כותרות TheMarker >
    ';

    לכל בלוג יש שם?

    קורטוב מפה ומעט משם. קצת טיפים על שיטוטים בארץ וקצת על אמסטרדם. על המצלמה שלי ואולי גם קצת עלי. בלוג בלתי מוגדר ולא מכופתר

    0

    הכלבה שחכתה רק לי - כבר שנה שלי!

    1 תגובות   יום שבת, 12/11/11, 23:07

    שבת 13 נובמבר 2010. שמנו פעמינו לכלבית "רחובות אוהבת חיות" לאמץ כלבה. נסענו לאמץ כלבה אחת מסוימת ואין בילתה. ידענו עליה ש:-היא בת שנה וחצי, קוראים לה "שילה" ו שאני התאהבתי בה - מתמונה.

    לא נסענו לעשות היסטוריה,  לחולל פלאים, להיות צדיקים או אנשים מיוחדים. נסענו לאמץ את "שילה" כי נאלצים היינו , אחרי 17 שנים משותפות, לוותר  על "מיפ" המופלאה, לטובת גן העדן של הכלבים ואני נותרתי כואבת. נסענו לאמץ לי את הסיבה החדשה לשוב ולמהר הביתה מהעבודה.

    ידענו ש"שילה" בת שנה וחצי – אבל היא כבר הייתה בת 3. ראיתי אחרים, אבל כבר הייתי מאוהבת בה.  לקחנו את "שילה" שתוך שעות ספורות הפכה לג'יל.

    היא לא הייתה ברירת מחדל. או פרוייקט הצלה נדיב. אנחנו לא מלאכים!  פשוט לקחנו את הכלבה שרצינו.  לא יותר ולא פחות מכל אחד אחר שלוקח ומאמץ כלב אל ביתו.

    העובדה שג'יל הייתה שנתיים בכלביה, לא הייתה ידועה לנו מראש. על הדף היפהפה שפתחו לה ב"פייסבוק" , עם המילים ה כל כך נוגעות ללב בשערו , לא ידענו   אלא אחרי שאימצנו אותה. העובדה שכמעט איש לא הבחין לפנינו שמדובר בכלבת פלאים, לא הייתה ברורה לנו וגם לא באמת עניינה אותנו. אנחנו היינו מאוהבים בה כמו שהיא. על אוזניה הגזורות, רגליה המתנופפות וזנבה השבלולי. עבורנו היא הייתה ועודנה הכלבה ב"הא" הידיעה. הכי נבונה, הכי יפה הכי מצחיקה והכי....פסיכית שגידלנו.

    את כל הכלבים שהיו לנו קודם, גידלנו מגיל מאד צעיר.

    הוד –היה בן 4 חודשים כשקבלתי אותו כמתנת יום הולדת.

    בל – כלבה שאימצנו בהיותה רק בת ארבעה שבועות – כי הייתה גורה דחויה ומתוך שגר של 8 , אותה בחרה  אמא שלה שלא להניק. זכינו לגדל אותה 11 שנים וחצי.

    מיפ המופלאה – שנזרקה בחצרו של איש טוב שמצא לה בית (שלנו) והייתה בת פחות משלושה חודשים וכאמור זיכתה אותנו בחברתה הנפלאה 17 שנים.

    עם כל אלה, זכינו לעשות היסטוריה משפחתית יחד. ללמוד אותם, ללמוד איתם, ללמד אותם וללמוד מהם. כמו גדלנו יחד.

    ג'יל. ג'יל  בת כלבים פרועה, כלבת אשפתות לתפארה, באה אלינו עם היסטוריה בת שלוש שנים משל עצמה. היסטוריה שלא היינו שותפים לה. היא  עם ההרגלים שלה :-

    *וואי, תראו פח אשפה מסריח כהלכתו, יאמי!!

    *גרררררר חתיכת בן כלבה, תחזיקו  אותי או שאני הורגת אותו, חצוף מטומטם!

    *אמא'לה, הפינצ'ר הזה רוצה להרביץ לי – תגידי לו...

    *כל הכבוד לשף , ותודה שהשארתם  את הסיר במקום שאני יכולה להגיע אליו כל כך בקלות

    *יש פה פתח ניקוז, אני עלולה ליפול פנימה, אני לא זזה!

    *פוחדת ממים זורמים, שואב אבק, זבובים, עלים נעים ברוח

    *גראפיטי  חדש על קיר – או לבנה שזזה ממקומה , נחשבים למסוכנים מאד, בטוח! שתוך שניה הם קופצים עליה ו...ו.....

    *קופצת, אנכית, לגבהים עצומים כל כך, שאני חרדה פן תעבור בקפיצה את גדר גינת הכלבים. (תגידו לי רחובות אוהבת, הדבקתם לה טרמפולינה לכריות הרגליים ולא סיפרתם לנו?)

    ועוד ועוד גדולות עלילותיה ורבות.

    אימצנו, לראשונה בחיינו,  כלבה עם היסטוריה עלומה וכנראה לא כלה קלה (יעידו אזניה). נתקלנו  בלא מעט חוויות משונות מזן הג'יל המשובלל.

    למדנו יחד איך לא לוקחים ממנה משחק, אלא עושים החלפות.

    למדנו יחד איך הקליקר הוא חברו הטוב ביותר של הכלב, כי הוא נותן חטיף.

    אנחנו לאט לאט לומדים שגם לחתולים ולכלבים אחרים יש זכות לנשום ואפילו ללכת בסביבתה של השבלולית. כל יום אנחנו לומדים משהו חדש. וג'יל, רק לאחרונה הפסיקה ליבב יבבות נוראיות כשהיא נרדמת.

    היא למדה שמותר לה להשתובב ולקפץ כמו עז – כשאנחנו הולכים יחד ברחוב. כאילו מגלה מחדש את הגורות, אבל היא גם יודעת שכשמבקשים להפסיק את ההשתובבות, כדאי להפסיק – כי גם זה שווה מילה טובה ושווה חטיף.

    זכינו בכלבה שכולה לב. מקצה האף ועד סוף עיקול השבלול. הגישה שלה אל ילדים ואל אנשים מבוגרים היא מדהימה ומעוררת השתאות, כבוד ואהבה.

    וכן. בכל שבוע אנחנו רוקדים טנגו. צעד קדימה ושניים אחורה. גם בלרינות חוטאות לעיתים, בריקודים סלוניים!  אחרי שנה תמימה, בה לא ניסתה לקחת בלי רשות שום דבר מהשיש, או לבדוק תכולת סירים עמוסי ריח ניחוח מפתה, היא ראתה לנכון להוריד מהשיש שקית עם עצמות עוף שעמדנו לזרוק ולחסל את כולה .כמו שואב אבק משוכלל. לגרום לנו להתקף לב קטן, ולהתלקק בעונג בלי לשים עלינו . רואים לעיתים איך  היא בודקת גבולות מוסכמים,  אבל אם אומרים לה שאסור – היא מבינה. גם בשיא הזעם, כשהיא עסוקה בלחרף ולגדף דבר כלב שחולף על פניה, היא יודעת,  שאם אני קוראת לה זה שווה. והיא משתדלת לעצור, להיענות לקריאה שלי ולבוא אלי.

    נכון, לא תמיד. נכון, היא עדיין חושדת בכל מיני הולכים על ארבע שהם רופאי שיניים, או לחילופין – חטיף שברח מקופסא, אבל יותר ויותר מתרבים המקרים בהם היא מצליחה להתאפק, להפנות ראש אצילי ולהמשיך ללכת. בלב היא חושבת:-  "מי שם עליך יא חתיכת משהו לא מוגדר וגם....חולירע אמא – תני להתבטא, לא שמעת על חופש הביטוי?"

    זכינו בכמה חברים חדשים בזכות ג'יל. כאלה שאוהבים אותה ועושים עבורה מאמצים, כדי ללמד אותה כלבית מדוברת. כדי לאפשר לה להיות כלבה חברתית וחברותית. אין לכם מושג כמה כיף לנו לדעת  ולהרגיש שככה אוהבים לנו את הג'יל וככה מתאמצים עבורה. זה כל כך מגיע לה.

    שנה של רווח. שנה של למידה הדדית. פה ושם תסכולון מתגנב ואז הוא מנופנף הצידה בעזרת כשכוש משובלל ושובה לב. העיניים הנפלאות, החמות והמדברות האלה שתמיד יודעות לעשות את העבודה הכי טובה בעולם!

    הן אומרות, בצניעות וענווה:-  "איזה מזל שהיה לכם שכל לקחת אותי, הרי ברור לכם שבלעדי היה לכם עצוב ומשעמם. כלום  לא היה 'תו דבר" !  

    מפנה לעברינו זנב לתפארת, הולכת  משתבללת על השטיחון,  למרגלות המיטה שלנו , ונרדמת.

     

     

     

    ''

     

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (1)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        18/9/12 10:53:
      הכלבה הזו מושלמת!

      ארכיון

      פרופיל

      mipkin1
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין