הלכתי לרופאת המשפחה שלי (היא בחיים לא פגשה את המשפחה הזו, אין לי מושג איך קיבלה את התואר הזה) - כדיי לקבל תוצאות בדיקות שומו-שמיי--איידס שנשלחתי לעשות.

כאילו....מה לי ולזה? גמאני שאלתי אבל נבדקתי, שיהיה.

בדרך למרפאה עלו בי המחשבות המפורסות ההן "מה היית עושה אילו אמרו לך שנותרו לך אי אילו חודשים ספורים לחיות".

חייכתי לעצמי....העליתי תוכניות ומזימות שאפילו המסך היה מסמיק אליהן, לצד מספר תובנות שאינן קשורות דווקא בסקס, מיינד יו, אני גם בנאדם כאילו? יש לי גם צרכים אחרים, להיות למשל קצת יותר עשירים עוד בחיים האלה, כן?

אז תכננתי ותכננתי וישבתי מול חדר הרופאה בציפיה דרוכה...

ומה אם בכל זאת התשובה תהיה חיובית? מה עושים...

ככה בעודי מתיישב חטפתי את השוק.

היא הקלידה מהר ודיברה אלי עוד יותר מהר:

"טוב יש גם את התוצאות האלה מאיכילוב, כמובן שזה שלילי, בלה בלה, מה עוד אפשר לעזור לך אמרת הפניה לאורטופד משהו"?

היא קצת הרבה דתיה הרופאה שלי ונראה לי שהתביישה אפילו להעלות על דל שפתיה הלא מנושקות לאחרונה את השם המפורש - א י י ד ס ...ימח שימו.

כמובן שזה שלילי. אבל, ככה מהר ויתרה עלי?

שום דרמה, שום מאבק בצל הרפואה המודרנית, אופציה לטלנובלה אולי, משהו?

שלא לדבר על ערימת תוכניות ופנטזיות שירדו לטמיון ברגע אחד.

ככה - ויתרה - עלי!

החיים קשים אני אומר לכם - חיו אותם בגדול, כבר עכשיו.

(:

הציור המצורף  - משהו מהטעם להמשיך את החיים האלה