כותרות TheMarker >
    ';

    סין. עסקים בסין.

    בבלוג הזה תמצאו מידע, דעות ועצות בנוגע לשוק העסקי בסין. צוות החברה - מנכ"ל, סמנכ"ל, מנהלי מחלקות ויועצים – מעלים לכאן מאמרים, עדכונים, תובנות וקישורים מעניינים.
    קריאה מועילה ולהתראות בסין, צוות PTL Group

    PTL Group - קישורים

    חושבים על רילוקיישן ל סין? קבלו עידכון מהשטח על יוקר המחייה..

    9 תגובות   יום שני, 14/11/11, 08:17


    תה ואורז יש בסין אבל עולה כמו בארץ....


    כשקיבל מוטי הצעה לעשות רילוקיישן לסין, הוא לא היסס פעמיים. אמנם השכר לא נראה מאוד גבוה אבל בירור קצר עם כמה חברים בבייג'ינג העלה שאפשר לחיות באופן סביר ממשכורת כזאת, ואילו האתגר ושינוי האוירה מאוד קסמו לו.


    חוצמזה נמאס לו כבר משיחות יום השישי שסבבו בעיקר סביב עלות המחייה הגבוהות, איך גומרים את החודש וכמובן הפוליטיקה הבלתי נסבלת. הוא שמח להתרחק מהמינוס הלוחץ בבנק וכך ארז את אשתו (במאמץ רב אמנם אבל זה נושא לסיפור אחר...)  והגיע שמח וטוב לב למקום עבודתו החדש ב...שנגחאי.

     

    ואכן, מיד התברר לו שמה שאמרו לו החברים מבייג'ינג הוא אכן נכון לבייג'ינג אבל לא לשנגחאי. כבר אז בשנת 2006 פער המחירים בין בייג'ינג לשנגחאי היה למעלה מ-30% והמשכורת שקיבל בקושי הספיקה לכסות את ההוצאות. לאחר מספר חודשי עבודה נאות הבוס להעלות את השכר וכך יכול היה מוטי לתת הוראת קבע לבנק ולחסוך כ-500 דולר ממשכורתו , סכום שהוא קיווה שיגדל עם השנים.

     

    מוטי התפתח והתקדם בעבודתו, הוא עבר מספר תפקידים ושכרו עלה בהתאם. במקביל גם נולדו לו שני ילדים שהסבו לו מקור הנאה לא קטן אבל גם הוסיפו לסל ההוצאות החודשי.

     

    בחודשים האחרונים הוא שם לב שבשיחות ימי השישי (וגם בימים אחרים..) הזדחל ועלה שוב נושא שכבר הרבה זמן לא עסק בו עם חבריו, בודאי לא בשנגחאי. אבל הנה, הנושא כבר עלה ובליווי קמצוץ של מבוכה ובושה הזדקרה בסופו של דבר השאלה במלוא כובדה: איך לעזאזל גומרים את החודש. כן, גם בשנגחאי!!!

     

    השאלה מנקרת ומפליאה כי מוטי מרוויח היום פי 3 מהמשכורת שקיבל כשהגיע לשנגחאי בשנת 2007 ולמרות הכל הוא עדיין מצליח לחסוך רק את אותם 500 הדולר שהבנק מנכה אוטומטית. רק כך הוא מונע מאשתו לשים את ידה על גם על הסכום הזה, ולא שאשתו מבזבזת כסף על בגדים או מותרות. בשנגחאי צרכי היומיום ובעיקר מזון הפכו פתאום למותרות.


    אז מה קרה כאן?

     

    ראשית, שער החליפין. כשמוטי הגיע לשנגחאי הוא השתכר 4000 דולר שהיו שווים 33,080 יואן  (1 $ = 8.27 יואן),  ואילו היום הוא משתכר 12,000 דולר השווים ל- 75,600 יואן (1$ = 6.3 יואן), כך שמשכורתו לא שולשה עם השנים אלא בקושי הוכפלה.

    בנוסף לכך, אם נאמין לנתונים הרשמיים שהאינפלציה בסין אכן נעה רק בין 6-7% בשנה, הרי ששווייה הריאלי של משכורתו הנוכחית הוא רק 56,552 יואן בהשוואה למשכורתו המקורית (כזכור 30,080 יואן).

     

    עם זאת מוטי מרגיש בר מזל. לא מעט מחבריו, קיבעו את משכורתם בדולרים כשהגיעו לסין ולכן, בניגוד אליו, משכורתם לא השתפרה בהרבה. למעשה - היום הם מרוויחים ריאלית הרבה פחות מבעבר.

     

    כל מי שחי בשנגחאי מרגיש שאינפלציה של 6% קיימת רק בעיתונים. בפועל, כולם מרגישים כיצד המחירים מכפילים את עצמם בכל תחום ותחום.

     

    הנה כמה דוגמאות:

     

    1. עם הגעתו לשנגחאי נהג מוטי לקנות כרטיסיה לתחבורת ציבורית שהייתה מספיקה לו לנסיעה הלוך וחזור לעבודה במשך שבוע שלם. היום, אותה כרטיסיה מספיקה לו לנסוע הלוך וחזור פעם אחת בלבד.

     

    2. חשבון החשמל הממוצע בעבר היה 300 יואן, כיום הוא משלם בממוצע 1200 יואן (מזג האויר האיום דווקא לא השתנה ועל כן אי אפשר לוותר על המזגן לא בחורף ולא בקיץ, דבר שמנוצל היטב על ידי חברת החשמל המקומית).


    3. העוזרת הראשונה של מוטי שעבדה במשרה מלאה הרוויחה 800 יואן. כיום הוא בקושי מצליח לשמור על העוזרת במשכורת של 3500 יואן.

     

    4. שכר הדירה ששילם עם הגעתו היה 6000 יואן במקום מרכזי בלב העיר. היום לדירה בגודל זהה בפרברים הוא משלם מחיר כפול.

     

    5. מחיר המזון: נושא המזון הוא הנושא הכאוב ביותר שכן כאן לצערינו אי אפשר להתפשר. בשנים האחרונות כל תחום המזון היה נגוע בשערוריות של מזון מורעל החל בחלב, ביצים, פירות, פרה מושגעת, עוף נוירוטי ודגים מורעלים. אם בעבר היה מוטי יכול להתנחם במחירים הסבירים בשוק המקומי, הרי שהיום, עם שני ילדים קטנים בעלי תאבון בריא אף הורה זר לא יסתכן ויקנה בשר בשוק המקומי. גם המרכולים הסיניים אינם ערובה לאיכות ועל כן הזרים שלא רוצים לשים את נפש ילדיהם בכפם, קונים מוצרי מזון ברשתות שמייבאות אוכל ממקומות קצת יותר בטוחים. זו הסיבה שכשבודקים את סעיף המזון בהוצאה החודשית מגיעים למספרים מבהילים.

     

    '' 

    GAB / Flickr

     

    הנה כמה דוגמאות:

     

    חלב עמיד- 50 יואן (8 דולר),  קוטג'- 60 יואן (9.5 דולר קוטג' זוועתי), לחם שחור- 25  יואן (~3 דולר ללחם איכותי), קורנפלקס לילדים- 70 יואן (מעל ל-10 דולר), גרנולה למבוגרים- 85 יואן (כמעט 13 דולר) וכך הלאה וכך הלאה וזה מבלי להיכנס למחירי הבשר והגבינות כי מי שרוצה לצרוך גבינות לבנות וצהובות ויוגורטים כמו שנוהגים בארץ צריך לקחת הלוואה מהבנק.

     

    6. גם לצאת קצת לבלות הפך להיות עסק יקר מאוד: כוס קפה בבית קפה סביר עולה בין 30-40 יואן (כ- 6 דולר בממוצע), מיץ תפוזים סחוט בבית קפה עולה כ- 50 יואן (8 דולר), מסעדה (עם אוכל מערבי, כמה כבר אפשר לאכול אוכל סיני...) עולה לזוג בקלות 60 דולר ללא יין. יין יכול בקלות להכפיל את מחיר הארוחה. יציאה לסרט עולה 80 יואן לכרטיס אחד (כ-12 דולר)  ו- 40  יואן (כ-7 דולר) לפופקורן. לצאת לבילוי עם 2 ילדים מגיע בקלות ל-60-70 דולר.


    קחו בחשבון שסבתא מרים לא יכולה לקפוץ לעשות בייבי סיטר והיום בייבי סיטר עולה גם בסין 4-6 דולר לשעה.

    7. משחקיות לילדים עולות גם כן כ-15 דולר לילד לביקור של שעתיים. האויר המזוהם של שנגחאי לא מאפשר בילוי בחיק הטבע יותר מפעמים ספורות בשנה ועל כן המשחקיות הן האופציה היחידה.

