חז"לינו נהגו לומר "חיים ומוות בידי הלשון". הגרסה המודרנית לאותו רעיון היא שאנו בני ערובה למילותינו - האופן שבו אנו בוחרים לתאר את המציאות - יקבע את השקפות המציאות בתובנה שלנו. הנה דוגמה שמסבירה את העניין.
זאב ז'בוטינסקי איש אשכולות אבי הציונות הרוויזיוניסטית, מראשי הגדודים העבריים, פובלסיצט, מתרגם ועוד, היה בין היתר גם חבר באגודה החשאית "הבונים החופשיים". ההנחה היא שהארגון הזה קם אי שם במאה ה-15 והתחיל כגילדות של בנאים ששיתפו ביניהם סודות תכנון ובנייה. מי שיחפש בתולדות הארגון יוכל למצוא דמויות ידועות כמו ג'ורג' וושינגטון, וינסטון צ'רצ'יל ועוד, אך ספק אם ניתן היום למצוא בשורותיו רצפים, טייחים, טפסנים ושאר אנשים שעוסקים בפועל בבנייה. למעשה "הבנייה" הפכה ברבות השנים לדימוי – לדרך שבה הבונים החופשיים נוהגים לתאר ולהבין את העולם. כך בורא העולם הופך בשפת הבונים ל"קונסטרקטור העליון". כיצד בונה חופשי יסביר בעיה סבוכה? כמובן במונחים מתחום הבנייה.
כל העניין הסמנטי הזה היה נשאר עמוק בתחום הבלשני, אלא שידידנו ז'בוטינסקי חיפש דרך להמחיש את הקונפליקט היהודי ערבי בארץ ישראל, ואיזה דימוי יכול לעלות בראשו של בונה חופשי אם לא קיר? ברבות הימים מאמרו " על קיר הברזל" (שבקיצור גורס שביטחוננו תלוי בכך שהערבים יפחדו מאיתנו) הפך למסמך המכונן של תפיסת הביטחון של ארצנו.
עכשיו תארו לעצמכם את המציאות בה היינו חיים אילו ז'בוטינסקי היה חבר באגודת "השפים החופשיים" והדימוי שלו לקונפליקט היהודי ערבי היה סלט ים תיכוני?
אנחנו והערבים הגירסה הרוויזיוניסטית
|
תגובות (11)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
סלט ים תיכוני? אתה מתכוון קצוץ דק וחריף ומדמם מעגבניות בשלות. הא???
ואם הוא היה שף פייטן כמו אייל שני. הוא היה מתאר את העגבניה [הכל כך אהובה על השף אייל שני]
שמרגישה גלמודה לנוכח עויינותם של המלפפונים.
ואם הוא היה חבר באגודת 'הכדורגלנים החופשיים' היו קוראים לזה בארזי.
ברוטוס: הבאת דוגמאות למנהיגים שהשתמשו בשפת הבניה
נטוס: אצלנו, המנהיגים משתמשים בשפת הזניה וככה זה נראה
..