♦ השבוע שוב הוכח עד כמה חשובה עבודת הח"כים החרדים, במיוחד כאשר עובדים בהרמוניה מלאה ובשיתוף פעולה לאורך כל הדרך. סולם השקילות יוכיח ♦ דו"ח סבא"א מפנה את תשומת הלב ל"מועדון הגרעיני" ולמדינות החברות בו. מי ומי במועדון? ♦ השיח הגרעיני סביב תקיפה ישראלית, לא חשף שום מידע סודי. כך קובעת הצנזורה הצבאית ♦ מה הקשר בין דגן לרימון? ומה הקשר בין לפיד לחתול? ♦ מה ההבדל בין העיתונאים הצרפתים לעמיתיהם מישראל וכיצד הודלפו הלחישות בין אובמה לסרקוזי? ♦ אלו מדים לובשים בכנסת, ועד היכן הגיע הצדק החברתי? ♦

זר לא יבין

מדוע שונתה הכותרת של העיתון ביום ראשון בלילה לאחר חצות?

שבוע קשה עבר על עולם התורה והישיבות. בעוד העולם מתעסק עם דו"ח סבא"א, והסכנה הקיומית (או לא) למדינת ישראל, הרי שהשיח הישיבתי היה השבוע שונה לחלוטין, בעקבות פטירתם של שני ראשי ישיבות מהחשובים שבדור. האבל הכבד הורגש בכל שיחה. הכל הוזז הצידה, כולל הכותרות ב"יתד נאמן". זר לא יבין זאת.

בעתונות הכללית יש כללים מאד ברורים ונוקשים, אף שהיא מתהדרת בפלורליזם ופתיחות. כך לדוגמא, אין סיכוי בעולם, כי הכותרת הראשית תעסוק בפטירת איש דגול (לפי שיטתם), מדען, או איש רוח. ידיעה זו תקבל לכל היותר הפנייה קטנה מהעמוד הראשון לתוך העיתון.

רק אם מדובר במוות טראגי, אסון מיוחד, או רצח מנהיג, רק אז יהפוך הארוע לכותרת ראשית. כך היה לפני 16 שנים לאחר רצח רבין, וכך (להבדיל) כאשר הרודן הלובי מועמר קדאפי חוסל, או הטרוריסט מספר אחד בעולם, עוסמא בן לאדן. רק במקרים קיצונים שכאלו, זוכה הארוע לכותרת ראשית בעיתונות הכללית והופך להיות הנושא המרכזי שעל סדר היום. כל פטירה אחרת של מנהיג פוליטי, מדיני וכדו´, זוכה אמנם לאיזכור, אך לא בכותרת ראשית.

בעיתונות החרדית סדר היום שונה (ועל כך גאוותינו). פטירת ראש ישיבה, תזכה לכותרת ראשית או הפנייה גדולה עם כתבה ותמונה בעמוד ראשון. כך היה השבוע פעמיים, יום אחר יום, תחילה עם פטירת ראש ישיבת בית התלמוד זצ"ל, ולאחר מכן כאשר נפטר ראש ישיבת מיר זצ"ל.

כאן המקום לספר על מה שארע מאחורי הקלעים, השבוע ביום ראשון בלילה, לאחר סגירת הגיליון. הקוראים יכולים לתאר לעצמם, עד כמה קשה ומסובך להחליף כותרות, כאשר דבר הפטירה מגיע בשעת סגירת הגיליון, ואפילו אחריו. זה כאמור מה שארע בתחילת השבוע.

בשעה 12 העיתון כבר היה סגור ומסוגר ואפילו שוגר לדפוס. שתי כותרות האוזן בעיתון, סיפרו על התקנה החדשה של משרד הפנים לפצל את הדירות (מאת מ. גרין), והפנייה נוספת, שסיקרה את לכידת המחבל מבית איכסא, שדקר ופצע יהודי בשכונת רמו בירושלים (מאת י. סבר).

העיתון שוגר כאמור לדפוס, עובדי מערכת הלילה, המבקר, העורכים, המעמדים והגרפיקאים היו בחוץ, ואז הגיעה הבשורה המרה על הסתלקותו של הגאון הגדול רבי דב שוורצמן זצוק"ל. השעה היתה 12:25.

עם הוודע הבשורה המרה, נבדקה האפשרות לעצור את הדפסת העמוד הראשון. לאחר שהתקבלה תשובה חיובית, הוזעק מעמד העיתון מביתו, פתח מחדש את העיתון, ושינה את הכותרות בהתאם להנחיית הוועדה הרוחנית. שתי הכותרות שהוזכרו לעיל, הוזזו כמובן הצידה והידיעה המרה, תפסה את הצד העליון של העמוד.

אין כל ארוע ארצי, מקומי, פוליטי או עולמי אחר, שהיה גורם לפתוח מחדש את העיתון ולהזעיק את העובדים מבתיהם. כך מתנהלת מערכת עיתון הכפופה לסטנדרטים אמיתיים ונכונים על פי אמות המידה בהן חונכנו בישיבות. יש דברים חשובים באמת, וכל השאר זוטות והבלי העולם.

סולם השקילות

זה מה שקורה כאשר עובדים בעירנות ובשיתוף פעולה מלא

לעתים צריך להיות נוכח, כדי להבין עד כמה חשובה וחיונית השתתפותם ועירנותם של חברי הכנסת החרדיים מסיעת "יהדות התורה" בדיוני הכנסת. השבוע לדוגמא היו מספר הישגים משמעותיים שלולי נוכחותם ועירנותם, היה יכול החינוך החרדי להפגע בצורה קשה, ולגרום למצב בו כל משפחה הייתה משלמת יותר עבור מעונות היום.

המקרה הראשון, בו גילו חברי הכנסת הרב משה גפני והרב אורי מקלב עירנות מיוחדת, היה בועדת החינוך של הכנסת, כאשר חוק שעסק בעידוד שירות צבאי, קבע כי כל מערכת חינוך, שלא תחנך את ילדיה ברוח זאת, לא תתוקצב כלל.

החוק אמור היה לכתחילה להחריג את החינוך החרדי, ובשל כך זכה לתמיכת הממשלה. אך עירנותם של חברי הכנסת, דקות ספורות לפני תחילת הדיון, גילתה מתוך ים המסמכים שהונחו על שולחן הוועדה, כי הייעוץ המשפטי קובע שאין אפשרות להחריג את החינוך החרדי. (הרב גפני טוען מאז ומתמיד, שכל הבעיה מתחילה ונגמרת עם אותם יועצים משפטיים — בעלי הבית האמיתיים של משרדי הממשלה והכנסת).

באם חברי הכנסת החרדים לא היו נוכחים באותו דיון, הנזק היה בל ישוער וקשה היה לתקנו. הרב גפני והרב מקלב נכנסו מיד לפעולה, ודחו את עצם קיום הדיון עד למציאת פיתרון בנושא המשפטי באשר להחרגת החינוך החרדי מהחוק.

הישג משמעותי נוסף שנרשם השבוע, הוכיח יותר מכל כי באינטנסיביות, נחישות ובעיקר בשיתוף פעולה פנימי, אפשר להשיג גם הישגים דרמטיים. הפעם מדובר על הכיס של כל הורה שמשלם למעון תשלום עבור ילדיו. הממשלה אישרה לפני מספר חודשים כי סולם ההנחות למעונות היום ישונה דרמטית.

מבדיקה יסודית שקיימו הרב גפני והרב מקלב, עלה כי משפחות ברוכות ילדים ייפגעו בצורה קשה מההחלטה. החשש העיקרי היה כי סולם ההנחות החדש המכונה "סולם השקילות", יחלחל גם למכסות המים, לתשלומי הארנונה ולקצבאות הילדים, וכך הנזק יגדל שבעתיים וירגש בכל תחום בחיים.

הרב גפני קיים דיונים אינטנסיביים בועדת הכספים, הרב מקלב בתפקידו הקודם כיו"ר הועדה לפניות הציבור גיבה אותו בדיונים נוספים משלו. יחד קיימו גם דיונים משותפים של הוועדות וגרפו אחריהם את תמיכתם של כל חברי הוועדה ושל גורמים מקצועיים אחרים, שיצאו בקריאה אחת לממשלה לבטל את ההחלטה שהתקבלה.

חשוב בהקשר זה לציין, כי ביטולה של החלטת ממשלה שרק התקבלה, היא משימה קשה שקשה ליישמה. הדבר הופך לעוד יותר קשה, כאשר פקידי האוצר עומדים מאחוריה. השניים לא נואשו, נועדו עם שר האוצר, שר התמ"ת, פקידי אגף התקציבים, ועם כל מי שרק אפשר. השבוע התברר כי יש שכר לפעולותיהם ויש פרי לעמלם. ההחלטה לא תיושם.

נמצא הסעיף בהחלטת הממשלה, הקובע כי יש לפקידי האוצר סמכות שלא להפעיל את ההחלטה, וכך לא הופעלה תוכנית סולם השקילות במערך ההנחות במעונות היום. ההורים יכולים לנשום לרווחה.

מועדון הגרעין

אלו מדינות מחזיקות בנשק גרעיני, מי היתה הראשונה ומי בדרך?

העולם מתנגד להצטרפותה של איראן ל"מועדון הגרעין" ולו מהסיבה, שבראשה ניצבים אנשים שיכולים להבעיר אש וגופרית, ולהצית מלחמת עולם שלישית. עיון ברשימת המדינות החברות במועדון (הבלתי רשמי) של הגרעין, מגלה שיש עוד כמה מדינות בלתי יציבות, המחזיקות בנשק גרעיני (ואין הכוונה למדינת ישראל).

מי ומי בארסנל האטומי? הראשונה היא כמובן ארצות הברית, שערכה את הניסוי הראשון בנשק זה ב- 1945. על פי הפרסומים מחזיקים האמריקאים ב-8,400 ראשי נפץ הגרעיניים. האמריקאים היו גם הראשונים שהשתמשו בנשק גרעיני, במהלך מלחמת העולם השנייה. הנשיא דאז, הארי טרומן, החליט להביא לסיומה המהיר של המלחמה בחזית מול יפן, והורה להפציץ שני ערים — הירושמה ונגסקי בפצצות אטום.

במסגרת המלחמה הקרה בין המעצמות, הצליחה רוסיה לפתח נשק גרעיני וערכה את הניסוי הראשון ב- 1949. היה זה מיד לאחר הפצצת הירושימה, כאשר שליט ברית המועצות, יוזף סטלין, הורה לרכז את המאמץ הגרעיני הסובייטי. התוכנית התבססה על מידע שהגיע ממרגלים רוסיים שחדרו ללב תוכנית הגרעין האמריקאית. לאחר התפרקות ברית המועצות, נותר מרבית הנשק הגרעיני בתחומי רוסיה, אך ייתכן שמספר כלי נשק נותרו בידי אוקראינה.

המדינה הבאה היא בריטניה, שערכה ניסוי ראשון בנשק גרעיני ב- 1952. פרויקט הגרעין הבריטי התבסס בעיקרו על מידע שהושג בעקבות שיתוף הפעולה הפורה עם ארצות הברית. מטרת תוכנית הגרעין שלה הייתה ליצור הרתעה עצמאית נגד הסובייטים, ובמקביל לשמור על מעמדה כמעצמה עולמית.

אך טבעי שאם לבריטים יש גרעין, הצרפתים לא יפגרו אחריהם. ואכן צרפת היא המדינה הרביעית שערכה ניסוי גרעיני ב- 1960. לצרפת כ-300 פצצות גרעין, והיא מסוגלת לשגר אותן מצוללות או מפציצים שברשותה.

אחרי צרפת הגיעה המעצמה סין, שערכה ניסוי ראשון בנשק גרעיני ב- 1964. הנשק הגרעיני הסיני נועד לשמש ככלי הרתעה נגד ארצות הברית וברית המועצות. עם זאת סין היא המדינה היחידה מבין המדינות הגרעיניות, שהתחייבה להיות זו שלא תעשה שימוש בנשק גרעיני למכה ראשונה.

המדינה הבאה היא הודו, שערכה ניסוי ראשון בנשק גרעיני ב-1974. אחריה פקיסטן, שערכה ניסוי ראשון בנשק גרעיני ב-1998. את החומרים הדרושים לתוכניתה היא רכשה ממדינות מערביות. פקיסטן היא המדינה המוסלמית היחידה שמחזיקה בנשק גרעיני. החשש הוא שארגוני טרור יצליחו לשים את ידיהם עליו או לגייס מומחים פקיסטנים שיעזרו להם לבנות נשק גרעיני.

גם צפון קוריאה נמצאת במועדון הגרעיני, לאחר שערכה ניסוי ראשון בנשק גרעיני ב-2006. הצפון קוריאנים סייעו גם לסוריה להקים את המתקן הגרעיני שלה בדיר-אזור. מתקן זה הופצץ על פי מקורות זרים בידי חיה"א הישראלי. סוריה לא נמצאת איפוא במועדון הגרעין, אבל יש עוד מדינה אחת, כפי שיובהר בקטע הבא.

עמימות גרעינית

הקוד בו מתייחסת התקשורת לגרעין הישראלי: "על פי פרסומים זרים"

אי אפשר לכתוב על מועדון הגרעין מבלי להתייחס למדינת ישראל, בהקשר הגרעיני. זה זמן מתנהל ויכוח קבוע, האם יש להסיר את העמימות הגרעינית, או לא. עד שתוסר העמימות, מתבססים הפרסומים כולם על מקורות זרים (וכך נעשה גם אנו).

הניסוי הראשון שערכה מדינת ישראל בנשק גרעיני, היה ב-1979, שנתיים לאחר המהפך הפוליטי המפורסם. בניגוד לכל המדינות שהוזכרו לעיל, לא הצהירה מדינת ישראל מעולם (וגם לא הכחישה) כי היא מחזיקה בנשק גרעיני.

מי שקידם את הרעיון הגרעיני של מדינת ישראל, היה ראה"מ הראשון, בן גוריון. התיזה שלו היתה, שאם מדינות ערב יבינו שלמדינת ישראל יש יכולת גרעינית, הן יזנחו את הרעיון להשמיד אותה.

וכך בסיוע צרפת, שהיתה המדינה הרביעית (לאחר ארה"ב רוסיה ובריטניה) עם יכולת גרעינית, הקימה מדינת ישראל ב-1960 את הקריה למחקר גרעיני (קמ"ג) ליד דימונה. בתחילה דווח כי מדובר במפעל טקסטיל. מאוחר יותר טענה מדינת ישראל כי אכן יש בידה כור גרעיני, אך הוא נועד למטרות שלום.

עד היום ולמרות בקשות חוזרות ונשנות, מסרבת מדינת ישראל לפתוח את הכור לפיקוח בינלאומי. בפועל היא לא מחויבת לעשות זאת, כיון שאינה חתומה על האמנה הבינלאומית להפצת נשק גרעיני.

על פי ההערכות (וכרגיל על פי פרסומים זרים), ביצעה מדינת ישראל ב-1979 ניסוי גרעיני ראשון באוקיינוס ההודי, יחד עם דרום אפריקה. במדינת ישראל סירבו להתייחס לנושא. אולם לאחר שמרדכי ואנונו, האיש שעבד בכור בדימונה, חשף את סודות הגרעין של מדינת ישראל בעיתון "סאנדיי טיימס", העריכו בעולם כי מדינת ישראל מחזיקה בכמה מאות כלי נשק גרעיניים.

כמו כן במקביל לארסנל הגרעיני שבידי מדינת ישראל, מדווחים כלי תקשורת רבים בעולם, כי מדינת ישראל שוקדת על פיתוח טילים בליסטיים ארוכי טווח שמסוגלים לשאת ראשי נפץ גרעיניים. דוגמה לטילים מסוג אלה, הם טילי יריחו מכל הסוגים. רק בשבוע שעבר, דיווח ה"גרדיאן" הבריטי כי מדינת ישראל משפרת את יכולותיה הגרעיניות, מרחיבה את טווח טילי הקרקע-קרקע שלה מדגם "יריחו 3" ואת יכולת השיגור של הטילים הגרעיניים שלה מתוך צוללות.

כיום יש בידי חיל הים הישראלי, שלוש צוללות גרעיניות ועוד שתיים שנמצאות בתהליכי בנייה בגרמניה. לפני שלושה חודשים, דיווח ה"דר שפיגל" כי גרמניה נעתרה לבקשת מדינת ישראל ותעביר לידי חיל הים צוללת שישית מדגם דולפין, המסוגלת לפי פרסומים זרים לשאת נשק גרעיני.

בינתיים ממשיכה מדינת ישראל לשמור על עמימות גרעינית, והויכוח מתחדש מעת לעת. מי שמצדד בהפסקת העמימות, הוא דווקא שמעון פרס, הנחשב למקים הכור בדימונה, כמי שהיה יד ימינו של בן גוריון. האם פרס רוצה שכולם ידעו שהוא זה שהקים את הכור ומכאן דרישתו להסרת העמימות? מניעיו אינם ברורים.

אולי בהזדמנות הזו, יסביר פרס, מדוע התנגד בזמנו לתקיפה בעיראק, ומדוע עד היום אינו מודה כי זו היתה מתקפה מוצדקת ביותר.

הפצצה ותולדותיה

שלב אחר שלב: כך הסוותה איראן את פעילותה לאורך כל השנים

דו"ח סבא"א שהוכיח בוודאות ובאופן רשמי כי איראן בדרך לפצצה גרעינית, לא הפתיע את המודיעין הישראלי. כבר לפני שנתיים העריך ראש אמ"ן דאז, עמוס ידלין, את מה שפורסם השבוע. האמריקאים קיבלו את המידע, חלקם הסכימו, וחלקם לא. השבוע כבר הכל הפך למידע גלוי. בירושלים כאמור לא הופתעו.

תולדות הפצצה הגרעינית האיראנית החלה עוד בתקופת השאח ששלט באיראן. למרבה האבסורד, מי שסייע לאיראנים היתה ארה"ב, בכך שהקימה עבורם ב-1967 את מרכז המחקר הגרעיני של טהראן. במקביל חתמה אז איראן על האמנה למניעת הפצת נשק גרעיני, והחלה את העבודות על הכור בבושהר, שבהמשך יהפוך להיות הכור המדובר בעולם.

ב—1981 לאחר שהתרחשה המהפכה האיסלאמית, החליט המשטר האיראני להמשיך ולקדם את תוכנית הגרעין. אולם צרפת וגרמניה סירבו להעביר לאיראן האיסלאמית החדשה אורניום מועשר. גם ארה"ב סירבה לכך, ומי שמילאה את מקומם היתה ארגנטינה.

שנה לאחר מכן ב-1990 העבירה רוסיה מידע גרעיני סובייטי לאיראן. חמש שנים לאחר מכן חתמה איראן עם רוסיה על חוזה להשלמת הכור הבנוי למחצה בבושהר. האיראנים "שכנעו" את הרוסים כי מדובר בכור למטרות אזרחיות. מאז ניסו כל ראשי הממשלות בארץ להסביר לרוסים, מהן המטרות האמיתיות של איראן, תוך שהם מפצירים בהם להפסיק את זליגת המידע לאיראנים.

ב—2002 החל להגיע מידע כי איראן בונה מתקן תת קרקעי בנתנז וכור מים כבדים באראק. לראשונה הביעה סבא"א חשש מתוכנית הגרעין של איראן. שנתיים לאחר מכן מגלה סבא"א שאיראן לא עומדת בהתחיבות שלה ולא מדווחת על החומרים הגרעינים שברשותה.

ב—2005 נערך דיון במועצת הביטחון בעניין תוכנית הגרעין האיראנית. באותה שנה החליטה איראן להפסיק לשתף פעולה עם סבא"א. ב-2007 המשיכה איראן להסוות את פעילותה הגרעינית ולא דיווחה לסבא"א על בניית כורים חדשים — דוגמת זה שבעיר קום. בנוסף החלה להעשיר בגלוי אורניום. במועצת הביטחון המשיכו לדון ולחשוב כיצד לעצור את איראן באופן דיפלומטי וכיצד למנוע ממנה להעשיר אורניום.

שנתיים לאחר מכן ב—2009 מודיעה איראן בפומבי וללא חשש כי היא מתכוונת להקים עוד עשרה מתקני העשרת אורניום, מגדילה את מספר הצנטריפוגות, משפרת את פעולתן. במועצת הביטחון מחליטים להטיל סנקציות נוספות על איראן.

2011 — הכור בבושהר פועל לאחר עיכובים רבים. לידי סבא"א מגיע מידע כי איראן יכולה לבנות פצצה גרעינית בתוך זמן לא רב. כמו כן עורכים האיראנים ניסויים באמצעי נפץ הגורמים להיתוך גרעיני.

השבועיים האחרונים: שיח ציבורי על תקיפה אפשרית באיראן, דוח סבא"א החמור, דרישה להטלת סנקציות או תקיפה. שר הביטחון ברק: אם תתרחש מלחמה מול איראן, לא יהרגו יותר מ-500 אנשים...

הדו"ח והמצב מותירים הרבה שאלות. העיקריות שבהן: האם העולם מוכן לפעולה? האם יוטלו סנקציות חריפות יותר? האם התקיפה היא בלתי נמנעת?

הצנזורה והשיניים

הצנזורית הראשית קובעת: לא נחשף מידע סודי על תקיפה באיראן

שבוע לאחר הפטפטת הפומבית בעניין האיראני, וקולה של הצנזורה הצבאית נשמע. מסתבר שבצנזורה סבורים שלא נעשתה "עבירת צנזורה" בפירסומים השונים על תקיפה אפשרית באיראן.

הצנזורית הראשית, סימה וואקנין-גיל, התייחסה השבוע לדיון הציבורי שהתעורר בנושא תקיפה אפשרית של צה"ל באיראן והבהירה: "לא נחשף שום מידע סודי בנושא". דבריה נאמרו במהלך הרצאה באוניברסיטת חיפה.

וואקנין-גיל הדגישה כי היא מאשרת את שיח העמדות שקיים כיום בתקשורת, "כל עוד מדובר בשאלות הנוגעות לעמדה של אדם כזה או אחר כלפי פעולה כזו או אחרת נגד איראן". בדבריה חזרה ואמרה כי שום מידע סודי לא נחשף עד כה ושום אדם בכיר במערכת לא דיבר על הנושא.

בנאומה סקרה הצנזורית את עיקרי העקרונות שעומדים בעבודת הצנזורה. היא הדגישה שהבסיס לעבודה בינה לבין עיתונאים מבוסס על אמון ועל הבנה שהמטרה של שני הצדדים משותפת — לדאוג לחופש הביטוי ולמנוע אותו רק במצב של סכנה לפגיעה ממשית בביטחון המדינה.

כך לדוגמא שמרה הצנזורה מכל משמר, שלא תהיינה הדלפות בפרשת השחרור של גלעד שליט לאורך כל המשא ומתן. העיתונאים ידעו שמשהו מתרחש, בהתאם לישיבות הארוכות שערך פורום השמינייה. אולם הצנזורה נתנה אישור לפרסם את העניין, רק לפני ישיבת הממשלה שדנה בעניין ואישרה את העסקה.

ולמרות כך ציינה הצנזורית, כי במהלך תקופת השבי, כשהממשלה ביקשה ממנה להטיל ערפל תקשורתי על הדיון בנוגע להכנסת מחבלים עם דם על הידיים לרשימת המשוחררים, היא סירבה. זאת כיוון שחשבה שיש לציבור זכות לדעת על זהות האסירים, אותם הממשלה מוכנה לשחרר וחומרת הפשעים שביצעו.

הצנזורית התייחסה גם לפרשת ענת קם והדלפותיה לעיתונאי הארץ, אורי בלאו. לדבריה, אין לה טענות כלפי עיתון הארץ, שהעביר את כל הכתבות שהתבססו על המסמכים לאישורה. אולם הוסיפה כי אישרה רק חלק מהפרסומים, מתוך הבנה שחלק מהמידע שעיתון הארץ ביקש לפרסם עלול לחשוף את המקור.

בהמשך דבריה גילתה הצנזורית כי כבר בקרוב מתכוונים בצבא לעלות מדרגה בכל הקשור לפיקוח ומעקב אחר ידיעות ביטחוניות, שעולות באתרי התקשורת האלקטרוניים.

"למדינת ישראל יש מקום של כבוד מבחינת המדינות ששומרות על חופש הביטוי, אבל יש דברים שלא צריכים להיות פומביים. אני מכירה את הטענה שאומרת שלצנזורה אין שיניים ואני אומרת לכם שלצנזורה יש כוח רב", הדגישה הצנזורית.