סיירת רימון

הפעם בלי הדלפות: כך קשור מאיר דגן לפרשה סודית וחשאית מהעבר

ראש המוסד לשעבר, מאיר דגן, אינו יורד מהכותרות. הוא מודע למצב, וכאשר הוא נשאל בעניין האיראני או בכל שאר הענינים שעדיפה השתיקה להם, הוא אומר: "מספיק כבר עוללתי רעש בנושא". בד בבד הוא אומר, שאם שרים בממשלה חושבים שהוא עבריין (צנזורה), עליהם להעמיד אותו לדין....

השבוע נחשפה עוד פרשה סודית בה היה מעורב דגן, אבל הפעם נחשפה הפרשה שלא ביוזמתו. מדובר ב"סיירת רימון" עליה פיקד דגן בשנות ה-70. המטרה של לוחמי סיירת זו היתה לחסל את הטרור בעזה. כל האמצעים לכך, היו לכאורה כשרים.

פעילותה של סיירת רימון היתה חשאית לאורך השנים, וגם כאשר פורקה, איש לא ידע על קיומה. אולם עדות סודית של ראש המוסד לשעבר, חושפת את דרך פעילותה. מדובר בעדות שהעניק לפני שנים במהלך משפט, שהתנהל נגד אחד מחברי הסיירת, שטען כי פעילותו ב"רימון", גרמה לו להפרעות נפשיות.

בתגובה העיד דגן על האימונים המסוכנים שהיו נהוגים ביחידה ועל החיסולים שביצעה. "כשהגעתי לרצועה, היתה לנו רשימה של 300 מבוקשים. כשלוש שנים לאחר מכן, כאשר עזבתי את היחידה, נותרו ברשימה עשרה מבוקשים"...

בהמשך העדות מספר דגן, כי מטרת היחידה עליה פיקד, היתה להשיג מודיעין, ללכוד מבוקשים ובעת מגע עם אש, להרוג את המחבלים. בדבריו הבהיר כי זה לא היה מגע אש יזום, אולם אם היה בכל זאת נוצר מגע, ואם נתקלים במחבלים חמושים, לא בודקים איזה שימוש הם עומדים לעשות בנשק. כל אדם שנשא נשק, צריך היה להורגו, כיון שנשקפת ממנו סכנת חיים. "הוא יכול להסתובב בהבזק שנייה ולירות".

אחד הלוחמים ברימון שהעיד גם הוא במשפט, אמר כי לא היתה אמנם הוראה מפורשת, לא להשאיר בחיים מחבלים עם דם על הידיים, אבל היה ברור ללוחמים, שאם תופסים אחד כזה, צריך להרוג אותו. בתגובה אמר דגן: כנראה לא הייתי באותו אויר... לדבריו, כל הכללים שהיו נהוגים באותה עת בצה"ל, הונהגו גם ביחידה.

מהעדות של דגל עולה כי האימונים ביחידה היו קשים ומיוחדים. היו אימונים של ירי מהיר באקדחים, הפעלת נשק בכל מצב, תגובות מהירות לירי ועוד. כמו כן סיפר דגן באותה עדות, כי אנשי היחידה נהגו להחרים רכבי מרצדס מהתושבים המקומיים, כדי לפעול בשטח עם רכב אותנטי ובלתי חשוד. "הצורך המבצעי הכתיב החרמת רכבים לפרק זמן מוגבל. היו משלמים להם על השימוש", סיפר.

מהעדות כולה עולה המסקנה, כי על הרבה פחות מכך, ניסו להעמיד לדין את אלוף פיקוד הדרום לשעבר, יצחק מרדכי, יחד עם אנשי השב"כ בפרשת קו 300. יש (עדיין) דברים שדגן נמנע מלספר...

רשימת לפיד

אט אט נחשף: כיצד תיראה הרשימה החדשה של יאיר לפיד לכנסת?

מושב החורף שנפתח לפני שבוע וחצי, לא אמור להיות זה שיכריז על בחירות מוקדמות, לאור התחזקותו הפוליטית של נתניהו לאחר שחרור גלעד שליט, אבל יש כבר הנערכים לאפשרות שבכל זאת משהו יקרה.

איש התקשורת יאיר לפיד, ששמו מוזכר שוב ושוב כמי שעומד להקים מחדש את מפלגת שינוי, או מפלגת מרכז אחרת, מכחיש (או מתעלם) מכל הספקולציות סביב עתידו הפוליטי. אולם מאחורי הקלעים, הוא בונה את הכוורת עימה יתמודד בסופו של דבר בבחירות הבאות.

לפיד מנסה לברוח מהתדמית האנטי דתית, שהוביל אביו, ובכוונתו להוביל מפלגת מרכז. גם רשימת האישים שהוא מתכוון להכליל ברשימתו (למעט אחת), אינה רשימה אנטי דתית. ובכל זאת צריך להתייחס בחשדנות לכוונתו של לפיד הבן, ולו בגלל שהוא עומד לעשות שימוש ברשימת המדף הקיימת של אברהם פורז — איש שינוי הוותיק, שגייס בזמנו את אביו של יאיר לפיד לפוליטיקה.

אם אכן יעשה לפיד שימוש ברשימה הקיימת של פורז, יחסוך לעצמו הרבה טרדות ביורוקרטיות הכרוכות בהקמת רשימה עצמאית. פורז עצמו כבר הזדרז והודיע שהוא אכן מעמיד את מפלגתו לטובת לפיד, מה שכאמור מעורר בכל זאת שאלות באשר לכוונתו של לפיד, שהרי לא לחינם הלך...

השבוע פורסמה באחד מכלי התקשורת רשימת האישים הראשונה המועמדת כאמור לאייש את מפלגת לפיד. על פי הדיווחים, לפיד כבר דיבר עם מספר אישי ציבור העשויים להצטרף לרשימה שלו, אם וכאשר תקום.

בין השמות שהועלו נמצאים הגב´ קרנית גולדווסר, אשתו של אהוד גולדווסר הי"ד שנחטף על ידי חיזבאללה בפתח מלחמת לבנון השנייה, ראש עיריית הרצליה, יעל גרמן ממרצ, בכיר המשטרה לשעבר מיקי לוי, ששמו הוזכר כמועמד לראשות עיריית ירושלים, וראש עיריית חולון, מוטי ששון. כמו כן דווח כי לפיד כבר החל להתייעץ עם קן מלמן, יועץ אסטרטגי אמריקאי שעבד עם נשיא ארצות הברית לשעבר ג´ורג´ בוש הבן.

גולדווסר וגרמן הכחישו שתיהן את הדיווחים על הצטרפותן למחנה לפיד. עם זאת ראש עיריית חולון, מוטי ששון, אמר כי גרמן דיברה איתו וכי היא לוחצת עליו כבר תקופה ארוכה להיכנס עם לפיד לרשימה כאשר היא תוקם.

לפיד עצמו סירב לאשר את הידיעה והתייחס אליה באופן ציני, תוך שהוא נוקב בשמות של חתולים, ואומר כי בדיווחים נשכח, שהוא נמצא גם איתם במגעים להכללתם ברשימתו... תגובה מענינת.

שלום כלכלי

מחקר: "עוני הוא לא הגורם לפעולת ההתאבדות אך הוא בהחלט משפיע"

מחקר חדש שנערך על ידי "מרכז הארי טרומן לקידום השלום" בארצות הברית, מגלה כי קיים קשר הדוק בין מצבו האקונומי של מחבל מתאבד, לבין אופי הפיגוע אותו הוא מבצע. המחקר קובע כי עוני לבדו אינו סיבה לביצוע פיגועי התאבדות, אך הוא משפיע על הצורה בה בוחר המחבל להתאבד.

המחקר, שפורסם בעיתון "לוס אנג´לס טיימס", בדק את מצבם הכלכלי וההשכלה של 157 פלשתינים שביצעו פיגועי התאבדות, גם כאלו שלא הצליחו במלאכתם בין השנים 2000 ל-2006. החוקרים אמרו כי שאיפתם היא לגרום לרשויות לנסות לשפר את המצב הכלכלי של אוכלוסיות מסוימות על מנת למנוע התקפות טרור.

על פי החוקרים, ככל שהפלשתיני בא ממקום, בו אחוזי האבטלה גבוהים יותר, כך גדל הסיכוי שהוא ינסה להתאבד בעיר גדולה, של למעלה מ-50 אלף תושבים. עוד נמצא כי ככל שאדם הינו משכיל יותר, אך עדיין אינו מצליח למצוא עבודה, כך גוברים הסיכויים שהוא יפנה לטרור. העובדה הזאת מסייעת לארגוני הטרור למצוא מועמדים שסיכויי ההצלחה שלהם לבצע את הפיגוע גבוהים יותר.

"ארגוני הטרור מגיבים בבירור לסביבה הכלכלית שלהם", אמר אסטבן קלור, מרצה בכיר באוניברסיטה העברית, שהשתתף במחקר. לדבריו, המחבלים המתאבדים נבחרים לפי מידת השכלתם, כלומר ניתנת עדיפות לאלו שיצליחו בעזרת שכלם להערים על חיילי צה"ל ולעקוף את המחסומים. גם הידע בעברית נחשב כקריטריון, שמכשיר את הפלשתיני לאופציה טובה לביצוע פיגועים.

החוקרים ציינו גם כי הארגונים שומרים את המשכילים יותר לפיגועי איכות, כגון אירועים עם הרבה נפגעים בערים הומות אדם. לעומתם, מחבלים עם יכולות פחותות יותר, ינוצלו לטובת פיגועים פשוטים יותר, בעיקר בתחומי הגדה המערבית.

מנתונים שהובאו במחקר, 37% מהפלשתינים בגילאי 18 עד 40 מובטלים. בנוסף נמצא כי כמעט כל המחבלים המתאבדים הם גברים באותם גילאים. עם זאת יש גם נשים שהשתתפו בהתקפות טרור. אולם מספרן קטן מכדי שניתן יהיה לייחס למצבן השלכה כלשהי על הפעילות החבלנית.

תוצאות המחקר הועברו למשרד ראה"מ, למשרד הביטחון וכן לראשי מערכת הביטחון. לדברי מחברי המחקר, לתוצאות יש יכולת להשפיע על המדיניות נגד טרור, וכן לקבלת החלטה על האצת שיתוף הפעולה הכלכלי בין מדינת ישראל לרשות, כפי חזונו של נתניהו — "שלום כלכלי".

הליצן העולמי

מדוע נמנעו העיתונאים הצרפתים מהדלפת פליטת הפה מלכתחילה?

אם לא דו"ח סבא"א וכל נושא הגרעין האיראני, אין ספק שפליטות הפה של אובמה וסרקוזי שנתפסו מרכלים על נתניהו, היו זוכות לכותרות גדולות יותר, אפילו ראשיות בנוסח כזה: "משבר דיפלומטי חריף עם צרפת" או "קרע חמור בין נתניהו לסרקוזי", ואפילו "זעם ישראלי על התבטאות הנשיא אובמה".

כפי שפורסם, תקלה טכנית בפתיחה מוקדמת של המקרופונים והאוזניות בפני העיתונאים, היא שגרמה לשיחה הפרטית בין השניים לדלוף החוצה. סרקוזי כינה את נתניהו "שקרן", ואובמה השיב: "אני נאלץ להתמודד איתו מדי יום".

למרות החשיפה המפתיעה, הוסכם כי העיתונאים באולם לא ידווחו על השיחה הפרטית בין שני האישים, והדבר אכן לא פורסם בתקשורת. אולם בסופו של דבר, לא הצליח אחד מהעיתונאים לנצור את לשונו (כצפוי) והכל יצא והתפוצץ.

בלשכת ראה"מ לא הגיבו רשמית על הדברים, אבל באופן לא רשמי ציינו, כי יקח לצרפתים זמן רב כדי ליישר את ההדורים מול נתניהו. גם במשרד החוץ, לא אהבו את הדברים, במיוחד שסרקוזי נתפס בעבר כשהוא מדבר גם על ליברמן, וטוען שיש "להעיף אותו ממשרד החוץ וכמה שיותר מהר".

סרקוזי עצמו נשמע מתבטא בעבר נגד עוד מנהיגים בעולם, והוא הופך להיות הליצן העולמי. אנגלה מרקל — קאנצלרית גרמניה, ספגה ממנו התבטאויות שליליות, וכן אובמה עצמו. סרקוזי אמר עליו בעבר בשיחה מודלפת, כי הוא "חלש, חסר ניסיון ולא מוכן". בהזדמנויות אחרות לגלג עליו, וטען כי אובמה חי בעולם וירטואלי (רמז לנאומים בהם הוא מצטיין, אך לא במעשים).

כך או אחרת, העיתונאים הצרפתים ששמעו את השיחה בין אובמה לסרקוזי, הבינו מהר מאד איזה "חומר נפץ" הם מחזיקים בידיהם, אך בשונה מעמיתיהם הישראלים, לא מיהרו לצאת ולהדליף. המארגנים ביקשו מהם להמנע מכך והם נענו ונצרו מקלדות. רק לאחר שאחד מהם לא התאפק, וסיפר (במעורפל) על השיחה בין סרקוזי נתניהו, שעסקה לדבריו "ביחסים הקשים של שניהם עם נתניהו", רק אז יצאו עם פירסום הדברים, כפי שבדיוק היה.

אילו כל זה היה קורה במשרד ראה"מ בארץ, אין ספק שהעיתונאים היו יוצאים מיד עם הסיפור ולא ממתינים רגע מיותר. כך היה כאשר סגן שר החוץ דני איילון, נתפס כשהוא מסביר מדוע הושיב את השגריר הטורקי על כיסא נמוך. כבר באותו ערב, יצאה ההדלפה החוצה, ופגעה קשות ביחסים עם טורקיה, עוד לפני המרמרה.

כל אחד ותרבות ההדלפות (וחשיפת ההדלפות) שלו.

נגד נתניהו

אופוזיציה רעשנית: המשותף לאנגלה מרקל, ביל קלינטון ורוברט גייטס

מיד לאחר שנחשף בפומבי, מה חושבים אובמה וסרקוזי על נתניהו, החלה האופוזיציה בהרעשה כבדה, וציינה כי הנה עוד הוכחה למצבה הבינלאומי המדרדר של מדינת ישראל. אנשי נתניהו מצידם אמרו, כי יכלו לקבל הרבה שבחים מאובמה וסרקוזי, אם היו מסכימים לכל התכתיבים שלהם: להחזיר הכל, להקפיא בנייה, לוותר על ירושלים, להסכים על זכות השיבה, ובקיצור להתמיד במדיניות הויתורים. אולם נתניהו לא עושה זאת, ומכאן הדברים שהשמיעו השניים נגדו.

התקשורת גם היא התגייסה (איך לא) לחבוט בנתניהו, ומצאה עוד מדינאים שהתבטאו נגדו בעבר. שר ההגנה האמריקאי לשעבר, רוברט גייטס, כינה לפני כחודשיים את נתניהו "כפוי טובה", בביקורת חריפה שמתח עליו בראיון לתקשורת, אמר: "לא רק שנתניהו הוא כפוי טובה, אלא גם מסכן את ארצו כאשר הוא מסרב להתמודד עם בידודה ההולך וגדל של מדינת ישראל ועם האתגר הדמוגרפי לאור המשך השליטה בגדה המערבית".

גם ביל קלינטון, הנשיא לשעבר ובעלה של שרת החוץ האמריקאית הנוכחית, הילרי קלינטון, התבטא נגד נתניהו. "שתי הטרגדיות הגדולות ביותר של הפוליטיקה במזרח התיכון הן רצח יצחק רבין והשבץ המוחי של אריאל שרון", אמר קלינטון. "שרון ייסד מפלגה חדשה בתמיכת מנהיגים כמו ציפי לבני ואהוד אולמרט, שפעלו למען השלום לפני שהוא חלה, אך המאמצים ירדו לטמיון כאשר מפלגתו של נתניהו עלתה לשלטון". דברים אלו של קלינטון, נאמרו בכינוס שהתקיים לא מכבר בניו יורק לפני עצרת האו"ם בה נאמו נתניהו ויו"ר הרשות אבו מאזן.