     

    8. למי שצריך לממן גן ילדים או בית ספר מכיסו עדיף שלא יבוא בכלל לסין. גן ילדים מערבי הכי זול עולה כ-15,000 דולר לשנה. בית ספר יסודי 25,000 דולר לשנה ובית ספר תיכון 30,000 דולר לשנה (לא כולל הסעות, ארוחות, חוגים, או כל הוצאה נוספת).

     

    9. ביטוח רפואי אף הוא הוצאה מטורפת. אם הבוס לא משלם, עדיף להיות חולה בארץ. כל כניסה לבית חולים מערבי בשנגחאי עולה הון תועפות. לידה עולה כ-13,000 דולר, טיפול ביד שבורה 30,000 דולר וכהנה וכהנה.


    למרות עלות המחייה הגבוהה, זיהום האויר, הגעגועים למשפחה, העדר החברה והלחץ בעבודה, מוטי עדיין מאמין שהצעד שעשה הוא אכן הצעד הנכון. נכון שאם מתחשק לו ללכת לים הוא צריך לטוס עד תאילנד, ונכון ששיחות ימי השישי הפכו להיות כמו השיחות בארץ, אבל כל עוד הוא לא נאלץ לסבול את תכניות הטלוויזיה בארץ - הוא מאמין שישרוד עוד כמה שנים בסין.

     

     

    להתראות,

    צוות PTL Group 

     

    חזרה לבלוג עסקים בסין

     

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (9)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        16/11/11 18:08:
      המחירים אכן עולים, גם בגואנגזו ובשנז׳ן מרגישים את השחיקה בכוח הקניה של היואן, שכר המינימום עלה כאן מ 600 יואן ל 2000 יואן בתוך חמש שנים.
        16/11/11 05:56:

      שנגחאי בהחלט נהיית יותר ויותר יקרה, בטח עם כוללים את כל העלויות הנסתרות.

       

      מה שכן, המספרים בכתבה בכלל לא מסתדרים לי.

       

      בקצרה, יש להפריד בין מעבר עם ילדים לבין בלי ילדים. יחיד או זוג עדיין יכולים לחיות טוב מאוד ולחסוך כסף גם כיום על 33,080 יואן. עם ילדים זה הרבה הרבה יותר יקר גם ב 2006 וגם ב2011 אם רוצים לחיות בגטו מערבי בדומה לרמת החיים בארהב, עם שירותי בריאות, חינוך ואוכל כמו ב""מערב""

       

      ב6000 יואן עדיין אפשר למוצא דירות שתי חדרי שינה ממש במרכז העיר במיקום מצויין בצמוד לרכבת התחתית. בבתי קפה עם אווירה טובה קפה ומיץ יעלו חצי ממה שכתוב, ומי שיחפש ימצא מקומות טובים אף יותר עם קפה שעולה פחות. המוניות והרכבת התחתית עדיין זולות להפליא אפילו אם התייקרו לאחרונה.

       

      ב  4000 אפשר למצוא מטפלת מצויינת לילד, שגם תבשל ותנקה את הבית.

       

      סתם כמה דוגמאות.


      ודרך אגב, אם רוצים לחסוך, בארץ או בחול, שכירים צריכים להתאים את צורת החיים והציפיות.

      קפה ב 40 יואן ומיץ ב50 והחיים קשים, לא מצליחים לחסוך?  נו באמת.

       



       

       

        15/11/11 18:27:
      טל ידידי, צר לי לקלקל לך את התמונה האידילית שאתה אוהב לצייר ממרחק של אלפי קילומטרים מסין אבל למי שחי את היום יום הסיני במיוחד עם משפחה וילדים אין ממש את הפריבילגיה של GO NATIVE כמו שאתה מתאר: האם ניסית אי פעם לקחת את הרכבת מהפרברים למרכז העיר בשעות העומס? תאמין לי שזו חוויה לא נעימה. גם אם תצליח לדחוס את עצמך תוך דחיפות מרפקים אלימות לתוך הרכבת, בכלל לא בטוח שתצליח לרדת בתחנה שתכננת כי פשוט לא יתנו לך. עכשיו תנסה את זה עם 3 ילדים בני 1-5 ועגלת תינוק... אוכל סיני זה נחמד לתיירים ולזוג צעיר שיכול לבקר במסעדות המקומיות. אבל כשאתה רוצה להאכיל 3 פראי אדם ישראלים ממוצעים בגילאי 1-5 כל מה שאתה רוצה זה את השניצל והפסטה המוכרים, שלא לדבר על כל שערוריות המזון שנחשפות כמעט כל חודש: חלב, ביצים, פירות, בשר, מזון לתנוקות, כלי אוכל רעילים, צעצועים צבועים בצבע רעיל ועוד ועוד ועוד, לא פלא שאנחנו מוכרחים לקנות בסופרמרקט מערבי את המוצרים המיובאים. האם היית חושף את הילדים שלך לכל התחלואים הללו? האם היית מטפל בילדים שלך בבית חולים סיני? בתאוריה זה נשמע מאוד אקזוטי, רפואה סינית אלטרנטיבית וכולי, אבל כשהבן שלך מגיע עם יד שבורה או התינוק לא מפסיק לשלשל חודש ימים תאמין שכל מה שאתה רוצה זה רופא שמדבר בשפה שאתה מבין וגם נראה שיודע על מה שהוא מדבר. וכן, בפעם הבאה שאתה בסין, תכיר לי את אותו מוכר בשוק שאפשר לסמוך עליו. חס וחלילה שלא תבין נכון, אני לא מתלונן על החיים שלנו בסין, אין הרבה מקומות בעולם כיום לדעתי שמציעים איכות חיים ושקט נפשי כמו שנגחאי, אבל המחיר הכלכלי הוא בהחלט גבוה ולא בגלל שאנחנו נורא מפונקים אלא שזה כורח המציאות. לכן מי שמתכנן להגיע לכאן עם משפחה שיידע את הנתונים האמיתיים ושייקח בחשבון את היתרונות והחסרונות.
        14/11/11 12:48:
      אמרתי זאת לא אחת בפוסטים קודמים ואומר זאת שוב: הסינים מרמים בנתוני האינפלציה. פשוטו כמשמעו. מי שרוצה לקרוא עוד מוזמן גם לבלוג שלי http://cafe.themarker.com/blog/359346/ תודה לכם על הפוסט המושקע והמלמד!
        14/11/11 12:46:
      גם השכר. מהנדס תוכנה סיני בשינזן מרויח היום פי 2.5 ממה שהיה נהוג לפני 3 שנים. עדיין פחות ממהנדס ישראלי אבל הפער הולך ונשחק. כשהיכולת והזמינות של מהנדסים סיניים תשתווה לזו של הישראלים (לעהרכתי עניין של 10-15 שנה) הם ירויחו יותר מאיתנו.
        14/11/11 12:19:
      יופי של פוסט ויופי של כתיבה.
      אישית, אני לא מוצאת פער משמעותי בין בייג'ינג לשאנגחאי. גם כאן מחירי המזון והמחירים של מוצרים רבים האמירו בשנתיים האחרונות, בחשבון משלי - בערך בשלושים אחוז. המחירים של שנת 2007 נראים כעת כמו עלויות מעידן אחר. מוטי שלך בר מזל כי מיליוני סינים מסביבו לא מדמיינים משכורת חודשית כמו של מוטי. ובקשר למזון, מוטי מגזים בקנייה של מזון מיובא מהמערב.
      אבל מכיוון שהכל משל למשהו גדול, אני תוהה מה הנמשל וההשלכות. מה ההיסטוריה של המאה העשרים ואחת מבשלת? שושן - "יסינראל"
        14/11/11 09:45:
      תודה, העליתם נקודה חשובה. עליית תמ"ג של 10% בשנה משפיעה לא רק על ההזדמנויות הכלכליות, כמו שאנחנו אוהבים, אלא גם העלויות בכל התחומים, כמו שאנחנו לא אוהבים. החברים שלי שמסתדרים היטב בסין עושים זאת בדרך הסינית: אוכלים אוכל סיני, קונים מוצרים בשווקים שניתן לסמוך על המוכרים בהם (יש דבר כזה), וגרים במעטפת הפרברית שניתן להגיע ממנה לעבודה בפחות משעה של נסיעת רכבת. האמת אכזרית, מי ש(כמו מוטי) מתעקש לאכול במסעדות מערביות, לקנות ברשתות סופרמרקטים מערביות, לגור בתוככי העיר היקרה ביותר בסין, לקבל טיפול בבתי חולים מערביים ולשלוח את הילדים שלו למערכות חינוך יוקרתיות צריך להיות מודע למחיר של זה. כמו שאומרים האנגלים: Go native
        14/11/11 09:43:
      פוסט מסקרן ומלא עניין!
        14/11/11 08:25:
      אחלה פוסט !

      המומחיות שלנו בסין - PTL Group

      פוסטים מומלצים