כותרות TheMarker >
    ';

    חביתה

    רשימות מהמחבת, מהלב ומעוד מקומות - בקצור, קולינריה ספרותית וחיים

    0

    על חלונות, על הבטחות ועל גרעינים גם

    19 תגובות   יום שישי , 11/11/11, 22:49

    בראשית היה החלון. החלון שפנה אל העולם, דרכו יכולתי להביט אל הרחוב, רחוב נוֹבי סְבְייָאט, רחוב העולם החדש.

    לא רק הרחוב שלי היה אז חדש, גם אני הייתי חדשה,  נולדתי לפני שנתיים, אולי שלוש. כאילו ביום שנולדתי, אחרי המלחמה האיומה ההיא, נולד העולם איתי מחדש. אז חִתלו אותו, אז הֵניקו אותו, אז נִענעו אותו, שרו לו שירים קטנים של תקווה. אבל גם לקחו אותו לטייל בין החורבות, שידע, שיפנים, שילמד, לא עוד.

     

    ''

     

    עד אז היה העולם  מין מרבה ראשים, אין סוף ראשים, ויום יום, שעה שעה, דקה, שניה, פעימה, נשימה ופחות ממנה, ערפה המלחמה איזה ראש, עד שכמעט לא נותרו ראשים בעולם, ועכשיו סוף סוף, נס, הספינקס הרים ראש, כמעט לא נגרעו, רק נוספו ראשים לעולם,  ועם כל ראש שהגיח מרחם, באה תקווה חדשה, תקוות חיים.

     

    חדש היתה המלה. הכל נקרא חדש, היתה נוֹבָה חוּטָה, הבניה החדשה, והיתה העיר החדשה, והרחוב החדש, והתיאטרון החדש, ובית הספר החדש על שם זה ועל שם אחר, והיה הפארק החדש, והמפעל החדש, והיתה החשיבה החדשה, הבהירה, הברורה. כולם ידעו, מה טוב ומה רע. בקצור, עולם ישן נחריבה עד היסוד, חדש מפני ישן תוציאו, הוּּרה, נבנה עולם חדש! בלי מלחמות הפעם.

     

    ''

     ''

     

     

    ''

     

    ''

     

    אבל לי דווקא היה שרפרף ישן, ורק כשטפסתי עליו, וגם עליו נאלצתי  לעמוד על הבהונות, יכולתי להביט מבעד לחלון בפני העולם החדש. אחר כך כבר יכולתי לעמוד על כל כף הרגל, אבל תמיד נשארתי על השרפרף.

     

    והיה החלון האחורי, חלון המטבח, שפנה אל החצר הקטנה שלנו, שאז היתה גדולה מאד בעיניי, אמנם קטנה קצת מהעולם החדש, אבל עולם ישן, עלום היתה.

    מימין גבלה החצר  בחצרה של אדג'ה, החברה הטובה שלי. מבנה מוארך ונטוש - שבו בין ערמות חציר, חפשנו את השד זוכר מה - הבדיל בין החצרות. משמאל היתה חומה גבוהה שהפרידה בין החצר שלי ובין חצר בני הדודים שלי.

    ככל שהתרחקה  מחלון המטבח, כך הלכה החצר  וצרה,  עד לגבול, עד הסוף, עד הפרצה שהובילה למגרש הצוענים, אבל לשם... פחד, אסור היה לעבור, שם חטפו ילדים.

     

     ''

     

     

    ''

     

    כמובן שאפשר היה לעבור מחצר לחצר. אז חשבתי שרק אנחנו, בני הדודים שמשמאל, אדג'ה מימין ואני, יודעים את המעברים, את הפשפשים ואת האבנים שנעקרו בחומה.

    אז - היו החלון הקדמי והחלון האחורי ובתווך בין החלונות היה כלוא הבית ובתוכו אני, וכבר אז ידעתי שהעולם נחלק לשניים, העולם הקדמי, ומה שמאחוריו.

    כמו היה הבית גוף שעינו האחת צופה אל הגלוי,  והאחרת מחפשת את הנסתר, כל הזמן מה מתחת, מה שרוחש ואוצר סודות, לא, לא גוף אלא מלאך, כרוב שיכול היה להסב את עורפו, לראות גם את אחוריו.

     

     

    ''

    ''

     

    אחר כך, בארץ,  גדל העולם, החיים כמו אשון, כמו צמצם מצלמה שנפתח לאופק, הלכו והתרחבו עם השנים. גמעתי ספרים, מרחקים, ארצות, בלעתי עוד ועוד, העיניים הגדולות לא תשבענה, אבל החלון האחורי, זה הפונה אחורה, אולי פנימה, כמו נסגר. עם אור השמש המסמה נעלמה החצר, נמחק המסתורין. דבר  לא נשאר מאחור, התרדד העולם,  השתטח.

     

    ועוד משהו נעלם לי, ההבטחה לעולם חדש, עולם בלי מלחמה.

    בימים אלו, ימי האיומים וההפחדות של  האיראנים,  האמריקאים,  הבריטים ואיך לא, שלנו כמובן, כאילו כולם, אחמדינג'אד, אובמה, סרקוזי , ביבי וכל נִשא ומורם מעם וכל בעל דרגות וכל מי שהסירו את דרגותיהם ופשטו מדיהם, וכל הארזים וכל אזובי הקיר וכל מי שלשון בפיו פוצה אותה ומאיים – אז רגע, עצרו, בני זונות, יש עוד שמושים לפה,  אכלו גרעינים במקום לנפנף ולהפחיד בהם,  הבטחתם לי עולם חדש.

     

    ''

    חלונות מאגדות, מספורי אלף לילה ולילה – מדרסה, חיווה, אוזבקיסטאן

     

     

    ''

    אגדות אמרתי, לא נכון, המציאות רוחשת כאן, עוד מעט מישהו יעלה בסולם, אולי יתגנב, אולי ינגן, מי יודע. אותה מדרסה כמו בצלום שלמעלה

     

    ''

      ועוד חלון, שהרזדה או פילגשת אחרת הציצו כאן מבעד לחרכים. הרמון, חיווה, אוזבקיסטאן

     

     ''

    שיפצחו גרעינים כאלה או אחרים, הבני זונות  (גרעיני החמניה באוזבקיסטאן מוארכים ובהירים יותר, הטעם דומה לשלנו)

     

    הצלומים שבגוף הרשימה מלמעלה למטה:

    1. חלון אחר מזה שהייתי רגילה אליו, חיווה, אוזבקיסטאן

    2.  יפים, לא, משקפים שמים, חיווה, אוזבקיסטאן

    3. פשוטים, מעט מבויישים, מסתתרים בשולי הדרך, מאחורי העץ (שימו לב ללבן שבו צבוע חלקו התחתון של גזע העץ, כך צבועים כל העצים באוזבקיסטאן)

    4. חלונות ושמי סמרקנט, אוזבקיסטאן

    5. מלכותיים, צופים מתוך ארמון חורף אל החצר

    6.דלת וחלון קדמי, אם כי אחורי באופיו – חיווה, אוזבקיסטאן

    7. למרות יופיו, כמו עיוור הבית הזה שבשולי הדרך, חלונותיו אטומים, אוזבקיסטאן

    8. בסגנון אחר, עם סורגי עץ, חיווה, אוזבקיסטאן

    9.  וכך הוא נראה מקרוב -  החלון שלמעלה

     

     

    (C) כתבה וצלמה באבא יאגה

    ובלי שום קשר לנאמר למעלה, אני ממליצה על בלוג נפלא בשם צליל מכוון. כנוי הכותבת "הר הקסמים" וכשמה כן היא.

    הציצו ברשימה המצורפת, תיווכחו  ותודו לי.

      

    http://www.tapuz.co.il/blog/net/ViewEntry.aspx?EntryId=2182485&skip=1

    דרג את התוכן:

      תגובות (19)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        22/11/11 17:56:

      צטט: Benj 2011-11-21 22:38:33

      פערת צוהר

       

      אכן. תודה

       

        22/11/11 17:44:

      צטט: Benj 2011-11-21 22:38:33

      פערת צוהר

      אכן. תודה

       

        21/11/11 22:38:
      פערת צוהר
        15/11/11 21:10:

      צטט: anaatti 2011-11-15 08:20:53

      חולנות שנפתחים לעולמות רבים..
      שמאחריהם סיפורי חיים..
      תמונות מרהיבות*

       

      תודה. כן, כל חלון הוא פתח, אשנב לחיים. מישהו מהדור של בני, העיר, שחלונות בשבילו זה windows במחשב.

        15/11/11 08:20:

      חולנות שנפתחים לעולמות רבים..
      שמאחריהם סיפורי חיים..
      תמונות מרהיבות*

        13/11/11 20:08:

      צטט: ~ינואר~ 2011-11-13 19:03:50

      חלונות הנשמה . מקסים עשיר ונפלא כך צריך לחיות.

      מה נותר לי לומר על כגון אלה, תודה גדולה, כמובן 

        13/11/11 19:03:
      חלונות הנשמה . מקסים עשיר ונפלא כך צריך לחיות.
        12/11/11 21:47:

      צטט: תמי ליבנה 2011-11-12 19:31:22

      צטט: צילום בזמן אמת 2011-11-12 18:50:07

      אחלה פוסט והתמונות ממחישות היטב את הסביבה

       

       

      לגמרי.

      ותודה, חברה

       

        12/11/11 21:46:

      צטט: צילום בזמן אמת 2011-11-12 18:50:07

      אחלה פוסט והתמונות ממחישות היטב את הסביבה

      תודה, חבר

       

        12/11/11 19:31:

      צטט: צילום בזמן אמת 2011-11-12 18:50:07

      אחלה פוסט והתמונות ממחישות היטב את הסביבה

       

       

      לגמרי.

        12/11/11 18:50:
      אחלה פוסט והתמונות ממחישות היטב את הסביבה
        12/11/11 15:37:

      צטט: פרודת רשתית 2011-11-12 14:48:33

      כמי שהגיעה לכאן לקראת גיל שש מעולם עם חלונות אחרים, נשים מבוגרות מאד המבלות ימים ליד חלון, שלי נראו כמובן כמו המכשפות מסיפורי האגדות שהקריאו לי, הפוסט שלך החזיר אותי לנופי ילדות ולתחושות של פעם. אני זוכרת מפגש עם חלון ישראלי ראשון, עם מרפסת שגרים בה במשך הקיץ. לי לא הבטיחו עולם חדש ולא חברה חדשה אולי כי באתי מעולם שלא כל כך התלהב מן העולם החדש שביקשו להקים במזרח אירופה. בכל מקרה החזרת אותי לזכרונות שאני אוהבת

      אני שמחה שהחזרתי אותך  לשם כלשהו. והזקנות בחלון, אף שאני באבא יאגה, בטוח לא היו אני...

       

        12/11/11 14:48:
      כמי שהגיעה לכאן לקראת גיל שש מעולם עם חלונות אחרים, נשים מבוגרות מאד המבלות ימים ליד חלון, שלי נראו כמובן כמו המכשפות מסיפורי האגדות שהקריאו לי, הפוסט שלך החזיר אותי לנופי ילדות ולתחושות של פעם. אני זוכרת מפגש עם חלון ישראלי ראשון, עם מרפסת שגרים בה במשך הקיץ. לי לא הבטיחו עולם חדש ולא חברה חדשה אולי כי באתי מעולם שלא כל כך התלהב מן העולם החדש שביקשו להקים במזרח אירופה. בכל מקרה החזרת אותי לזכרונות שאני אוהבת
        12/11/11 14:32:

      צטט: דנה.גל 2011-11-12 12:03:07

      תמונות וזכרונות מרתקים. תודה

      לך תודה ושקט בעולם

       

        12/11/11 12:03:
      תמונות וזכרונות מרתקים. תודה
        12/11/11 09:29:

      צטט: Raindrop 2011-11-12 01:34:04

      נפלא.

      תודה גדולה מכל הלב

       

        12/11/11 09:29:

      צטט: אסצ'ילי 2011-11-11 23:39:42

      סיורי האובייקטים איתך הם חוויה אמנותית כמעט. הפולקלור הזה שאת מצלמת מתביית על חפצים בעיקר. אני אוהבת לבוא הנה. :)

      תודה רבה, טוב היה לי לקרוא את התגובה שלך

       

        12/11/11 01:34:
      נפלא.
        11/11/11 23:39:
      סיורי האובייקטים איתך הם חוויה אמנותית כמעט. הפולקלור הזה שאת מצלמת מתביית על חפצים בעיקר. אני אוהבת לבוא הנה. :)

      ארכיון

      פרופיל