השביתה והבחירות להסתדרות
יו"ר ההסתדרות, עופר עיני, ניסה השבוע להוביל את המשק לשביתה כללית ללא הגבלת זמן, אך יוזמתו סוכלה על ידי בית הדין לעבודה. בלעדיו, יתכן והמשק היה מושבת ימים רבים, כשהנזק שהיה נגרם לכלכלת המדינה היה יכול להגיע למיליארדי שקלים.
הסיבה בגינה החליט עיני להוציא מאות אלפי עובדים לשביתה היתה אומנם "עובדי הקבלן". ואולם, מבלי לגרוע ממצוקת "עובדי הקבלן" והצורך לטפל בהם ולסייע להם, קשה מאד להשתחרר מן הרושם שמאחורי כל הפרשה הזו עומד בעצם סיפור פוליטי אחד גדול.
לסיפור הזה, איך לא, שותפים גורמים רבים, והוא קשור להתמודדות שהתקיימה לא מכבר במפלגת העבודה, בה ניצחה שלי יחימוביץ´ את עמיר פרץ, אך גם לבחירות ההולכות וקרבות לראשות ההסתדרות.
בעוד כחצי שנה אמורות להתקיים בחירות לראשות ההסתדרות. עיני מבקש כמובן לשוב ולהיבחר לתפקיד שבאמצעותו צבר פופולאריות כה רבה, וגם כוח ועוצמה, אך אם עד לא מזמן הוא היה בטוח שאת הבחירות האלו ינצח בקלות ומבלי להגיר אפילו טיפה אחת של זיעה, היום הוא כבר ממש לא בטוח בזה.
עיני תמך בשלי יחימוביץ´ בבחירות לראשות מפלגת העבודה, בעיקר משום שבצד השני ניצב היה יריבו הגדול, עמיר פרץ, האיש שממנו ירש את התפקיד בהסתדרות. השניים היו בעבר חברים טובים מאד ושותפים לדרך, אך בשנים האחרונות שוררת ביניהם איבה ויריבות גדולה.
יחימוביץ´ ניצחה בסופו של דבר, לא מעט גם בזכות אותה תמיכה גדולה וסיוע נכבד שקיבלה מעיני. פרץ משוכנע שבלי התמיכה הזו, הניצחון היה שלו והוא היה היום יו"ר מפלגת העבודה ולא יחימוביץ´. פרץ לא שוכח לעיני וגם לא סולח. הוא מחכה להזדמנות להשיב לו כגמולו על התערבותו בהתמודדות והתייצבותו לצידה של יחימוביץ´, ויש לו סבלנות.
פרץ אומנם הפסיד את הבחירות לראשות מפלגת העבודה, אך בניגוד לפעם הקודמת, לאחר שהודח על ידי אהוד ברק גם מראשות המפלגה וגם ממשרד הביטחון, כשנעלם וירד למחתרת, הפעם אין לו שום כוונה להיעלם.
פרץ מתכוון לשמור על המחנה שלו, ואף להרחיב אותו, כשהמחנה הזה יתייצב בכל עת מול יחימוביץ´. לפרץ יש תוכניות רבות בעניין. הוא לא נבהל ממחנאות בתוך המפלגה. מלבד פואד בן אליעזר, פרץ הוא אחרון חברי הכנסת בעבודה שעוד זוכרים היטב את תקופת המחנות: מחנה פרס מול מחנה רבין, ואין לו שום בעיה לחזור לתקופה ההיא.
אגב, למפלגת העבודה, עם המחנות, היו אז באופן קבוע מעל 40 מנדטים, ואף אחד במפלגה לא מתנגד שהמחנות יחזרו, בתנאי שאיתם יחזרו גם 40 המנדטים.
פרץ מתכוון בעתיד, כאשר תורכב רשימת העבודה לכנסת הבאה, לפעול בכל הכוח כדי להכניס את אנשיו, ולגרום לכך שקבוצה גדולה מקרב חברי הכנסת של העבודה בכנסת הבאה יהיו אנשים שלו ונאמנים לו ולא ליושבת ראש המפלגה.
הוא גם מתכוון לנסות להשתלט על מוסדות התנועה, כמו מרכז, לשכה ועוד, אבל יש גם סיבוב נוסף, סיבוב קודם, הבחירות לראשות ההסתדרות הצפויות בעוד כחצי שנה.
הלחץ של כבל
איתן כבל, מקורבו ונאמנו של עמיר פרץ, שוקל ברצינות רבה להתמודד מול עיני על ראשות ההסתדרות. לכבל אהדה רבה במפלגת העבודה. בפריימריס הקודמים לקביעת רשימת העבודה לכנסת, הגיע לחמישיה הראשונה, לפני פרץ וגם לפני בן אליעזר.
כבל, המשמש כיו"ר סיעת העבודה בכנסת, לא מכחיש את הדברים. בשיחה עמו הוא מאשר את האפשרות הזו, ומבהיר כי הוא עדיין בשלב הבדיקה של השטח, אבל בהחלט השמועות אודותיו נכונות והוא "שוקל ברצינות רבה מאד את האפשרות הזו".
"אז אתה אשם בשביתה של עופר עיני?", אני שואל אותו, והוא ספק בצחוק ספק ברצינות משיב: "יכול להיות".
עד לא מכבר לא היה נראה שמול עיני תתמודד דמות רצינית על תפקיד יו"ר ההסתדרות. כעת, משכבל נכנס לתמונה, במערכת הפוליטית לא שוללים את האפשרות שעיני נלחץ, ושהשביתה הכללית נועדה לחזק את מעמדו בין העובדים ולהעניק לו תהודה, תקשורת וזמן מסך, ובעצם לחזק אותו לקראת הקרב הצפוי.
בסביבתו של עיני מכחישים את הדיבורים הללו מכל וכל, ואף כועסים על כך. אחד מאנשיו מבהיר שהסיבה היא "עובדי הקבלן" בלבד, הא ותו לא, וכל שרבוב של פוליטיקה לעניין "זו רשעות לשמה שנועדה לפגוע בעופר עיני".
כך או כך, הסיפור לא נגמר רק במחשבות ובבדיקות שמבצע כבל בעצם הימים הללו.
לפני כשבוע פורסם על פגישה ב-4 עיניים שהתקיימה בין עמיר פרץ ובין יו"ר "קדימה", ציפי לבני. פרטים על המדובר בפגישה זו לא דלפו, אולם בתקשורת היו שהעריכו שהיא עסקה באפשרות הצטרפותו של פרץ לקדימה יחד עם כל מחנהו, ושהם יעניקו ללבני תמיכה בהתמודדות על ראשות קדימה.
להערכה זו יש יסוד ואוי גם בסיס, אך אין ספק שגם הבחירות להסתדרות עמדו במרכז השיחה באותה פגישה.
ללבני ופרץ יש יריבה פוליטית משותפת, שלי יחימוביץ´, ופרץ בא לבחון אפשרות שלבני וקדימה יתמכו בכבל לראשות ההסתדרות, מול עופר עיני. ללבני אין מועמד לראשות ההסתדרות, וספק אם יש לה עניין במוסד הזה. אבל יש לה בהחלט עניין להחליש ולפגוע ביחימוביץ´, ואם הדרך לעשות זאת תעבור דרך עיני וההסתדרות, יש על מה לדבר.
כבל מכחיש שפרץ שוחח עם לבני על הבחירות להסתדרות, ושהפגישה נועדה, בין היתר, לבדוק עם לבני את האפשרות שקדימה תתמוך בו בבחירות להסתדרות מול עיני. לדבריו, מי שבכלל הציע לו את הרעיון הזה לא היה פרץ, אלא אחרים.
אז מי הציע לו את זה? מתשובתו אפשר ללמוד משהו, ואפילו הרבה יותר ממשהו. לדברי כבל, מי שהציע לו היו.... אנשי קדימה, וגם חברים מסיעת חד"ש. אז אולי פרץ לא היה המציע, אבל קדימה, ובזה כבל מודה, בהחלט בוחשת בבחירות להסתדרות, ופרץ, כראש המחנה, הוא האמור לסגור את הקצוות עם יושבת ראש קדימה.
הביקור והפרס
ביום שלישי ליווה עולם התורה הכואב והדואב, למנוחות עולמים את הגאון הגדול, רבי נתן צבי פינקל זצוק"ל, ראש ממלכת התורה דישיבות "מיר". המומים וכואבים הלכו ההמונים הרבים אחר מיטתו, ממאנים להאמין כי הסתלק בחטף האיש אשר החזיק, גידל ופיתח אימפריה ענקית של אלפים רבים מאד של בני תורה, בחורים ואברכים, במשך עשרות שנים. האיש אשר כיתת את רגליו למענם בכל רחבי העולם, ופיתח את ישיבת "מיר" המעטירה למימדים עצומים, באופן פלאי, בל יתואר ובל ישוער.
את ישיבת ועדת הכספים באותו בוקר קודר ועצוב, פתח יו"ר הוועדה, הרב משה גפני, באומרו כי הוא "מבקש לעדכן את חברי הכנסת שהבוקר נפטר ראש ישיבת מיר, הגאון הגדול רבי נתן צבי פינקל זצ"ל. זוהי הישיבה הגדולה ביותר בעולם, וראש הישיבה לא היה אדם בריא והוא אפילו לא יכול היה לעמוד לבדו. למרות זאת הרב פינקל היה ספר מוסר מהלך, והוכיח לכולם איך אפשר להתמודד עם מחלה וכיצד ממשיכים הכול למרות הכול".
