תהליך הורדתו בדרגה ארך כ-5 שנים. אנס רגיל מפשוטי העם מגיע אל דרגתו בזמן קצר בהרבה. אבל קצב צבר הון מהפוליטיקה. את ההון הזה הוא העביר לחמישה עורכי דין כדי שישחקו משחק חתול ועכבר עם מערכת המשפט, תוך תקווה שהגורל יזמן להם הרכב שופטים אהבל ויקנה את הטריקים הבזויים שלהם. עובדה, בדרך אליה הם זכו במני מזוז שכמעט הציל את קצב, אבל קצב עצמו דרש יותר מהצלתו. הוא דרש גם כבוד בצידה. כי אף אחד, כולל קצב עצמו שיודע היטב את האמת, לא האמין אפילו לשנייה שמישהו הכריח 8 נשים ללא קשר כלשהו ביניהן, להעליל עלילה על קצב. אבל עורכי הדין, העורבים הלקחנים, שחקו אתו את המשחק המכוער עם מערכת המשפט, ולקחו לכיסיהם את כל ההון שבצר משה קצב מהפוליטיקה, בה ככב כמה שנים כמזרחי המחמד לצידו של דוד לוי.

גם למערכת הפוליטית הישראלית, שבה הדאגה העיקרית של אנשיה היא הדאגה לכסת"ח, יד ורגל במינויו הכושל של קצב לנשיא. כי היו במערכת הפוליטית רינונים על מנהגיו הנלוזים של קצב כלפי הנשים שעבדו בקרבתו. כמו ישראלים אמתיים גם הפוליטיקאים רכלו על קצב, צחקו ביניהם - "יא, איזה קטע הפרסי הזה" - אבל שתקו כפחדנים כאשר הוא עמד להיבחר בעזרת ש"ס הנכלולית לנשיא (אגב מישהו מכיר איזו פרשיה מלוכלכת שבה לא מוזכרת ש"ס?). מסתבר שפנו וספרו לשמעון פרס אבל הוא, כדרכו, חשש מכל פוליטיקאי מזרחי, ושתק למרות שהתמודד מולו על תפקיד הנשיאות. כך הפוליטיקאים חסרי המצפון הישראלים אפשרו שטיפוס מסוגו של קצב ימונה לנשיא. כרגע נשמעים כמה קולות של פוליטיקאים מטושטשים כמו יוסי ביילין, שזו בושה לישראל שנשיא לשעבר יישב בכלא. לא ולא! זה כבוד לישראל שמערכת המשפט שלה שלחה לכלא נשיא שאנס נשים. הבושה האמתית היא שאותם פוליטיקאים דוגמת יוסי ביילין שתקו ואפשרו לכנסת לבחור בו כנשיא.

והדובדבן שבקצפת בכל הפרשה המביכה הזו הוא עורך הדין המהולל אביגדור פלדמן. שלא כחברו החכם בהרבה ממנו, ציון אמיר, הוא לא שתק אחרי פסיקת בג"צ אלא יצא ברוב חוצפתו אל התקשורת, אל מסדרונות בית המשפט העליון מיד בתום הפסיקה, ותקף את השופטים על שהאמינו לנשים הנאנסות ולא האמינו לשטויות שהוא העלה בפני בית המשפט כדי להגן על אנס שאין צל צלו של ספק באשמתו. כי אביגדור פלדמן לא אוהב להפסיד משפטים. כי אביגדור פלדמן מאמין שאין קשר בין משפט לצדק. וטוב עשה בג"צ שזרק אותו עם טיעוניו הנכלוליים מכל המדרגות. הגיע הזמן ששרלטן משפטי יקבל ולו פעם אחת את שהגיע לו.

ומילה אחרונה, דווקא מילת זכות, על משה קצב עצמו. מסתבר שהוא אדם שאינו יכול לחיות עם העובדה שמשפחתו הקרובה, צאצאיו, יידעו שהוא מודה במעשיו הנוראיים. הוא החליט לשלם על כך בשבע שנות מאסר רק כדי שילדיו ונכדיו ימשיכו לכבד אותו כאדם, גם כשהוא יושב בכלא. הוא החליט לשקר עד הסוף כדי לשמור על כבודו (המדומה בעיני) בפני ילדיו ונכדיו. אשתו וודאי יודעת את האמת. היא הדמות הטרגית בכל הפרשה.