הבאה בתור היתה קנצלרית גרמניה, אנגלה מרקל, שהביעה גם היא אי אמון בנתניהו לפני כחודש. היה זה על רקע החלטת נתניהו לאשר בנייה של 1,100 דירות בשכונת גילה. בכירים בגרמניה סיפרו כי מרקל "רותחת על נתניהו" והוסיפו כי "אינה מאמינה לאף מלה שלו". אבל לא כולם סבורים כך, כפי שיכתב בקטע הבא.

מעריץ גדול

מה חושבים הרפובליקאים על התבטאותו של אובמה נגד נתניהו?

ההתבטאויות נגד נתניהו והדברים שהשמיע נגדו הנשיא אובמה, לא צפויים לעבור בקלות. אובמה ידרש להרבה התנצלויות כדי שהקהל היהודי האמריקאי יסלח לו. גם הרפובליקאים יעשו מההתבטאות הזו מטעמים.

הסנאטור רפובליקני ג´ון מקיין, היה הראשון שכבר תקף את אובמה בעקבות הדברים. "אני מעריץ גדול של נתניהו", אמר מקיין. "האמירה הזו משקפת את היחס והמדיניות של הממשל כלפי מדינת ישראל".

מקיין אמר כי הציטוטים משקפים במדויק את היחס והגישה, להם זכה נתניהו מהממשל האמריקני הנוכחי, כמו גם את עמדת הצרפתים נגד מדינת ישראל לאורך ההיסטוריה.

"במקרה, אני מעריץ גדול של נתניהו", חזר ואמר מקיין לתקשורת האמריקאית. "אני מכיר אותו שנים, ומדינת ישראל נמצאת כיום תחת לחץ וסכנה, גדולים יותר מאשר לפני מלחמת תשכ"ז. הערה כזאת לא רק שאינה מסייעת כלל, אלא גם מעידה על פעולות שונות שביצע הבית הלבן במהלך כהונתו".

מקיין הוסיף כי "הצרפתים תמיד התנהגו כך כלפי מדינת ישראל, אך ארצות הברית היתה צריכה להיות חכמה יותר". כמו כן אמר כי פעולתו הראשונה של אובמה כנשיא, אחרי תקרית מעין זו, היתה לפטר את כל העוזרים שאיפשרו את התקלה.

גם בארץ ניצלו את העניין לצורך פוליטיקה פנימית. בעוד השמאל מנצל את הארוע לחבוט בנתניהו, קרא סגן יו"ר הכנסת, דני דנון (ליכוד) לנשיא ארה"ב, להתנצל בפני נתניהו ובפני מדינת ישראל, על פליטת הפה בשיחתו עם סרקוזי.

"פרצופו האמיתי של אובמה נחשף והמדיניות הקרה והמזלזלת שלו כלפי מדינת ישראל ורה"מ נתניהו גלויה עכשיו לכל. למי שעוד היו ספקות לגבי היחס של הנשיא אובמה כלפי מדינת ישראל עכשיו כבר אין לו ספקות- אובמה רע למדינת ישראל", אמר דנון.

זהירות מיקרופון

הפוליטיקאים לא לומדים מהניסיון של אחרים וממשיכים בפליטות פה

אובמה וסרקוזי אינם לבד. פוליטיקאים נוספים מהארץ ומהעולם, נתפסו כשהם אינם משגיחים במיקרופונים הפתוחים, ומדברים על חבריהם הפוליטיקאים, כשהם חושבים שאיש לא מאזין מלבד בן שיחתם.

אחת מפליטות הפה המפורסמות היתה ב- 1984, כאשר אמירה לא מתוכננת של הנשיא דאז רולנד רייגן הביכה את הבית הלבן. היה זה כאשר רייגן ביצע בדיקת סאונד של המיקרופון לפניו, ובמקום לומר "אחד שניים" כמקובל, התלוצץ ואמר: "אמריקנים יקרים, אני שמח לבשר לכם שרוסיה הוצאה מחוץ לחוק. אנחנו נתחיל בהפצצה בתוך חמש דקות".

פליטת פה עדכנית יותר, הייתה בבחירות האחרונות לראשות הממשלה בבריטניה. גורדון בראון ראש הממשלה הקודם שהתמודד על התפקיד, פגש מצביעים פוטנציאלים, וביניהם אישה ששאלה אותו על מדיניותו בהתמודדות עם פשע והגירה. אחרי המפגש, כשחשב שהמיקרופון כבוי, הביע בראון את דעתו עליה ואמר: "של מי הרעיון המגוחך הזה? היא אישה צרת אופקים". מאוחר יותר התנצל על התקרית, דבר שלא סייע לו במאבק מול דיוויד קמרון.

גם בפוליטיקה הישראלית נרשמו פליטות פה שנקלטו במיקרופון. הזכורה שבהן היתה של נתניהו בקדנציה הראשונה שלו כראש ממשלה ב-1997. נתניהו הגיע אז לבקר את המקובל הצדיק רבי יצחק כדורי זיע"א בירושלים, ולחש על אוזנו את המשפט: "השמאל שכח מה זה להיות יהודי"...

התבטאות נוספת שגרמה לפרצי צחוק רבים, היתה ב-1999, בעת שאהוד ברק, הציג את ממשלתו החדשה בפני חברי מפלגת העבודה. עוד קודם סירב ברק לכלול את בורג כשר בממשלה ואף התנגד למינויו כיו"ר הכנסת (דבר שלא עזר לו). ברק הציג את השרים, וכאשר בירך את בורג על תפקידו החדש, נקלט בורג כשהוא מדבר עם חיים רמון שישב לצדו, ואומר על ברק, "שתיחנק, שתיחנק".

התבטאות נוספת נרשמה לרמטכ"ל לשעבר, שאול מופז, לאחר שצה"ל הטיל מצור על המוקטעה במבצע חומת מגן ב-2002. מופז נלכד במיקרופון כשהוא לוחש באוזנו של ראה"מ דאז אריאל שרון: "צריך להעיף את ערפאת... אין ולא תהיה הזדמנות אחרת".

לפני שנתיים תיעדו מצלמות התקשורת את הממונה דאז על התקציבים באוצר, רם בלניקוב, בשיחה עם היועץ המשפטי לממשלה דאז מני מזוז. "זה לא יכול להתנהל ככה מני. הוא לחיץ, הוא אדם לחיץ", אמר בלניקוב. לאחר מכן הכחיש כי התכוון לנתניהו או לאישיות פוליטית אחרת. בלניקוב טען כי דבריו הוצאו מהקשרם, אולם כעבור ימים אחדים התפטר.

בקצרצרה

הסיפורים הקטנים של השבוע

צדק חברתי — הדרישה הציבורית ל"צדק חברתי" לובשת צורות נוספות. זוג שהתחתן השבוע בגן אירועים יוקרתי בת"א, הופתע למצוא לאחר החתונה מכתב מקורי ובו 18 שקלים במטבעות. במכתב נכתב (כך בדיוק): "לזוג המעושר. רק עברתי פה לאכול. היה תעים ומאד תודה. אני בין עבודות והשארתי לכם מה שיכולתי. העם דורש צדק חברתי!" בתגובה אמר החתן: "העיקר שהאורח הצליח לשבוע מהאוכל. לזכותו יאמר שהשאיר ח"י שקלים, סכום שמכסה חבילת מפיות מהקיטרינג. הוא באמת הצליח לשמח אותנו. צחקנו מהפתק שעה שלמה והיה קשה להירגע מזה". קול שמחה...

הישר מטורקיה — בשבוע שעבר קיבלו סדרני הכנסת חליפות חדשות שעוצבו במיוחד עבורם. הכנסת אף פירסמה תמונות של הסדרנים עם החליפות וציינה כי הדבר נועד לבדל אותם מהח"כים, כדי שלא תהיה טעות בינהם. אלא שבבדיקה התברר כי המקטורנים מגיעים מטורקיה. זאת למרות החוק המחייב לרכוש טקסטיל ישראלי. בכנסת אמרו בתגובה כי ההצעה שהגיעה מטורקיה היתה הטובה ביותר ומכאן הרכישה. והיו שאמרו כי דוקא הכנסת תשכין שלום בין מדינת ישראל לטורקים, לאחר שארדואן יסתפק ברכישת החליפות מארצו, ויוותר על ההתנצלות שהוא מחכה לה.