כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    ארכיון

    לא ערוך (או מוכן)

    3 תגובות   יום ראשון, 13/11/11, 21:54

    הבסים פסקו. הקירות חדלו מלרעוד. שמעתי את המתג של הקומקום הקרמי מתריע שהמים רתחו וניתן להכין את כוס הקפה אותה התכוונתי, או אולי מתכוון לשתות במהלך כתיבת השורות הבאות. החוץ רועש, מכוניות, עוברים ושבים, בסים רחוקים ועמומים, כנראה מחנות הגיטרות המקומית שעומדת לבצע רילוקיישן לארה"ב בקרוב. אני עדיין רועש מדי מבפנים וכל הבלגן הזה לא מועיל לי. אני צריך שקט, לאורך זמן, שבוע, חודש, שנה, לא ברור. כשרכב כמעט דורס אותך, כמו שקורה יותר מדי מאז שהגעתי לאזור הזה, אתה לא מצליח להפסיק לקפוא ובמקום זאת לתת קצת גז, לפחות אני. החיים גם הם ככה, לאחרונה, מרגישים במן קיפאון מול רכבת ההחלטות. זה לא מהיום, אבל אולי כשבעיות אחרות מתגמדות דברים נראים אחרת. אני לא יודע. יש לי כמה צריכים, אני מתעב כל אחד מהם. אידיוט אחד שר וצועק עכשיו מחוץ לחלון. אני מקווה שמשהו נורא יקרה לו, ממש עכשיו, אבל צירופי המקרים לא מאירים לי חסד. המים מתקררים בקומקום, אם אני אקום להכין לי את הקפה אולי לא יתחשק לי להמשיך ולכתוב, רק לסגור את החלון ולקוות שלא יחניק פה ויהיה קצת פחות רועש. משהו בפנים אומר לי שאני מחפש פתרון מושלם, כזה שיוציא אותי  מנצח בכל שלב של הדרך מבלי להפסיד כמעט שום דבר, כשהכמעט הוא כביכול הצד הרציונלי של החשיבה הזו, אבל לא באמת. משהו לא עובד כאן, בכל התחום הזה של קבלת החלטות. אני יכול להגיד לעצמי עד מחר שהדאגה הכי גדולה שלי אמורה להיות הארוחה הבאה שלי, זה לא נכון, לפעמים לא נשאר מה לצוד וצריך להחליט בתנאים של אי ודאות. אני נכנע לרגע והולך להכין קפה, כי המשפט האחרון לא מוביל אותי, שוב, לשום מקום. אני בלולאה אינסופית, אבל בטוח שיש איזה "אם" בהתחלה, או באמצע, או בסוף, שישבור אותה. צחוק של, כנראה, בנות טיפש-עשרה. הגעתי לכאן כדי ליצור קשרים חדשים, אבל תכלס, אני לא מרגיש שבא לי להכיר אף אחד. לולאה. ואז אני מפסיק לכתוב ושוב חוזר אל הקפה שלא הכנתי. נהיה לי חם, אני בטוח שלא נהיה לי חם ממחשבות, וזה די מטופש כשמחשבות מופיעות מלכתחילה בשלילה. הבסים של השכנה חוזרים. לרגע אני חושב שרק נדמה לי. כן נדמה, לא נדמה, יותר לכיוון הלא נדמה. למי יש כוח לכתוב על זה, להטות לזה אוזן. אני חושב לקרוא את מה שכתבתי וזה נראה לי כמו גוש ענק של טקסט. להרתיח שוב את המים? הכל רועש כל כך, זה מוציא אותי ממיקוד בלי סוף. אני רוצה להגיע לאיזו נקודה או תגלית בבליל המלל הזה, אבל מה הסיכוי שהיום זה יקרה? מצד שני, נקודה שכן הגעתי אליה היא שעדיף להיות כמו זבוב על חלון זכוכית, לנסות למצוא את הדרך החוצה, גם אם אתה נראה כמו אידיוט לכל מי שצופה בך וחוזר על אותה פעולה מטופשת מיליון פעם, כי המצב שלך בטוח לא ישתפר אם תשב שם בחיבוק מחושים. אז אני דופק את הראש בקיר של הפייסבוק.

    דרג את התוכן:

      תגובות (3)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        22/1/12 11:47:
      כבש מה נשמע? הרבה זמן לא הייתי כאן. הזמן עשה אותך מתבודד. או שזה הגשם, שאותו אפשר להאשים כמעט בכל דבר.
        15/11/11 06:26:

      צטט: הלנה ויטמן 2011-11-14 06:16:26

      like

       

      :)

        14/11/11 06:16:
      like

      בורסקאות עברית

      פרופיל

      קורנליו
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין