עובדים ועובדות סוציאלים/סוציאליות...
מזכיר לי את סלאח שבתי..את סוציאלית?הוא שואל את גילה אלמגור... גילה אלמגור היתה סוציאלית רגישה,אוהבת וללא סטיגמות.אפילו בסוף התחתנה עם בנו...
הסוציאליות והסוציאלים שאני הכרתי חלקם היו חברים או מייצגים את הרמה התרבותית שלי ושל אבי ילדי כביכול... טוב.חברת ילדות סוציאלית של האקס אחרי שהחלטנו לסיים בקול צורמני את נישואנו ,התקשרה אלי ואמרה לי :"שמעתי ש.."וכך החלו יחסי עם המחלקה שהורי שהיו אשכנזים בוגרי שואה לא רצו לשמוע ממנה גם בעיתות מצוקה הכי גדולות.היתה להם סטיגמה שאנשים בעלי כבוד עצמי לא מגיעים לשם.
אבל בישראל ועוד בעירות קטנות -הסוציאליים מאד מאד בתוך הקלחת הביתית של רבים וטובים.ויש כאלה שגם אם אינם צריכים אותם-ממשיכים במסורת אבותם לבקר,לדרוש ולצעק שהם נזקקים ומרגישים מה זה טוב עם עצמם אם הם מקבלים מהמדינה גם מה שלא מגיע להם..מין מנטליות כזו...
עם דעות נחרצות על כבוד עצמי ושהמחלקה היא לאלו שאינם מתמודדים בעצמם עם תלאות החיים,נאלצתי להתמודד עם מחלקה שבה בוצע פעם רצח של שתי עובדות סוציאליות והיתה להן סיבה לחשוש לחייהן.הן למדו את הלקח ואיומים או אנשים כוחניים-די שינו את דעתן בנוגע לטיפול בלקוחותהם מוכי הגורל.
כמו שאמרתי בפוסט אחר,חלקן נחשדו בעיני כנשים מוכות ממש בהתנהלותן ובהחלטותיהן...
הראשונה היתה אישה בשנות החמישים.עדינה ותחילה היה בה העוז להיות הוגנת ומשתפת.יום אחד כשהטיפול החל לזייף מצאתיה בוכה ומספרת לי שבעלה ממנו התגרשה עושה לה את המוות...הקשבתי לה מתחתית מצבי ההתחלתי והעתיד הלוט בערפל שלפני...ובאמת לא היו לי מילים חוץ מלהצטער על קורותיה.
המנהלת של מחלקת הבעיות הזו ,עודדה אותי לעשות מעשים נחרצים ונועזים..אך לאט לאט עם עבור הימים,מעמדה התערער והיא עזבה את המקום ובמקומה שמו גבר חרדי תקיף אשר ייצג את עמדת החרדים על מקומה של האישה בכבוד.
והיתה שם מטפלת בנוער אשר התקפלה לא פעם בטיפול הוגן -בו חלילה יפגע שמו של אבי ילדי.ובסוף ניתנה לי ילדונת שלא ידעה את יוסף וכל שאלה שרצתה לפעול פנתה לסוציאלים הבוגרים המכירה את דעותיהם והדקויות בקבלת החלטות בישוב בו לגברים יש כוח להשפיע...
אינני יכולה לצערי לפרוס את כל המפה של הניהול הכושל לו זכינו ילדי ואני ולאן זה הוביל.רק דבר אחד אומר,שברגע שהחלטתי שאיני רוצה לא מטובם ולא מעוקצם,שב הכבוד העצמי אלי.
מה שלעולם לא ישוב אלי זה האמון בצדק במדינתי בה נולדתי,גדלתי,למדתי,שירתתי,לימדתי.שם,בתהליך המיגע והעצוב הזה לימדוני החיים את חוסר השוויון כלפי נשים,את רוע ליבן של נשים אל רעותיהן שנעשה להן עוול,את האטימות,את רוע הלב,את ההתחשבנות ,הנקמנות וכל אותם מילים קשות...
וכאמור,תחילה ברחתי למחלה כדי לנוח מהטראומה והבהלה..ומשם לאט לאט טיפסתי מהבור הענק שנפער בליבי-לאור ...אבל בהחלט רק בכוחות עצמי...וכמובן בעזרת השם אליו תחילה הופנה רוב זעמי ,ולראיה זרקתי את כל סממני הדת מחיי..
טוב,אני לוקחת אחריות על החלטותי ולא שוב חשה קורבן כמו שהיה בשנים הראשונות..אך השיעור שלי היה כבד בתחילה מנשוא עד שלמדוני נסיונותי על מה לשים משקל ואנרגיות ומה לשחרר ולהקל... |