אחר הצהריים, הנייד צלצל, המספר לא היה מוכר והאשה בצדו השני של הקו נשמעה נואשת. "הילד שלי בכתה ט', כבר אי אפשר להפתיע אותו בכלום. במקום להעריך את אושרו הוא לעג לי בבוקר. "כסף לא חסר, נגמרו לי המתנות... יש לך מה להציע ? " בעיות של עשירים חייכתי, ** עמדתי מול דלת הכתה. מוודא שזו אכן ט2. השעה עשר ורבע, בכתה שיעור אנגלית. פרצי צחוק נשמעו. המורה הרעימה בקולה מנסה להסות, לנווט ולהצמד לחומר הלימודי. דבר קטן לא לקחתי בחשבון. הכל היה מושלם חוץ מדבר אחד, יוסי לא היה בכתה... ** את "היוסי הנכון", מצאתי בהפסקה מתחת לאיזה עץ עם סנדביץ' ביד. התחלתי לנגן את "היום יום הולדת" עובר במהירות ל"איפה איפה איפה איפה העוגה..." כל תלמידי חטיבת הביניים התאספו סביב, ואז קרה הדבר הלא צפוי, ששדרג את השמחה והפך אותה לאטרקציה הגדולה של בית הספר ולחווית חיים ליוסי. כמה תלמידי תיכון, תפסו את יוסי משכו אותו למעגל הורה, ומעגלים מעגלים, הצטרפו תלמידים נוספים מקיפים את יוסי ההמום והזורח מאושר. ** את הצלצול אף אחד כבר לא שמע. מעגלי ההורה התפרקו והפכו לריקודי רונדו כשתלמידים מכל הכיתות נדחפים לטורים הרוקדים, כשכל אחד אוחז במותני זה שלפניו, כשאני מקפיד שכל שיר שלישי יהיה שיר של יום הולדת, כדי שלרגע לא ישכחו שהחגיגה היא של יוסי. ** ערב, אמו של יוסי על הקו. ילדים נרגשים מכתות שונות מתקשרים לברך אותו ולהודות לו על השמחה שהביא להפסקות המשעממות של בית הספר..." ** וחלקת תבונה למורים שלא קלקלו את החגיגה... |