הפכו למציאות חיינו היומיומית, מה שהיה פעם רק טלפון כל יומיים ופעם בשבוע שבועיים ארוחת שישי מפנקת.

    אבל לא עוד.

    יש סבתא רמת גנית וסבתא חיפאית. הרמת גנית קרובה אלינו ועושה זאת לפחות פעמיים בשבוע. כן, שומרת על הבונבון המופלא.

    הסבתא החיפאית דורכת בביתנו הצנוע והמושקע, פעם בשבוע במשך יומיים שלמים רצופים.

    למזלינו, שתיהן נשים מדהימות, מלאות אהבה ונתינה, כאלה שאני יכולה לסמוך עליהן בעיניים עצומות נטולות חיתול עטור קקי-פיפי וכוס מטרנה של חצי ליטר. התברכנו באמהות דה-לוקס.

    אבל עדיין....אמהות.

    כאלה שברחנו מביתן בגיל 20 פלוס מינוס, כאלה שלא ספרנו להן כל פיפס בחיינו, כאלה שהמרחק רק גרם לנו לאהוב אותן יותר ויותר עד דמעות וגעגוע. ולא עוד.

    יובלי הבהיר לנו שאם הסבתות לא בפתח, בלגן בבית ומתח.

    ככה זה כששני ההורים עובדים מהבית. המולה, חגיגה וסלט במשפחה.

    אמנם, עד סיום חופשת הלידה שלי שארכה 3 חודשים, לא חשבתי כלל מה יהיה כשאחזור לעבוד.

    מי בכלל חושבת במהלך שלושת החודשים האלה? את מי זה מעניין מי למה וכמה שעות נעבוד ביום?

    מהם החיים אם לא טיטול אחד גדול???

    ואז החופשה הסתיימה. ממש סוף הפארטי טיים ברחבי הוואי. חחחחופשה.

    מי שהמציא את ההגדרה הזאת, לבטח היה גבר, אבל אחד כזה אפילו בלי ביצים.

    אמנם לא חזרתי לעבוד בפול טיים, אבל אוטוטו זה הולך לקרות.

    ומה יהיה עכשיו? איך נוכל להיות עם הבונבון כמעט כל יום כשתשומת הלב שהוא דורש הופכת לדרישה נחרצת כל דקה ועשר שניות?

    מה עושים? סבתות או מעון?

    שיישאר בידיים אחראיות ומלאות אהבת אמת, או שיהיה בין ילדים מחושלים חיידקית?

    יובלי מאוד תקשורתי וצמא לחברת אנשים בכל יום. כשמישהו חדש נקרה בדרכו הוא שולח חיוכי אהבה ממיסים ואי אפשר שלא להבחין בפנימיות שלו שכל כך רוצה אנשים לצידו.

    אז פעוטון או מעון.

    אבל מה? אחרי כל מיני סיפורי זוועה שאנחנו שומעים בחדשות....רק סבתות הן הפתרון המושלם. ובואו נודה. גם כלכלית זה משתלם.

    אז מה עושים?

    מתי שולחים את הילד לגן? פעוטון? מעון?

    מהו הגבול בין נוחות להתמודדות כשמדובר בילד שלכם?

     

    אשמח לתגובות.

     

    באהבה,

    אמא של יובלי.

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (3)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        13/11/11 23:16:
      לאמא של יובל :-) רוב התינוקות/פעוטות נכנסים למעון בגיל צעיר וגדלים טוב מאוד. אני אישית מאוד מתקשה להיפרד. את צריכה לעשות מה שנראה לך הכי נכון. נשמע לי דווקא אחלה סידור שסבתא א תשמור פעמיים בשבוע וסבתא ב' עוד פעמיים ותמצאי חצי משרה של 4 ימים או שתקחי מטפלת ליום הנוסף. מתה כבר לבוא לבקר
        12/11/11 00:26:
      שרוני, לדעתי, אין לאן למהר. יובל עוד יאכל את חיי החברה בכמויות. כרגע הוא עוד פיצקי. אפשר להפגיש אותו עם בני גילו בגן ציבורי וכאלה. להתחבר עם כמה אמהות לילדים בגילו ולתת לקטנים האלה לתקשר ולהשתפשף. ולא להוציא הון תועפות עבור הגן, כל עוד אפשר בלי. את רונן שלחתי למעון בגיל 11 חודשים, וגם זה קרע את לבי ביג טיים.
        11/11/11 21:06:
      רק לפי תחושת הבטן שלך. אין נכון ולא נכון. והוא מתוק נורא.

      פרופיל

      שרון בר-אל
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין

      מילים מדברות