כשאנחנו צעירים ויפים.. בתקופה בה אנחנו בוחרים את שותפנו לשארית החיים,או במילים אחרות את בן זוגנו. אנחנו במצב כל כך אופורי, כל כך מאוהב, עיוור ומרוכז בעצמו שאנחנו ממש לא מסתכללים ימינה ושמאלה על מנת להסתכל איך ההורים שלו נראים/מתנהגים ושזה מה שמראה על איך בערך הוא יראה/יתנהג בעתיד. ואל תגידו לי שהסתכלתם, או ראיתם או הבנתם את מה שאתם מבינים היום. כי עברו מאז יותר מכמה שנים. בזמן הזה, למדנו דבר או שניים על החיים, על הזוגיות, ועל המשפחה.
ולמדנו שאם יש לנו משפחה גדולה, מי שאנחנו בקשר איתו הצטמצם עד מאוד. מכל מיני סיבות. כי אין זמן. כי נפגשים רק באירועים. כי אנחנו חיים במרתון מתמשך... עד עכשיו הגיוני.
אבל אם יש לכם משפחה קטנה. הייתם מצפים שאני יאמר לכם שאנחנו בקשר מתמיד עם כוווולם. אז, תתפלאו. ממש ממש לא! למה? שאלה טובה יש מיליוני סיבות שנמנה בהמשך.
עוד שאלה שנגררת היא אם גרים בקרבת מקום למשפחה. זה גם פרמטר ממש חשוב. כי כשגרים קרוב - נעזרים אחד בשני. עם קניות, ילדים, ואפילו בישולים.
מצד שני, רחוק מהעין רחוק מהלב. (זאת דעתי לפחות...) כך שמתראים פעם ב..... חודש /חודשיים ויותר לפעמים. אבל כמו שאמרתי, אם יש משפחה קטנה. זה מורגש יותר... ואצלינו, הכל מסובך.
לכל אחד יש את השריטה שלו. נכון, אף אחד לא מושלם, גם אני לא....
אבל לפחות יש לי את המודעות של מה שאני טובה בו ומה שלא. ומה היכולות האנושיות שלי ומה לא. ואם אני לא מסוגלת לומר משהו חכם לבנאדם שעומד מולי - אני אשתוק. שזה הכי חכם... אבל משום מה יצא, שלכל האנשים בסביבה שלי יש שריטות וחבלות עמוקות עד מאוד. כאלה שאי אפשר לתקן.
אני מקווה שזה לא מדבק!!!
הקדמה ארוכה.. כן. אז אם הגעתם עד לכאן - אז עכשיו הדוגמאות: יש כאלה שדואגים רק לעצמם, ולא מסתכלים מסביב. או שכבר הציעו עזרה ומבריזים בדקה ה-99... או שלא מתייחסים לילדים. או שעושים טובה שיוצאים מהחדר לומר מילה. רק שהם לא מבינים שיחס גורר יחס! אח"כ הם ישאלו אותי, למה אני לא מתייחסת... א- נ י !? כי אין למי להתייחס. חבל להשקיע. הם לא ממש "ירקו" לכיוון שלי... וזה אחרי שבתקופות קשות אני עזרתי כאילו היו אלה בשר מבשרי... לפעמים אני גם כועסת על עצמי. איך אני נותנת מכל הלב, לכל אדם שחשוב לי, ואני לא לומדת שאני מתאכזבת מחדש בכל פעם...
אז מה לעשות עם כל היצורים האלה שנקראים המשפחה שלי?!
או להתמודד איתם, ולשכוח שיש ביננו קרבה. (ולפעמים זה עוזר... כי אני לא שותקת... ) או פשוט לנשום עמוק. לספור עד עשר. ולחשוב על זה ש...משפחה לא בוחרים. זה מה שיש. ועם זה ננצח!!!
|