הדו"ח החריף והחד משמעי של הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית, המוכיח באופן חד משמעי, כי לאיראן תוכנית גרעינית צבאית, מעלה שוב את שאלת התגובה הרצויה: החרפת הסנקציות או תקיפה ♦ שר הביטחון ברק, כבר לא מדבר באופן בלתי רשמי, אלא מצהיר באופן גלוי, מה תהיה משמעות התקיפה, ומה יקרה אם חלילה תתרחש לאחר מכן מלחמה מול איראן ♦ במערכת הביטחון לא תולים הרבה תקוות בהחרפת הסנקציות בעולם נגד איראן, מה עוד שהתגובות של מדינות רבות לאחר הדו"ח, נותרו צוננות ובלתי מחייבות ♦ דוקא הנשיא אובמה נשמע מעט נחרץ יותר, ויתכן כי ינסה לחפות על פליטת הפה שלו נגד נתניהו, בהפגנת ידידות רבה יותר למדינת ישראל, באמצעות קבלת החלטה מעשית נגד איראן ♦ ולמרות הכל, יש הטוענים כי החרפת השיח הציבורי בעניין התקיפה באיראן, נועדה גם עכשיו לעורר את העולם לפעול נגד האיראנים, בלי מעורבות ישראלית ישירה ♦ מי שלא מתרשם מכל האיומים, הוא הנשיא אחמדיניג´אד, שלעג השבוע לדו"ח, כינה אותו מזימה ישראלית-אמריקאית, ואמר כי ארצו תמשיך בפיתוח הגרעין ♦ מה יהיו הצעדים הבאים? והאם הדיבורים על תקיפה צבאית ימשכו עד בלי די? ♦

הנשיא אובמה לא ישכח את היום הזה. בכל העולם דיברו על כך והעניין זכה לכותרות מרכזיות וראשיות. הסוגיה נותחה מכל היבטיה, כולל השאלה המרכזית, כיצד יגיב ראש ממשלת ישראל, בנימין נתניהו, האם יתקוף חזרה, וכיצד הדבר ישפיע על המשך היחסים בין ארה"ב למדינת ישראל.

לא. אין מדובר בדו"ח סבא"א, שחשף באופן רשמי וחד משמעי את תוכנית הגרעין האיראנית. מדובר בפליטת הפה של הנשיא אובמה, בעת שיחת הרכילות בינו לנשיא צרפת סרקוזי, שנחשפה בדיוק ביום פורסם הדו"ח הגרעיני.

שיחת הרכילות, בה דיברו השניים על נתניהו נערכה שבוע קודם, אבל נחשפה כאמור רק לאחר מכן ("מקור נאמן" בהרחבה). לסרקוזי לא אכפת (כלום) ודבריו על נתניהו לא ישפיעו על מעמדו. אבל מבחינת אובמה זו עלולה להיות מכה אנושה. תג המחיר המיידי, עלול לעלות לו בקול היהודי, במאבקו הצמוד מול הרפובליקנים לקראת הבחירות שיערכו בעוד שנה.

ואכן הרפובליקנים כבר עושים שימוש בארוע, ומציינים כי פליטת הפה של אובמה מעידה על היחס הקר שהוא מפגין כלפי הידידה הטובה ביותר ו"האחות הקטנה" של ארה"ב. "הנשיא אובמה לא ישכח את היום הזה בחיים. זה המשפט שיעלה לו בבחירות", אומרים פרשנים פוליטים מובילים בארה"ב.

לא לחינם נזעק הבית הלבן להגיב על הארוע. "אין כל שינוי ביחסים הטובים בין ירושלים לוושינגטון" ציינו שם. בתדרוך לעיתונאים בוושינגטון, התייחס סגן היועץ לביטחון לאומי, בן רודס, לנושא ואמר כי "לאובמה יש מערכת יחסי עבודה מאוד קרובה עם ראה"מ נתניהו. הפעילות שלנו מדברת בעד עצמה בעד מדינת ישראל אובמה קיים פגישות אחד על אחד עם נתניהו מאשר עם כל מנהיג אחר".

