לאחר התחמקות מפקקי יום חמישי (אם כי כביש 5 הצליח להערים עלינו) ולינת שטח במצפה רמון קמנו ביום שישי השכם בבוקר לטיול שהתחיל בנסיון למצוא דרך להגיע לתחילת המסלול. זוג נחמד הגר במצפה רמון שהיה בדרכו צפונה הסיע אותנו עד תחילת המסלול (לא היה פשוט למצוא טרמפ, אוטובוס עובר אחת להמון זמן.....). הפעם התחלנו על כביש 40 כקילומטר אחרי מדרשת בן גוריון ושמנו פעמנו למעלה צין. בוקר צונן ונעים שלא רמז על החום (אם כי לא כבד) שישרה בשעות הצהריים.
את ארוחת הבוקר הטעימה והתה החם אכלנו ושתינו במצד צין והתחלנו לרדת את מעלה צין לכיוון חוד עקב שהיה מטרתנו הראשונה. לאחר כשעה וחצי (כולל ההפסקה) הגענו לתחתית החוד והחלנו בטיפוס המאתגר והמרהיב. הנוף של בקעת צין שווה כל רגע של הטיפוס (היינו עם תיק גדול על הגב כי תכננו לינת לילה בשטח).
המשכנו לטייל בינות ההרים לעלות ולרדת עד שמול עינינו נגלה עין עקב תחתון על מימיו הקרירים ופגשנו שם חבורת גברים אשר היו בטיול ג'יפים שכבר סיימו את מנוחתם במקום אך ניתן היה להתרשם כי חלקם היו אמיצים וקפצו למים להתרעננות. הסתפקתי בהתרעננות קלה ובצילום המקום המרהיב והמשכנו בדרכנו לעין עקב עליון אשר עמוס בצמחיה מחד אך מימיו עבשים מאוד. בדרך לעין עקב עליון היתה שעת צהריים ואני, הסובלת מחום (אני מהנשים המוזרות שאוהבות קור) מצאתי עצמי מתחילה קצת לסבול, היה יותר חם ממה שצפו בתחזית. תפסתי פינה מוצלת התאווררתי והמשכתי.
במהלך הדרך החלה להיווצר לי יבלת, כן – לא ניתן היה לטעות, היא לא נתנה לי רגע אחד לשכוח מקיומה. חבשתי בפלסטר מיוחד והמשכתי ללכת. וכך המשכנו לעלות ולרדת רכסים וגאיות עד שהגענו לראש נחל עקב ומשם הבטנו מטה לכיוון עין שביב ולחניון הלילה הנמצא כ- 1.5 ק"מ צפונית לו, שם נישן את הלילה.
ירידה קסומה של 2 ק"מ לכוון עין שביב, שהיה שומם, קסום ושקט לעת דמדומים ומשם לחניון הלילה, כ-700 מטר לפני חניון הלילה התפוצצה היבלת והשפיעה על המשך הטיול.
בחניון הלילה, לאחר מקלחת צרפתית וארוחת ערב קלה שותפי למסע הלך לישון בשעה שש בערב ואני הצטרפתי לאורחים הנוספים אשר שהו בחניון הלילה: שני אבות שטיילו עם חמשת ילדיהם המקסימים אשר גילינו כי בשנות העשרים המקודמות של כולנו עבדנו באותה התקופה, באותה חברה. ערב נחמד סביב המדורה עם פויקה (שכצמחונית יכולתי לטעום את הירקות שבו) וויסקי ובתשע פרשתי לישון, בכל זאת יום ארוך עוד לפנינו של חזרה.
בבוקר הבנתי סופית שאין לי סיכוי להמשיך עד מצפה רמון ברגל, עד אז עוד השתעשעתי ברעיון שבכל זאת אמשיך. והתחלנו ללכת לכיוון המדרשה (במקום לכיוון מצפה) בדרך הג'יפים הירוקה. כעבור כעשר דקות עבר עינב המקסים ואסף אותנו ובדרך סיפר לי סיפורים על רעננה בימיה הראשונים, שוחחנו על אכות החיים במגורים בדרום ובדרך טיילנו קצת בשטח טרם הביא אותנו לכביש 40 ולאתגר הגדול מכולם מציאת טרמפ בשבת בבוקר למצפה רמון (כדי לחזור לרכב).
ועכשיו מתחיל הקטע המקסים של המפגש עם אנשים מקסימים שעוד התחיל בפסקה הקודמת, יורם אשר חוקר בחווה ליד עבדת לקח אותנו עד עבדת והזמין אותנו לבקר בחווה ומשם המשכנו עם נהג משאית חביב עד למצפה רמון. תוך כדי ארגון רכב טרם החזרה צפונה ניקול, תושבת מצפה אשר חניתי סמוך לביתה אומרת לי "כשתסיימי את המקלחת, כנסי לקפה" – פגשתי אישה מקסימה ודוגרית וכוס הקפה עם עוגיות תוצרת השכנה סופי היו נהדרים לפני הנסיעה צפונה שאליה הצטרפה בתה של ניקול.
טיול זה היה חלק משביל ישראל אשר נותרו לי עליו עוד 4 מקטעים. עד הטיול הבא, סוזאן |