כאשר לקוח מבקש בקשה מאוד מוגדרת כמו למשל נישות גבס, מתחיל תהליך העבודה שבו עולות שאלות ערכיות שיש להתמודד איתן. מול הרצון לעצב את בית החלומות לפי אהבות ואף התאהבויות. התשוקה לסיגנון השייך לזמן ולמקום מרוחקים מול חוקי המציאות העכשוית, הדרישות המעשיות של החיים והשאיפה לנוחות בלתי מתפשרת. וגם התקציב.

מתחילת התיכנון עבדנו תוך מודעות לסיגנון העיצובי המבוקש ועיצוב הפנים של הבית היה גורם מהותי בחשיבה התיכנונית האדריכלית. כך היה תהליך תיכנוני מהפנים החוצה וחזרה. כאשר האיכויות האדריכליות עיצוביות של אזור טוסקנה מהוות "סמן" ודימוי קבוע. גם השפה העיצובית והדיבור עליה היה מתוך הדימויים של האדריכלות והסיגנון המסויימים.

אחד האלמנטים המובהקים הוא גומחות,(נישות) שהובנו כחלק משיטת הבניה , בתוך קירות מעובים ומתוך אי דיוק במפגשי מישורי הקירות  השונים. אי התאמות שנוצרו בבנית תוספות של חללים למבנה קיים או הרחבה תוך הריסה חלקית של הקירות. שימור חלקי קיר וניצולו כחלק מרהיט. וגם קירות שתחמו ארון (בנוי) במקום לייצר רהיט נייד מעץ.

הלקוחה ביקשה לתכנן ולעצב נישות בנויות במקום ארונות בכדי לשוות לחדרים נופך מהעיצוב הטוסקני.

בילינו בדפדוף ובחינה של תמונות ואפיזודות עצוביות מהאזור המרתק הזה.

הוקסמנו מהאלמנטים הבנויים בשילוב אבן וטיח, ברזל וחומר.

ניסינו להבין את החוקיות העיצובית, לפצח את סוד הקסם. ומתוך התובנות לברוא מציאות עם הניחוחות והחן משם.

בתוך כך נכחה משך הדיונים  שאלת המידתיות. מה הערך בהעתקה גורפת של סיגנון על מאפייניו ודקויותיו, הפרופורציות המיוחדות לו, תדירות החזרה על מוטיב  והשימוש בו במקומות השונים. מה האסתתיקה שמתקבלת ומה הערך של אסתתיקה זו בהקשר של הזמן והמקום שלנו, האקלים שלנו ואורח החיים.

איך להתייחס למכשירי חשמל שבלעדיהם לא אפשרי לנהל ולקיים מטבח מודרני, שיגרת חיים של ימינו.

אלה השאלות שהתחבטנו בהן. הרעיון הראשוני שצמח אצל הלקוחה בהתלהבותה מהמסורת עתיקת היומין.

ביטויה של מסורת  בסיגנון בניה ועיצוב הבתים באזור גאוגראפי מובהק כטוסקנה,

אסתתיקה ואופי עיצובי, אדריכלי שנובעים וצומחים משיגרת חיים של אנשים חרוצים, עובדי אדמה בעיקר. אופי האקלים והחומרים, משאבי הטבע ששימשו לבניה המקומית. העבודה המסורתית של נפחים וחרשי עץ ואבן.

וגם בניה שנעשתה ונשמרה לאורך שנים, שנוספו לה רבדים על רבדים, מושפעים ומתחדשים אך מעט בחלוף הדורות. מסורת שנשמרת ומקודשת, שיגרת החיים שלא כל כך השתנתה. לכאורה.

התחוור לנו שסוד הקסם הוא בדיוק במה שייצר אותו. המראה הסיגנוני הזה הוא סוג של געגוע לערכי החיים האלה. כאשר הנורמה המבטיחה ביטחון לכאורה. החיים  הצפויים מראש של משפחה בתוך קהילה. ערכים ומטרות משותפים. שאיפות מוכרות ודרך ידועה ללכת בה. השקט שעל פני השטח. הטבע משפיע כל טוב. טעמן של הסעודות והיין. האויר הנקי.

געגוע

ומעניין שהאדריכלות הזו שהתפתחה באופן אורגני, והעיצוב המתאפיין בעיקר באי חוקיות. הפריסה של הבתים והרחובות אינה מסודרת ואין בה החזרתיות המתמטית שאנו, בעולם המתוכנן המודרני מורגלים בהן וחושבים לפיהם. ניסיון לתכנן רחוב ימי בינימי, לא יצלח. החן נעדר משם. כמו יין ישן הזמן מהווה גורם שאין לוותר עליו. הוא המצמיח את התוספות לפי צרכים ואפשרויות. לאט. אי אפשר לקצר.

ההתפתחות האורגנית, הלא מתמטית, יוצרת סוג של מבוכה לנוכח ההפתעות וחוסר היכולת לצפות את התפנית הבאה על סמך היגיון מוכר. לתכנן כיאוס אמורפי כזה לא אפשרי גם בגלל הקושי לבצעו.

נולד מאבק בין הרצון להיות אוטנטי בהחלטות האדריכליות והעיצוביות, מה שיתבטא ללא ספק במחשבות היומיומיות במהלך ההתנהלות בבית.

 אוטנטי משמעו לחיות בקצב של זמנך, באמצעים בטכנולוגיות של העכשיו שלך. בהתחשב במשאבי האזור, באקלים שלו, במה שמסונכרן עם הסביבה ועם המורשת התרבותית.

ובין המשיכה והגעגוע לסיגנון האהוב. הרצון לראות את המוטיבים היפים כל כך בעינייך, בבית שלך בסביבה האהובה שלך במקום הייחודי לך. המקום שלך.

והוחלט ללכת עם הלב והרגש. בלי לנתח או לחשב.

לאמץ בתיכנון ובעיצוב את עקרונות המראה העתיק ואף לחקותו על מאפייניו ובעיקר את הפרופורציות שלו, תוך שילוב אלמנטים מיובאים מהאזור, במבנה הבית.

ראיתי את תפקידי כאדריכלית לייצר סיגנון ייחודי למשפחה. סוג של הלחנת סימפוניה חדשה, ושימוש ברעיון העיצוב הטוסקני כ"מובאות" או ציטטות בתוך המנגינה. ראיתי בזה הקבלה לתצלום פירסומת ללנצ'יה יפהפיה בסימטת אבני מרצפת ימי בינימיות, וברקע קיר אבן ושער ברזל עתיק. היופי העתיק מדגיש את העיצוב המודרני ומה שהוא מסמל.

שילוב גומחות, נישות מגבס, בעיצוב הפנים והחלטות מעשיות

החלטנו בשלב מוקדם שחומר הגלם שלנו יהיה גבס. תיכננתי נישות גבס  לאיחסון (ארונות), מדפי גבס להצגת פריטים מהאוסף המשפחתי וגופי תאורה מגבס בשילוב אבן ועץ, שישתלבו באוירה. בחרנו בחומר זה בשל הפשטות לעצב ממנו את כל הנ"ל, זמינותו,זמינות בעלי מקצוע ומחירו ,

שימוש בגבס למטרותינו צפן בחובו יתרון נוסף ומשמעותי והוא ההבט הירוק. החומר קל במשקל ולכן זול באנרגיית ייצור, הובלה והשמה. זאת בנוסף להיות הגבס חומר מתכלה ומתמחזר על כל  מרכיביו.

בגישה זו ויתרנו על ערך מיקסום הנפח שכן נישות גבס המשמשות "בית" לארונות, אינן חסכוניות למרות הנטיה לחשוב כך.

כאשר בונים נישת גבס, מייצרים קיר עבה (10-7 ס"מ) במקום קיר עץ (סנדביץ' או MDF) שעוביים עד 2 ס"מ. אם עבודת הגבס אינה מדוייקת הנגר יאלץ לבנות ארון פנימי בכדי לגשר על ההפרשים בבניה וכך נפסיד שטח/נפח נוסף.

 במקום שהנישה ממוקמת במעבר רצוי לדאוג במיוחד לחיזוק הפינות כדי למנוע נזק מפגיעה אפשרית.

כאשר נישות גבס מתוכננות לשמש לתצוגת חפצי נוי או לאיחסון פתוח של ספרים לדוגמה, רצוי להחליק את המישורים הפנימיים ולהשתמש בצבע רחיץ. במהלך ניקוי אבק ממדפי גבס המטלית עלולה להשאיר סיבים אם המשטח מחוספס. אפשרות מעניינת היא להניח על מישור המדף זכוכית בצבע מתאים וכך לייצר משטח קל לניקוי.

שילוב תאורה בנישות גבס הוא גם פוטנציאל ליצירת אוירה. כאשר מתכננים את ההארה דרך חפצי זכוכית אפשר לקבל רמות אור משתנות, צללים מיוחדים ועוד.

 שימוש בתאורת לדים עם עמעם, מאפשר להשאיר את הנישה מוארת ללא הפסקה ולהרויח בטיחות בנוסף ליופי.