המבחן של אובמה

מבחינת אובמה מה שקרה לו השבוע עם נתניהו, הרבה יותר חמור מדו"ח סבא"א. פליטת הפה יכולה לעלות לו בנשיאות, הרבה יותר מאם יפציץ (או לא) את הגרעין האיראני.

ואולי יהיה קשר בין פליטת הפה לדו"ח. יתכן מאד כי מה שלא עשה הדו"ח תעשה פליטת הפה, ואובמה יחריף את הסנקציות נגד איראן, או אפילו יחליט על תקיפה, רק כדי לגלות ידידות למדינת ישראל, לחפות על פליטת הפה שלו, ולהיבחר לקדנציה שנייה בבית הלבן, היעד המרכזי שלו, לשם מרוכזים כל מאמציו.

הדבר גובר ומתעצם, כאשר בימים אלה, השיח בארה"ב עוסק בקשר ההדוק שבין הכלכלה לפוליטיקה. לפיכך אי אפשר להפריד את איראן מהן, וממערכת השיקולים של הממשל בוושינגטון.

ואכן איראן עלולה (או עשויה) להפוך בשנה הקרובה לאתגר הגדול ביותר של אובמה. מצד אחד — הרפתקה באיראן עלולה לעלות לו באיבוד הבית הלבן. מאידך הוא עלול לשלם מחיר פוליטי כבד על אי עשייה בסוגיית הגרעין האיראני. אובמה יודע כי 2012 הולכת להיות מסוכנת עבורו מבחינה פוליטית. צריך להיות ממש נאיבי כדי לחשוב שהנשיא האמריקאי יקבל החלטה מצפונית בעלת משמעות היסטורית, מבלי שיתחשב בהשלכותיה הפוליטיות ובמשמעותה האישית לגביו.

בדיוק כאן נכנסה פליטת הפה המיותרת שלו, וכדי לחפות עליה, הוא ידרש למעשים בשטח, שיוכיחו כי אכן היה ונשאר ידיד נאמן של מדינת ישראל. במטרה להוכיח את הידידות הזו, הוא ידרש כאמור להחרפת הסנקציות על איראן, ובהמשך — באם הסנקציות לא יצליחו — לקבל החלטה משמעותית יותר על תקיפה.

אל-ברדעי הסתיר

הדו"ח הגרעיני שפורסם השבוע, נחשב לחמור ביותר, מאז החלה הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית את בדיקותיה באיראן. הדו"ח נשען בין היתר על תיעוד מחקרי מקיף שהועבר על-ידי אחת מהמדינות החברות בארגון, שכולל מעל אלף עמודים, רובם עוסקים בפרטים טכניים, שמראים מחקר, פיתוח ופעילות ניסויים לאורך זמן.

בדו"ח מוצגת התאמה ברמת העבודה היומיומית לתוכנית רשמית. "המידע הזה נבדק ונבחן לעומק", נכתב, וכן צוין כי נערכו כמה פגישות עם נציגי אותה מדינה חברה כדי להבהיר את מקורותיו.

בנוסף, קיבלה סבא"א מידע מיותר מעשר מדינות חברות, לגבי רכש, תיעוד פיננסי, מסמכים על הסדרי בטיחות ובריאות ועוד, המדגימים כולם ייצור טכניקות למרכיבים של פצצות. מעבר למידע הזה, נאסף חומר מפעילויות סבא"א השוטפות באיראן, בהן ראיונות עם אנשי מפתח, כמו גם מצילומי לוויין.

מדובר איפוא בדו"ח החמור, החריף והמפורט ביותר, שפירסמה סבא"א לגבי תוכנית הגרעין האיראנית. זו פעם ראשונה שסבא"א מודיעה באופן גלוי שלאיראן יש תוכנית גרעינית צבאית. קביעה זו מפריכה בוודאות את הערכת קהילת המודיעין האמריקאית מ-2003, לפיה איראן עצרה את תוכנית הגרעין הצבאית שלה והמשיכה באזרחית.

הדו"ח מוכיח בוודאות, ששלטונות איראן הונו את כולם, שיחקו משחק כפול והיתלו לאורך כל הדרך בסבא"א ובמדינות העולם. מהדו"ח גם עולה, שהמנכ"ל הקודם של סבא"א, המצרי מוחמד אל ברדעי, אחראי לא מעט להסתרת המידע, והוא זה שאראי שההתקדמות הגדולה של הגרעין האיראני, התגלתה רק עתה.

האבסורד הוא, שאל-ברדעי המתמודד כיום על הנשיאות במצרים, מדינה שהיא אחת המאוימות הגדולות על ידי איראן במזרח התיכון. אל ברדעי, כנשיא ידרש לקבל החלטות נגד איראן, עליה חיפה במשך שנים.

בלי עבירות צנזורה

על רקע הדו"ח החריף של סבא"א, קל יותר להבין את רצף ההדלפות שהיו בארץ בשבועות האחרונים סביב כל הסוגיה האיראנית ובעיקר בסוגיית התקיפה הצבאית. ההדלפות ביטאו ויכוח אמיתי המתנהל בצמרת הישראלית, כאשר כל צד תידרך עיתונאים והתוצאות התבטאו בכותרות ראשיות.

הצנזורה הצבאית קבעה השבוע שהפרסומים לא חשפו מידע חדש, מה שמגביר את התחושה כי אכן כל המגיבים (כולל השרים בגין ומרידור) גויסו למטרה אחת: להעלות מחדש לסדר היום העולמי את האיום האיראני בכל עוצמתו, לפני פירסום הדו"ח, במטרה להעצים את הדברים שיפורסמו.

הויכוח הציבורי על אפשרות לתגובה צבאית, נחשב במבט לאחור ללגיטימי, אם הוא אכן נועד לעורר איום, שידרבן את האמריקאים, ואולי גם את המעצמות האחרות לנקוט באמצעים חמורים יותר נגד איראן.

מדינת ישראל עצמה מסוגלת, על פי בכירים במערכת הביטחון, להנחית מכה רצינית על פרויקט הגרעין האיראני. אולם הבעיה אינה רק צבאית, אלא גם פוליטית-אסטרטגית. במקרה של פעולה עצמאית יש חשש למשבר רציני עם ארה"ב, באם אובמה לא יאשר את הפעולה. כמו כן תייצר תקיפה באיראן, קרע שלא ניתן יהיה לאחות אותו בין העם הישראלי-יהודי לעם האיראני.

בהקשר זה ראוי להזכיר כי צעירים איראנים רבים אינם תומכים בתוכנית הגרעין בארצם וגם מתנגדים לאחמדיניג´אד. הדבר התבטא בהפגנות הגדולות לאחר הבחירות (המזויפות) שנערכו באיראן. השלטונות דיכו את ההפגנות בכוח רב, אך מתחת לשטח עדיין רוחשים הקולות המתרבים נגד השלטון. באם מדינת ישראל תתקוף באיראן, עלול קול המחאה להפסק, כיון שבעת מלחמה מתאחדים כולם.

בנוסף, ארה"ב הרי שולטת במרחב האוירי בכיוון איראן, ובלי קודים מוקדמים, שהאמריקאים צריכים לתת, על מנת לטוס בבטחה ולא להיחשב למטוסי אויב, אין אפשרות מעשית לתקיפה.

"לא יהיו 500 הרוגים"

אם עד לא מכבר, דיברו "גורמי ביטחון" (תחת השם הכללי הזה), על אפשרות של תקיפה באיראן, בלי לצטט את שמם, ותוך דרישה שהכל יהיה "אוף דה רקורד", לא לציטוט ולא לייחוס, הרי שהשבוע הוסר מעטה החשאיות. היה זה כאשר שר הביטחון אהוד ברק, החליט לדבר ולשים הכל על השולחן, בדיוק כמו שהוא יודע.

בראיון נרחב לתקשורת, אמר ברק כי הוא אינו מאמין, שמלחמה עם איראן אחרי הפצצה ישראלית אפשרית, "תסתיים אפילו עם 500 הרוגים". התבטאות זו נחשבת לחריגה ולא מקובלת. אבל זו דרכו של ברק.

קצפו של שר הביטחון יצא נגד מסע ההפחדה, כלשונו, שמנהלים בתקשורת נגד התקיפה, תוך הדגשה שהדבר יביא לעשרות אלפי הרוגים ואולי אך להחרבתה של מדינת ישראל. בהקשר הזה הבהיר איפוא, כי אם האנשים יהיו בבתיהם וישמעו להוראות, לא יהיו גם 500 הרוגים.

ברק הטיל ספק אם העולם יטיל סנקציות חריפות נגד איראן, למרות דו"ח סבא"א החריף. בשורה התחתונה, ניתן היה להבין מדבריו, כי הוא צפוי לתמוך בעתיד בתקיפה. זאת למרות התנגדותם הגורפת של כל ראשי זרועות הביטחון, וכמחצית משרי השמינייה.

"הדרג המדיני הוא זה שמחליט, ולא הצבאי", אמר ברק. דברים אלו מסתדרים עם הפרסומים שהיו לאחרונה, לפיהם מנסה נתניהו לגייס רוב בקבינט בעד פעולה צבאית נגד מתקני הגרעין באיראן. עמדתם של נתניהו וברק בעניין תקיפה באיראן זהה, אך בתוך פורום השמינייה קיים יתרון קטן לעמדתם של מתנגדי התקיפה באיראן.

אין רוב בקבינט

יש הטוענים כי שר האוצר, יובל שטייניץ, הוכנס לפורום השמינייה על ידי נתניהו, כדי שיצביע בעתיד בעד תקיפה באיראן. אולם ככל הידוע שטייניץ אינו תומך בפעולה צבאית באיראן, בטח לא בשלב הזה.

שטייניץ מצטרף לקבוצה מגובשת של ארבעה שרים — משה יעלון, דן מרידור, בני בגין ואלי ישי, המתנגדים בחריפות לפעולה צבאית בעיתוי הנוכחי. כל הארבעה סבורים, שיש לההמשיך בגיוס המערב להפעלת לחץ כלכלי ומדיני על איראן, ואסור לצאת לפעולה ללא תיאום מלא עם הממשל האמריקאי.

שר בכיר בפורום השמינייה טען בימים האחרונים, כי הדיון בעניין עדיין נמשך ולא התקבלה כל החלטה. "בכל מקרה, הנושא יהיה חייב לעבור דיון והצבעה בקבינט וגם זה עוד לא קרה", אמר השר.

השבוע לאחר הדו"ח של הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית, שוב עלה נושא התקיפה. לדו"ח תהיה השפעה מכרעת על קבלת ההחלטות. הרצון הישראלי הבסיסי הוא שהעולם יעשה מה שצריך לעשות. מדובר כהתחלה על החרפת הסנקציות, ואם זה לא יעזור, לצאת לפעולה צבאית, בדיוק כפי שנאט"ו פעל בלוב, וכפי שכוחות המערב פעלו בעבר בעיראק.

עם זאת כאשר מדברים על בכירים במערכת הביטחון, שומעים מהם אכזבה מהתגובות בעולם לאחר פרסום הדו"ח. כמו כן הם מטילים ספק רב אם הסנקציות יסייעו למנוע מאיראן את המשך התגרענותה.

הסנקציות לא יעזרו

עד היום הטילה מועצת הביטחון ארבעה סבבי סנקציות על איראן. הראשון, בדצמבר 2006, אסר על מכירת חומרים וטכנולוגיה הקשורים לתחום הגרעין, והקפיא נכסים של אישים ספציפיים הקשורים לתוכנית הגרעין האיראנית.

השני, במרץ 2007, אסר לחלוטין סחר נשק עם איראן והרחיב את הקפאת הנכסים. השלישי, במרץ 2008, הרחיב עוד את הקפאת הנכסים והתיר למדינות להטיל פיקוח על פעילותם של בנקים איראניים ולערוך חיפושים במטוסים וכלי שיט אירניים העוברים בשטחן.

הרביעי, ביוני 2010 הידק עוד את אמברגו הנשק, אסר על איראן להשתתף בכל אירוע בינלאומי הקשור לטילים בליסטיים, הטיל איסורי נסיעה על אישים הקשורים לתוכנית הגרעין, הקפיא נכסים של "משמרות המהפכה" האירניות וחברות הסחר הימי האירניות, והמליץ למדינות להטיל עוד שורת הגבלות על גופים אירניים הפועלים בשטחן.

בשבוע שעבר דיווחו מקורות דיפלומטיים ל"גרדיאן" הבריטי כי איראן מגלה עד כה "עמידות מפתיעה" מול הסנקציות הבינלאומיות שהוטלו עליה עד כה. ספק רב אם הסנקציות החדשות (שטרם הוטלו), ישנו משהו.

די היה לשמוע את אחמדיניג´אד השבוע, שלעג לכל הניסיונות להפחידו עם עוד סנקציות. הנשיא האיראני טען בלעג, כי כל הדו"ח הוא מזימה ישראלית-אמריקאית נגד איראן. אנשיו אף איימו לפוצץ את דימונה, אם תהיה תקיפה ישראלית באיראן.

"תקיפה בחודש הבא"

האפשרות של תקיפה ישראלית באיראן, אינה יורדת מסדר היום, לא רק במדינת ישראל אלא גם בעולם. אתמול פירסם העיתון "דיילי מייל" בלונדון, דיווח מיוחד לפיו "מדינת ישראל עשויה לצאת למבצע צבאי באיראן כבר בחודש הבא, לפני סוף השנה האזרחית".

בעיתון נטען כי הפירסום מתבסס על "בכירים בשירות המודיעין הבריטי". עם זאת מדובר ביומון בריטי, הידוע בחיבתו לידיעות סנסציוניות. העיתון ציטט "מקורות רשמיים" בלונדון, אך לא ציין על מה מבוססת הערכה זו.

על פי הדיווח בעיתון, אמרו אותם מקורות, כי קיימת "הבנה" בצמרת הממשל בבריטניה, כי מדינת ישראל תנסה לתקוף את מתקני הגרעין באיראן כבר בחודש הבא, כי מבחינתה עדיף לעשות זאת מוקדם מאשר מאוחר מדי.

מקורות אחרים אמרו לעיתון כי אובמה ייאלץ לתמוך במדינת ישראל, כדי לא לאבד את התמיכה היהודית בבחירתו מחדש בשנה הבאה. עם זאת, הבהירו אותם מקורות כי בריטניה לא תסייע למדינת ישראל בצורה ישירה במתקפה, כיוון שלונדון אינה רואה במבצע כזה צורך מיידי. הבריטים מעדיפים לנקוט בסנקציות על תכנית הנפט של איראן.

כך או אחרת, בהודעה הישראלית שנמסרה יממה לאחר פירסום הדו"ח, לא היה רמז, ולו הקל ביותר למתקפה אפשרית בעתיד. "הדו"ח מאשש את טענת הקהילייה הבינלאומית ומדינת ישראל כי איראן מפתחת נשק גרעיני. משמעות הדו"ח היא כי על הקהילייה הבינלאומית לעצור את המרוץ האיראני לנשק גרעיני שמסכן את שלום העולם והאזור".

בהודעה הישראלית אין התייחסות לפרסומים, כי ממשלת ישראל אכן שוקלת מבצע צבאי. ההערכה היא שכל הפרסומים בנושא בשבועות האחרונים על הערכות למבצע צבאי, לא נועדו אלא להפעיל לחץ בינלאומי בנושא לקראת פרסום הדו"ח במטרה להחמיר את ניסוחו, ובמטרה לקבל החלטה חד משמעית על החרפת הסנקציות.

האם השיח הציבורי אכן יסייע להחרפת הצעדים נגד איראן? התשובה בשבועות הקרובים.