הרב גפני המשיך ואמר, כי ועדת הכספים לדורותיה ביקרה בישיבת "מיר" מספר פעמים. "אני זוכר שביקרנו שם לפני שנים רבות, כאשר חבר הכנסת לשעבר, אלי גולדשמידט, היה יו"ר הוועדה, והיו לו דמעות בעיניים מהמחזה המדהים הזה של הישיבה וראש הישיבה הרב פינקל".
כן ציין כי רק לאחרונה ביקר בישיבה ובביתו של ראש הישיבה, בהשתתפות נציגי משרד האוצר והפקידות הממשלתית.
מנהל הוועדה, טמיר כהן, שנכח באותו סיור בביתו של ראש ישיב מיר זצוק"ל, אמר כי "לא אשכח את הסיור הזה לעולם. זה היה פשוט מדהים".
בעקבות דבריו של הרב גפני, נזכרתי באותו סיור בעבר של ועדת הכספים, שבראשה עמד בשעתו אלי גולדשמידט. גם אני זכיתי להשתתף בסיור הזה, וגם אני הבחנתי בהתרגשות הרבה שאפפה את כל חברי הכנסת, כולל גולדשמידט, למראה המפעים והמדהים הזה של מאות ואלפי בני תורה היושבים ולומדים, ואפילו לא מפנים את ראשם לרגע קט, כדי שלא לבטל דקה של לימוד תורה, בשביל לחזות במשלחת המכובדת שהגיעה לבקר בישיבה.
בנוסף לסיור הזה, זכיתי בעבר גם להביא לסיור בישיבת "מיר" קבוצה של עיתונאים, כדי שיכירו מהו עולם התורה לא רק דרך ההשמצות וההסתה הגדולה בתקשורת, אלא יזכו לטעום ולחזות מקרוב במראה המופלא הזה של התפתחות עולם התורה, ומסירות הנפש של לומדי התורה תוך ויתור מלא על חיי העולם הזה.
באותה תקופה שבה התקיים הסיור של ועדת הכספים שבראשה עמד גולדשמידט, כיהנתי כיו"ר תא העיתונאים בכנסת. בכנסת היה נהוג בשעתו לבחור אחת למספר שנים, את הח"כ המצטיין ולהעניק לו פרס. כיום מנהג זה בוטל משום מה. במסגרת תפקידי, הוזמנתי לכהן כחבר בוועדה מיוחדת שהתבקשה לבחור את חבר הכנסת המצטיין, שלו כמובן יוענק פרס. בראש הוועדה עמד הח"כ והשר לשעבר, חיים קורפו.
לוועדה הוגשו מספר שמות והצעות של חברי כנסת הראויים להיבחר ולקבל את הפרס, ובסופו של דבר, לאחר מספר דיונים, נבחר גולדשמידט כחבר הכנסת המצטיין, ההגון והראוי לקבל את הפרס. גם אני הייתי בין התומכים במתן הפרס לגולדשמידט.
לאחר שנבחר, סיפרתי לגולדשמידט מעט פרטים מתוך הדיונים הסגורים של הוועדה שבחברה בו, וציינתי בפניו כי אחת הסיבות לכך שתמכתי בבחירתו, היתה העובדה שהביא את הוועדה בראשותו לביקור בישיבת "מיר", ושההתפעלות שלו ממראה עיניו והדמעות שנקוו באותן עיניים, שבו את ליבי.
בטקס קבלת הפרס, שהתקיים במעמד יו"ר הכנסת, חברי כנסת ואורחים רבים, התבקשתי לשאת דברים, ולאחר ששיבחתי את גולדשמידט על פעילותו הכללית כחבר כנסת, סיפרתי על הזכות שלו להביא לביקור את חברי ועדת הכספים לישיבת "מיר", וציינתי את ההתרגשות שלו מהביקור בישיבה, את העיניים הנוצצות, ושזה מבחינתי הנימוק הטוב ביותר מדוע הגיע לו הפרס, יותר מכל יתר המועמדים שהוגשו לוועדה.
צריך להבין, כי עבור גולדשמידט, איש תנועת העבודה, קיבוצניק, זה היה לגמרי לא פשוט להגיע לישיבה הגדולה בעולם ולגרור עמו לשם את כל ועדת הכספים. הוא עשה את זה, וזכה שם לפגוש במראה שטרם ראה עד אז, וספק רב אם זכה או יזכה לראות פעם נוספת בחייו. גולדשמידט נתן ביטוי לתחושותיו בשיחה שקיים עימי לאחר הסיור, וגם זמן רב לאחר מכן, תמיד נהג להזכיר בפני את אותו סיור מרגש בישיבה הגדולה שאותה נשא ברמה הגאון הגדול רבי נתן צבי פינקל זצוק"ל, עד השבוע ביום שלישי בבוקר, שבו נדם ליבו הגדול.
|