כותרות TheMarker >
    ';

    Life in Paquistan

    ליווי המעבר שלי מארץ הקודש לארץ השוקולד והגבינות ולאו\"ם,
    בליווי חפירתי הטרחנית על מוסיקה, כמו תמיד :)

    0

    ג'ון לנון, 2011 והמהפכה שלא קרתה

    7 תגובות   יום שישי , 11/11/11, 11:26

    בימים האחרונים התחלתי את המחקר לקראת סיכום השנה המוסיקלי שלי בחודש הבא. כן, כן, אפילו משהו ששניים וחצי אנשים טורחים לקרוא עדיין דורש מחקר של חודש מראש. אין ספק שאני מייחס לסיכומי השנה שלי חשיבות רבה מדי.

     

    חיפשתי תימוכין לתזה שלי שכמעט תמיד שנים שמסתיימות ב-1 כוללות מהפכה מוסיקלית כלשהי שמסמלת את פתיחת העשור המוסיקלי החדש.

    באותה הזדמנות רציתי להביע את האכזבה שלי מהעובדה שהשנה לא חווינו מהפכה כזו (פוסט דאב-סטפ? נו, באמת) ולבחון את הסיבות לכך. נותרו עוד 50 יום לשנה הזו לשנות את דעתי.

     

    התזה שלי לגבי שנת 1971 היא שה"מהפכה" שבה לא היתה טמונה במוסיקה, אלא בגישה.

    שנות השישים היו מאופיינות במאבקים בין-דוריים ובאידיאולוגיות קבוצתיות שצמחו מלמטה ושאפו לקדם שלום, אהבה, הרמוניה ואולי ג'וינט או שניים פה ושם. ג'ון לנון, שבחודש הבא ימלאו 31 שנה להרצחו, טען בראיון האחרון שלו למגזין פלייבוי ששנות השישים היו העשור של ה"אנחנו" ושנות השבעים היו העשור של ה"אני".

     

    הקביעה הזו ללא ספק נכונה לגבי לנון עצמו, שבשנות השישים היה חבר בקולקטיב ששינה לנצח את פני המוסיקה הפופולארית, ואחרי התפרקותה הסופית של הביטלס ב 1970, פתח את העשור החדש עם קריירת סולו. נכון שהיו כמה סינגלים של חברי הביטלס כאמני סולו עוד לפני 1971, אבל הקביעה "1971 היתה השנה בה יצאו בבריטניה הסינגלים המשמעותיים הראשונים של חברי הביטלס כאמני סולו אחרי פירוק הלהקה" היא דרך פתלתלה להכניס את 1971 למנין השנים בה חלה תפנית מוסיקלית חשובה.

     

    1991 היתה כמובן השנה בה פרץ הגראנג' והביא את רוק הגיטרות "המלוכלך" למרכז המיינסטרים וההצלחה המסחרית.

    בסוף 2001, אחרי שנים של דומיננטיות של מוסיקת דאנס חסרת פנים והעלאת הדי ג'יי לדרגת אלוהים, חלה מיני-תחיה מחדש של רוק הגיטרות עם הסטרוקס, הווייט סטרייפס והליברטינס (והויינז האוסטרלים המצויינים והנשכחים שחזרו עם אלבום חדש השנה).

    1981 היתה, לצורך הענין, נקודת מפנה מסחרית יותר מאשר מוסיקלית – החומה של פינק פלויד חתמה ב 1980 את עידן הרוק המונומנטלי של הסבנטיז ותופעת השוליים של הפּאנק עברה מוטציה מסחרית ועברה לקדמת הבמה עם פוסט-פּאנק, ניו וייב וניאו רומנטיקה. אם הייתי צריך להצביע על נקודה ספציפית אחת, הרי שב 1981 נכנס למצעדים השיר Fade to Grey של ויסאז'.

    הייתי שמח להוסיף למשוואה ציון דרך בתולדות ההיפ הופ, אבל Planet Rock של אפריקה במבטה יצא רק ב 1982 (והחל גל ברייקדאנס ששטף את העולם. קשה כיום לתאר כמה סצינת הברייקדאנס היתה מרכזית בכל העולם למי שלא היה שם).

    מה קרה ב 1961? תפסתם אותי. לדעתי נקודת המפנה המוסיקלית משנות החמישים לשישים היתה האלבום Elvis is Back שהחזיר את האליל אלוויס פרסלי לאור הזרקורים אחרי שירותו הצבאי, אלא שהוא הגיע לראש המצעדים בקיץ 1960. ב 1961 סטוארט סאטקליף עזב את הביטלס ופול מקרטני עבר לנגן בס. והביטלס הוקלטו לראשונה בסינגל רשמי (אם כי לא תחת שמם): My Bonnie. אז הנה. מהפכה.

     

    מענין שהתחזית של לנון לגבי העשור הבא, שנות השמונים, היתה שאחרי עשור של "אנחנו" קולקטיבי ועשור של "אני" אגוצנטרי, יבוא עשור שיוקדש למשפחה.

    שוב, הדבר היה נכון לגבי לנון עצמו, שהקדיש את סוף שנות השבעים לגידול בנו שון, אבל אחרי מותו הוגשמה הנבואה הזו במלואה ע"י המשטרים האולטרה-שמרניים של רייגן ותאצ'ר.

    האם לנון היה הופך להיות שמרן בדיעותיו לו היה נשאר בחיים? לעולם לא נדע.

     

    יש תזה שטוענת שהביזור שקיים כיום בעולם המוסיקה מונע כל אפשרות למהפכה מוסיקלית של ממש.

    מי שחפצה נפשו במוסיקה איכותית לא זקוק יותר לרדיו או לאם טי וי ובוודאי שלא למוכר המתנשא באוזן השלישית. כל מאזין מתקדם של מוסיקה אלטרנטיבית דואג כיום לעצמו בארגון אמצעי המדיה המעדכנים אותו מוסיקלית, ואין תפריט מוסיקלי אחד דומה לרעהו.

     

    המיינסטרים ננטש לחלוטין לטובת מוצרי צריכה גנריים ומלוטשים, יותר מבעבר. אני יכול להעיד על עצמי שבעבר הייתי עוקב באובססיביות אחרי מצעד הסינגלים הבריטי, כי הוא היה זירה לתגליות מוסיקליות חשובות. לצד כל להיטי הדאנס והבלדות המתקתקות, ניתן היה למצוא בטופ 20 מוסיקה מאתגרת יותר. כיום זה כבר לא קורה, וכבר שנים שאינני עוקב אחר המצעדים. כמו שטען השנה מגזין "ניו יורקר": מוסיקת טופ 40 הפכה מתיאור כמותי של מכירת עותקים לז'אנר מוסיקלי בפני עצמו עם חוקים משלו. להקה כמו "ויוה בראדר" שהיתה מנפיקה שלושה או ארבעה להיטי טופ 20 השנה אם היתה קיימת בשנות התשעים, לא קיימת בעולם מצעדי האיי טיונז הנוכחי.

     

    לדעתי הכשרון המוסיקלי עדיין קיים בקרב מוסיקאים כמו בכל דור אחר.

    כשיבוא גל חדש של כשרונות חדשניים, שימאס לו מהמוצר הבינוני שהאמריקאים מתעקשים לכנות "אינדי" בשנים האחרונות, ביזור המדיה לא ימנע ממנו להגיע לאזניים הנכונות.

    למרבה הצער, זה כנראה כבר לא יקרה ב 2011.

     

    ''

    דרג את התוכן:

      תגובות (7)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        28/11/11 17:54:

      צטט: עלה שלכת 2011-11-27 16:28:21

      אחרי יותר מדי זמן שלקח לי להגיע לקרוא את זה אני עוד צריכה זמן לעכל. אני חושבת שהגענו למקום שבו כל כך הרבה קורה (או לא קורה, תלוי בנקודת המבט) שקשה להגדיר טרנד אחד שמשנה את הסצנה המוסיקלית של העשור. ואין לי מושג איך חשבתי על זה אבל בביוגרפיה של דיוויד בואי מארק ספיץ כתב על בואי שהוא ניבא כל טרנד מוסיקלי שהיה ותמיד נשאר צעד אחד לפני כולם. אולי השתיקה של בואי בעשור הנוכחי מעידה על משהו. אולי לא :)

      אין לי מושג למה כל התגובות לתגובות שלי מופיעות באפור. ניחא.

      אחלה תגובה, תודה! ואהבתי שמארק ספיץ הוא כזה איש רנסנס... מצד שני, שחיינים פורשים נורא צעירים ויש להם זמן לפתח עוד קריירה... סתם, אני יודע שזה לא אותו אחד :) 

        27/11/11 16:28:
      אחרי יותר מדי זמן שלקח לי להגיע לקרוא את זה אני עוד צריכה זמן לעכל. אני חושבת שהגענו למקום שבו כל כך הרבה קורה (או לא קורה, תלוי בנקודת המבט) שקשה להגדיר טרנד אחד שמשנה את הסצנה המוסיקלית של העשור. ואין לי מושג איך חשבתי על זה אבל בביוגרפיה של דיוויד בואי מארק ספיץ כתב על בואי שהוא ניבא כל טרנד מוסיקלי שהיה ותמיד נשאר צעד אחד לפני כולם. אולי השתיקה של בואי בעשור הנוכחי מעידה על משהו. אולי לא :)
        21/11/11 09:45:

      ההקבלה לקולנוע מעניינת - בקולנוע, בעיקר אחרי שביתת התסריטאים העקרה שגרמה להוליווד להבין שהיא יכולה להסתדר בלי תסריטאים דומיננטיים, חלה נטישה כמעט טוטאלית של סיפורים טובים לטובת אפקטים, עד כדי כך שכשיש סרט עם דיאלוג וחצי שנונים כמו "הרשת החברתית", מה שהיה סתם סרט טוב בעבר הופך פתאום למשאבת אוסקרים. בעקבות ההתפתחות הזו עברו רוב הכותבים האיכותיים למדיום שנחשב נחות בעבר, הטלוויזיה, בגלל שערוצי הכבלים נותנים חופש וכבוד לסיפור טוב שכבר אי אפשר למצוא בקולנוע.

      וכמו שבעולם הזה יש סיפורים טובים ורק צריך לדעת איפה לחפש, כך גם במוסיקה - עם כל הצער על כמה שקשה למצוא מוסיקה טובה וכמה שהמיינטרים וערוצי התקשורת המסורתיים חפים ממוסיקה איכותית, הרי שיש מספיק מוסיקה טובה שניתן למצוא בהמון ערוצים - לאו דווקא זה שפורסם בלי בושה מתחתי - ועובדה שקשה לי לצמצם את רשימת שירי השנה שלי לשלושים...

      צטט: NotJustAPrettyFace 2011-11-19 22:48:57

      אני חושבת שזה חלק ממה שנקרא הפוסט-מודרניזם בהתגלמותו. זה קורה בכל האומנויות..... גם בקולנוע לצערי אין יותר מידי פנינים, יש מידי פעם איזו הבקרה אבל בתחום המוזיקה לצערי אני איתך, ואין בשורה טובה בפי.... זה גם די מסביר את ה"קטע" ואת ההתעסקות שיש לנו עם כל הניינטיז, מסיבות ניינטיז וכל הדברים האלה... זה פשוט היה קל, והיו מגוון קולות. אבל אל דאגה, זה עוד יבוא, בכל מקרה הסוף קרוב...

       

        19/11/11 22:48:
      אני חושבת שזה חלק ממה שנקרא הפוסט-מודרניזם בהתגלמותו. זה קורה בכל האומנויות..... גם בקולנוע לצערי אין יותר מידי פנינים, יש מידי פעם איזו הבקרה אבל בתחום המוזיקה לצערי אני איתך, ואין בשורה טובה בפי.... זה גם די מסביר את ה"קטע" ואת ההתעסקות שיש לנו עם כל הניינטיז, מסיבות ניינטיז וכל הדברים האלה... זה פשוט היה קל, והיו מגוון קולות. אבל אל דאגה, זה עוד יבוא, בכל מקרה הסוף קרוב...
      מאמר יפה. אהבתי את התיאוריה ואם תתגמש קצת עם השנה המדוייקת, חצי שנה לכאן או לכאן, אתה בגדול גם צודק. המהפכה של העשור הזה כבר קרתה בשנה שעברה קוראים לה צ'ילווייב והיא משפיעה מאד. רק בעוד כמה שנים נדע עד כמה היא משמעותית. אני גם מסכים עם רוב הדברים, בעבר גם אני הייתי מגלה מוסיקה חדשה במצעד האנגלי. ואני חושב שהביזור שקיים היום במוסיקה באמת יוצר מצב חדש. המיינסטרים באמת בבעיה, אבל אפילו אצלנו בגלגל"צ יש שיפור מסויים, השוליים מתחילים להשפיע יותר על המרכז , כמו שצריך שיקרה. ולי יש מספיק מה לשמוע, ומבחינתי מי שמחפש מוסיקה חדשה וטובה יכול לקבל הרבה יותר ממה שהוא רוצה. יש שפע אין-סופי רק צריך לדעת לבקר במקומות הנכונים באינטרנט, למשל פה: :-) http://premiumradio.blogspot.com/
        11/11/11 16:06:

      צטט: איה שדה 2011-11-11 15:06:54

      ראסטי, מה אתה עושה לי שוב ושוב, מביא פוסטים בנושאים בהם אין לי שום מושג. נו, טוב, לפחות החכמתי קצת. מחכה לסיכום השנה המעולה שלך. נשיקות.

      תודה ובחזרה :)

      (לא ברור לי למה פתאום כל התגובות לתגובות שלי מופיעות באפור. ניחא) 

        11/11/11 15:06:
      ראסטי, מה אתה עושה לי שוב ושוב, מביא פוסטים בנושאים בהם אין לי שום מושג. נו, טוב, לפחות החכמתי קצת. מחכה לסיכום השנה המעולה שלך. נשיקות.

      ארכיון

      פרופיל

      ראסטי נייל
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין