להחליף את שם משפחתי -בער לי בין הידיים,בלב,בנשמה.

הרגשתי שכך אחזיר את זהותי כבתחילה.אשוב להיות ה"אני" האמיתי שלי.זה לא היה קשור רק לאבי ילדי זה היה קשור לתהליך משני או עיקרי שעברתי יחד עם גירושי:היציאה מהדת והחזרה ל"אני האוטנטי" שלי.[בגיל 33 לערך עשיתי תהליך הפוך של תשובה עם בן זוגי].

בער לי לשוב אל עצמי,אך התהליך היה כואב מאד.אם הגירושין הם תהליך של אבל וכו -עד תחושת ההתעצמות והכוחות השבים,הרי החזרה בתשובה היא קודם כל תקופת התגברות על תחושת החטא הנורא שאת מבצעת.מה גם שחלק מילדי נכנס עמי מרצונו לתהליך זה.

ואז זה קרה.הלכתי למשרד הפנים והחלפתי לשם נעורי.כמה ליבבתי את שמי זה.כמה שמחתי.כאילו הענקתי לעצמי בגשמיות היתר לשוב ולהתחבר אלי.

לא,את ילדי השארתי כמובן עם שם משפחתו של אביהם.היו שיעצו לי להחליף ולו רק לתת להם חוזק עם שם המשפחה האשכנזי לעומת הספרדי.בזתי להם.ילדי הם ילדיו .כמו שלי יש זכויות גם לו יש.אז מה אם הוא מפר את זכויותי בבוטות ולא נותן לילדיו את שעליו לתת בדין?

רציתי שילכו אליו,יטלפנו אליו ולא יתנו לעצמם ולו לשכוח שהוא והם צריכים וחייבים לשמור על קשר כלשהו.שלא כמו נשים מסויימות או גברים המונעים את ילדיהם המשותפים זה מזה בכוח הטינה והשנאה שקמה בינהם.

אך עזבו...אני חגגתי את שובי אל עצמי ולמעשה הכרזתי קבל עם ועולם..מפה אני עולה ומתחברת..לא,איני שבה חזרה,לא,איני חוזרת אליו..אני בדרך אחרת.

רבנית אחת אמרה לי שמיהרתי..ואני חייכתי..ידעתי שרקמו חלומות להשיבנו כבתחילה..ואני חסמתי וחסמתי..כי כאמור את גירושי קיבלתי בדין ולא חשבתי להפר אותם..