היתה או לא היתה?

אז היו 10,00 איש בכיכר (אליבא ד'עיתון "הארץ") ושרו שירים עצובים ושקטים עם מיטב זמרי ישראל, ואולי גם הדליקו נרות פה ושם כי נוער הנרות כבר גדול ובגר וכבר לא ממש מדליק נרות, אולי בימי שישי, בודאי בארוחות כאלה ואחרות...

ונשמעו נאומים עם קצת פאתוס וקצת יותר עצב והרבה געגוע.

לאיש?

לתקופה?

לימים שלפני?

ודיברו שוב על "מורשת רבין".....

ורק על מה שחשוב באמת, על המורשת האמיתית, לא דיברו.

על מה שהביא לרצח ראש ממשלה מכהן, על מה שהביא למחשבה שאפשר לשנות באלימות בוטה את מהלך הדברים.

על מה ששינה באיבחה את פני החברה הישראלית, על מה שהפך אותנו לחברה קיצונית ומקצינה, מפולגת פי 7 ממה שהיינו, חברה בה סימן ההיכר הוא "תג מחיר" שנענה בשתיקה רועמת ורפיסות מוחלטת.

זו המורשת שעליה היו צריכים לדבר ואותה די מסתירים מתחת לשטיח העבה של התעלמות ו"יהיה בסדר".

זו המורשת אותה צריכים לזעוק בכיכרות במקום לשיר שירי שלום ואהבה שהיו יפים לשנות ה-60 וקצת פאתטיים על רקע שנותינו אנו.

זו המורשת אותה צריכים כולנו להטמיע במקום לאפשר לקריאות המתרבות והולכות לשחרור ו/או הקלה בתנאיו של הרוצח של רבין, רוצח מה שעוד נותר מדמותה הנאיבית משהו של החברה הישראלית, רוצח שארית התקווה שאנחנו בעלי מוסר קצת אחר.

זו המורשת האמיתית של רבין.

כי בעצם רבין שזכויותיו רבות וטובות ועומדות לו על כל שעשה ונתן למען מדינת ישראל, לא היה שונה או יותר ממנהיגים אחרים בתקופתו שזכויותיהם רבות וטובות לא פחות משלו.

והרי אילו היה נאסף אל אבותיו בדרך כל בשר לא היו מתקיימים ימי הזכרון והעצרות האלה במיוחד לזכרו כפי שלא מתקיימים אלה לזכרו של כל מנהיג אחר שהלך לעולמו.

ומכאן עולה שאלה.

מהי בעצם המורשת אותה כל כך רוצים שנזכור ואותה כל כך מקדשים?

מורשת של בכייה ורפיסות נוכח "כוחות השחור"?

מורשת של עשייה ו"לא עוד"?

לטעמי הכיכר היתה צריכה להתמלא באנשים שיעלו על נס מידי שנה את ההתקדמות לקראת עצירת ההקצנה, ההתבדלות, אנשים שבמקום לבכות את מה שאין יעלו ויביאו את כל שנעשה יום יום ושעה שעה למען חברה טובה יותר, שויונית יותר וצודקת יותר.

זה הלקח שהיה צריך להיגזר מהרצח.

זו היתה צריכה להיות המורשת האמיתית של רבין, אם כבר מדברים על מורשת וגוזרים קופון מהרצח.

אבל אולי בעצם המורשת האמיתית היא שכשיש רפיון ולא נעשה דבר מלבד נסיגה אחור מה שנותר הוא לבכות.....