אחר הצהריים, הנייד צלצל, המספר לא היה מוכר והאשה בצדו השני של הקו נשמעה נואשת.

"הילד שלי בכתה ט', כבר אי אפשר להפתיע אותו בכלום. במקום להעריך את אושרו הוא לעג לי בבוקר.
"את והמליונים שלך ושל אבא, איך כבר תוכלי להפתיע אותי"? 
"מצאתי אותך בגוגל בדורון אקורדיון...

"כסף לא חסר, נגמרו לי המתנות... יש לך מה להציע ? "

בעיות של עשירים חייכתי,

**

עמדתי מול דלת הכתה. מוודא שזו אכן  ט2. השעה עשר ורבע, בכתה שיעור אנגלית. פרצי צחוק נשמעו.  המורה הרעימה בקולה מנסה להסות, לנווט ולהצמד לחומר הלימודי.
עוד שניה ואני נכנס עם האקורדיון לכתה במחרוזת שירי יום הולדת, פורע את ההבטחה שיוסי יחזור הביתה עם חיוך רחב, כשהוא אומר בערך  "אמא, שחקת אותה, ההפתעה ששלחת לי היתה פיצוץ..."

דבר קטן לא לקחתי בחשבון.
דקות ספורות לפני שהגעתי, התחלפו הכתות וכך מצאתי את עצמי מתפרץ לכתה, במבט מטורף, חיוכים רחבים ומחרוזת שירי יום הולדת...

הכל היה מושלם חוץ מדבר אחד, יוסי לא היה בכתה...
סגרתי את האקורדיון נכלם ויצאתי מהכתה כשהתלמידים מופתעים והמורה נדהמת...

**

את "היוסי הנכון", מצאתי בהפסקה מתחת לאיזה עץ עם סנדביץ' ביד.
"אתה לא זז מכאן, אמרתי ליוסי בטון מאיים, אני המתנה של אמא'שך".
הסנדביץ' נתקע לו בפה, הוא היה המום לגמרי.

התחלתי לנגן  את "היום יום הולדת" עובר במהירות ל"איפה איפה איפה איפה העוגה..."

כל תלמידי חטיבת הביניים התאספו סביב, ואז קרה הדבר הלא צפוי, ששדרג את השמחה והפך אותה לאטרקציה הגדולה של בית הספר ולחווית חיים ליוסי.

כמה תלמידי תיכון, תפסו את יוסי משכו אותו למעגל הורה, ומעגלים מעגלים, הצטרפו תלמידים נוספים מקיפים את יוסי ההמום והזורח מאושר.
אלה שלא רקדו, שרו ומחאו כפיים, כששיר רודף שיר.

**

את הצלצול אף אחד כבר לא שמע.
המורים המופתעים ירדו לחצר לראות מדוע הכתות ריקות, פיקחים דיים לא לקלקל את השמחה הפתאומית שחצתה גילאים וכתות.

מעגלי ההורה התפרקו והפכו לריקודי רונדו כשתלמידים מכל הכיתות נדחפים לטורים הרוקדים, כשכל אחד אוחז במותני זה שלפניו, כשאני מקפיד שכל שיר שלישי יהיה  שיר של יום הולדת, כדי שלרגע לא ישכחו  שהחגיגה היא של יוסי.

**

ערב, אמו של יוסי על הקו.
"אתה פשוט לא מבין מה עשית לילד, הטלפונים לא מפסיקים לצלצל.

ילדים נרגשים מכתות שונות מתקשרים לברך אותו ולהודות לו על השמחה שהביא להפסקות המשעממות של בית הספר..."

**
אלוהי חטיבות הביניים והתיכוניים, יפה מצדך ש"הנדסת" את החלפת הכתות, מספר דקות לפני שהגעתי...

וחלקת תבונה למורים שלא קלקלו את החגיגה...