בעקבות משפט קצב חזרו אנשי תקשורת והשתבחו בפני עצמם שכולנו שווים בפני מערכת המשפט, ועל כך שתי הערות:

1. למרות התואר "נשיא המדינה" ו"האזרח מספר אחת", בתודעת חלק גדול מהציבור משה קצב מעולם לא הסתפח ל"מורמים מעם". מעמדו נתפס כתוצר של תרגיל מלוכלך של הליכוד נגד פרס, ולא גובה בתחושת כבוד של האזרח מן השורה (לפחות לא שלי). כשהייתי רואה אותו בטלוויזיה הייתי מסיט את מבטי, ואני מאמין שרבים נוספים חלקו אותה הרגשה. הוא הפך לקריקטורה של אדם נפוח וטיפש ב"ארץ נהדרת" עוד לפני שהתפוצצה הפרשה. הוא לא הקריטריון האמיתי ל"מבחן בוזגלו".

2. פוליטיקאים נמצאים בעמדות שררה. אולי לכן לי, האזרח מן השורה, נראה שהצדק חסר פניות כאשר פוליטיקאי נידון לשבט בידי שופט. בפועל השופטים  נמצאים בקבוצת כח המנהלת מאבקי כח עם 'גילדת' הפוליטיקאים. המעמד היחיד שישכנע אותי באמיתות השוויון בפני החוק הוא מעמד השופטים עצמו. אסביר: 

בידי כל שופט, בכל יום, ניתן כח להפוך חייהם של אנשים העומדים למולו למשפט. בידיו להשפיע על קריירות של פרקליטים הטוענים למולו. זהו כח אדיר, וטבע האדם הוא שכח מלבה את היצר ('כל הגדול מחברו, יצרו גדול ממנו'). אני מאמין שיש בהם הניצבים בפני פיתויים גדולים, עדיין בחיפוש חפוז בגוגל מצאתי רק התיחסות אחת, מקרה אחד של שופט שלום שהואשם בעבירות מין. הסטטיסטיקה המהירה של כמות השופטים מול כמות הפוליטיקאים  שסרחו והוקעו נוטה חזק לצד הפוליטיקאים.

אפשר שההסבר נמצא בתהליך מיון השופטים, שמסנן רק אתי ברי הלב, אבל זו לא האפשרות היחידה שעולה על הדעת.

עד שלא נראה (וזוהי טענה לוגית, רחוק ממשאלת לב!) את המערכת מעמידה לדין בכיר משלה בעברות מין או מרמה לא נוכל באמת לאמר על מערכת המשפט שלנו שהיא חסרת פניות.