כותרות TheMarker >
    ';

    זכרונות מאז ומעכשיו ?

    מה שהגוף זוכר , מה שהנשמה לא שוכחת , מה שהלב...

    0

    בזרועות אמי - "בטוחה" . זכרונות מהפוגרום ביאס - רומניה

    1 תגובות   יום ראשון, 13/11/11, 22:15

     

     

     

     

    רחוב גועש ורועש.

    המון חיילים ושוטרים מתרוצצים וקוראים בקול וגם ברמקולים,

    הם מצווים על כל הגברים היהודים  שעדיין לא יצאו מן הבתים

    ,ועדיין  לא התייצבו ב"קסטורה" ,שזו תחנת המשטרה –

    למהר  ולהתייצב.

    נשמעות צעקות וזעקות.  חיילים ושוטרים פורצים לבתי היהודים ולעיתים 

    מלווים גם  באזרחים גויים, שכנים ואספסוף  שמנצל הזדמנות ל "נקמה" וביזה.

    יהודים שיוצאים מן הבתים נדחפים לעמוד בשיירה שתובל לכוון  ה"קסטורה"

    שם בחצר המשטרה כבר מצטופפים המונים- שנקראו ,כביכול, על מנת להזדהות ,

    חלקם גם שוחררו  לאחר שהציגו תעודת זהות

    וגם קיבלו אישורים על כך שהם אינם "אויבים" ולא מרגלים,

    ולא הם שאותתו  בפנסים  למטוסי אויב.

    המשוחררים חזרו לבתיהם וגרמו ליהודים רבים אחרים ,

    לצאת ללא פחד ולהתייצב. אלא  ששם במשטרה ,חיכו להם החיילים עם כלי נשק אלות ומכונות ירייה.

    לימים נקרא יום זה-הפוגרום ביהודי יאסי שברומניה ב29 ליוני שנת1941.

    כל זאת סיפר לי אבא שגם הוא יצא אותו יום לקסטורה.

    ורק אמא שהייתה  בהריון מתקדם ,נשארה  בבית עם ילדה  בת שנתיים וחצי.

    והילדה הזו הייתי אני למרות שאני "לא זוכרת" דבר מאותם  ימים,

    אני מרגישה שאני זוכרת.

    זוכרת ורואה תמונה ברורה לנגד עיני.

    אני רואה  את אמי המחזיקה אותי בזרועותיה עומדת מול  החלון הפתוח-

    חלון הצופה אל הרחוב- מפלס  הרחוב ומפלס החלון היו כמעט באותו  גבה

    והחלון אפילו נמוך קצת יותר.

    ברחוב עומד חייל לבוש  מדים ואני אפילו זוכרת את כובע הפלדה שלראשו.

    בידו רובה ארוך ,קנה מופנה אל עבר  אמא.   ואני  בזרועותיה


    ''

    לכאורה המקום הבטוח  ביותר בעולם----בידיים של אמא.

    אני מרגישה את לבה הדופק של אמא,

    אני מרגישה את רעדות  הידיים של אמא,  המחבקות אותי חזק אל  לבה.

    אני מרגישה גם את פיק  הברכיים  הרועדות של אמא.

    כך עומדות שתינו ומביטות  לתוך עיניו של המוות-

    ו"המוות" צועק וקורא בקול: "האם יש יהודים בבית".?

    עיניו כמעט  יוצאות מחוריהן קולו צרוד  ומפחיד.

      ואני מרגישה חלחלה רבה וצביטות חזקות בבטן- אז כמו גם היום,

    כל פעם שעולה תמונה כזו או דומה לה בעיני רוחי.

    אני לא זוכרת- כי הייתי קטנה מאד.

    אז איך זה שאני כן זוכרת??

    ואף פעם  לא אשכח!!

     

     

     

     

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (1)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        13/11/11 22:32:
      מרגש מאוד

      ארכיון

      פרופיל

      רחל ורדי
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין