כותרות TheMarker >
    ';

    חינוך אחר

    בגרות ידידותית למשתמש חלק ב' - מה צריך לעשות

    3 תגובות   יום שלישי, 15/11/11, 20:16

    בגרות ידידותית למשתמש – הצעה

    חלק ב'

     

    שאלת מיליון הדולר – מ ה   ע ו ש י ם ?

    לשיטה הבגרותית יש חלופה, אבל אין חלופה "קטנה". החלופה היא מערכתית ורב-מימדית. היא תרבותית. ביסודה, הצורך ליצור מחדש מסגרת שתאתגר ותעניין את תלמידיה, ותהייה רלוונטית לצרכיהם ולצרכי החברה בשנות האלפיים. הבגרות הרלוונטית תהיה בעלת מספר מאפיינים ברורים:

    ü      בחינות החובה הארציות תהיינה מינימאליות, ורק בנושאים שאינם במחלוקת;

    ü      כל השאר יהיה במסגרת הערכה בית ספרית מגוונת, המשקפת למידה רלוונטית לתלמיד;

    ü      מי שילַמד הוא זה שיבחן, אדם קרוב לתלמיד;

    ü      היא מחייבת אוטונומיה בית-ספרית מרחיקת-לכת.

     

    הבגרות החדשה תאפשר לרוב-רובם של התלמידים לסיים עם תעודת בגרות, איכותית יותר מזו של היום. בדרישות לתעודה החדשה יחול שינוי  רדיקלי:

    1. בחינות החובה  הארציות תרדנה לשלוש: עברית, אנגלית ומתמטיקה-רשות, (הערבית לתלמידים בבתי הספר הערביים תידון בהמשך). המתמטיקה-לכולם תיגמר בסוף כיתה ט' (ר' דיון בהמשך).
    2. תעודת הבגרות תתבסס אם-כך על:

          א.         הבחינות הארציות שבסעיף הקודם;

          ב.         בחינות בית-ספריות, שיכללו מרכיבי חובה בתחומי הומניסטיקה, מורשת, מדעים, יצירה וספורט ומקצועות הרחבה, בהערכה בית ספרית מגוונת (מיצגים, עבודות כתובות, תיקי עבודות, מבחנים, משחקים, פרזנטציות ועוד);

         ג.          ציון בהתנהגות (אחריות, אמינות, שיתוף-פעולה, הוגנות, כבוד לזולת, אי-אלימות, יזמות) ובתרומה לחברה.

    את המינון בין המרכיבים הללו צריך יהיה לבנות בצוות מקצועי שימַנה משרד החינוך.

     

    התמורה הגדולה בתעודת הבגרות מסוכמת בטבלה זו:

    המקצוע                              הבחינה                הערות

    מתמטיקה שימושית מעשית  ארצית (חובה)       בסוף כיתה ט'

    עברית                             ארצית (חובה)      בסוף כיתה י"ב

    אנגלית                            ארצית (חובה)      בסוף כיתה י"ב

    מתמטיקה                        ארצית (רשות)      בסוף כיתה י"ב

    נושאי חובה ארציים            ציונים בית ספריים בהערכה מגוונת

                             הומניסטיקה, מורשת, מדעים, ספורט ויצירה

    התנהגות                         הערכה בית ספרית

     מקצוע הרחבה נוסף          ציון בית ספרי

                             ספרות, טכנולוגיה, ערבית וכו'

     

    חלקה של המל"ג (המועצה להשכלה גבוהה)

    המוסדות להשכלה גבוהה לא יחייבו מתמטיקה בתעודת הבגרות, למעט החוגים שבהם היא חלק מהותי מן המקצוע כמו המדעים המדוייקים, מדעי הטבע, מחשבים וכיו"ב. אי-לכך ייווצרו שני סוגים של תעודת בגרות: עם ובלי מתמטיקה, שניהם לגיטימיים באותה מידה ממש, כל סוג תעודה וייעודיו. יידרש שינוי הקריטריונים מצד המועצה להשכלה גבוהה (המל"ג) לכניסה למוסדות להשכלה גבוהה, ואישורה את תעודות הבגרות החדשות. תהליך השינוי יהיה הדרגתי, כאשר בתי-ספר מעוניינים יוכלו להמשיך בינתיים (עוד חמש שנים נוספות לצורך הסתגלות) במבנה התעודה הקיים, ואילו בתי-ספר שייכנסו להסדר החדש יקבלו, במהלך השנתיים הראשונות, מעמד של "ניסויי" מצד משרד החינוך.

     

    חלקו של משרד החינוך

    המשרד יצטרך לקבוע את תכנית הלימודים הכללית, שתחייב את כלל בתי-הספר. את מקומם של מקצועות הלימוד הרבים (12-14 מקצועות) יחליפו שבעה נושאים בלבד, רובם בינתחומיים: עברית, אנגלית, מתמטיקה (חובה עד סוף ט'), מדעים, מדעי הרוח והחברה, תרבות הגוף ואמנויות, ולבסוף – שיעורי חברה ומורשת. כל מגזר, עדה וקהילה ומורשתה. משרד החינוך ימליץ על הוראה-למידה בשיטת החקר במרבית נושאי הלימוד.

     

    תפקידו של הפיקוח

    תפקיד הפיקוח הכולל יתרחב ויקבל משמעות חדשה. המפקחים יצטרכו לעבור הכשרות רבות ולהיות בעלי ידע מבוסס לגבי שני עניינים מרכזיים: יכולת לבדוק את בית-הספר שנושאי הלימוד הנדרשים ע"י משרד החינוך יהיו משולבים באופן ברור בתכנית הלימודית שהוא מגבש; ויכולת איבחון את מצבו של בית-הספר והישגיו – במשמעות המורכבת של המונח "הישגים" – בכדי לדעת לסייע למתקשים.

     

    שינויים בתפקידי בית-הספר ומעמדו

    תזכורת: משרד החינוך חולש כרגע על המערכת באמצעות "שלט" פשוט אבל יעיל – בחינות סטנדרטיות רבות, שמחייבות את בתי-הספר להתיישר לפיהן. פגמיה של השיטה הם רחבים מני ים, ובעיקר הופכים את המורים והתלמידים לטכנאי שינון של ידע מיותר ולא עדכני: משננים ושוכחים. משרד החינוך קבע שלושה מבחנים אפשריים לתלמיד בשבוע, ובבתי-ספר רבים זה מה שקורה רוב הזמן. חווייתם המרכזית של התלמידים היא למידה חוזרת ונשנית לקראת מבחנים.

     

    המצב העגום הזה, שמכחיד את מוטיב החוויה מן הלמידה ומונע פיתוח כישורים גבוהים אצל התלמידים, ממאיס את המערכת על לקוחותיה. מחקר בן חצי שנה הראה שמרבית ההורים הצעירים מעדיפים את החינוך הפרטי, אף אם יעלה להם עוד כסף. התשובה למצב הקיים, המחייב הוראה פרונטאלית בכיתה, שינון ומבחנים, היא צמצום דרמטי של הסטנדרטיזציה, כולל מקצועות הליבה, והעברת האחריות לבתי-הספר, כלומר – מתן אוטונומיה רחבה. כך זה למשל בפינלנד, בעלת מערכת חינוכית מצטיינת.

    ויתור על השליטה המרכזית ומתן סמכויות נרחבות לבתי-הספר – לגבי תוכניות הלימוד, צורות הלמידה והערכת התלמידים – מעוררים חששות בקרב מקצת העוסקים בתחום החינוך. בין טענותיהם נמצאים רמאות בהערכות התלמידים, ובאופן כללי – בלגן שאין עליו שליטה.

     

    האם מתן אוטונומיה רחבה באמת כרוך בסיכונים לרמת ההשכלה הלאומית? במצב של היום קשה לראות מה עוד יכול לסכן את רמת ההשכלה הלאומית. החשש המרכזי נוגע כאמור לאפשרות של דיווחים בלתי-אמינים על הצלחות תלמידים מצדם של בתי-הספר. התשובה לדאגה זו היא בהשארת השפות – שמהוות כלים לחשיבה וביטוי – והמתמטיקה (רשות) כבחינות ארציות, ובפיתוח תרבות חקר בלמידה. אלה הדברים שדרושים למערכות שקולטות את הבוגרים לאחר תקופת התיכון. מעבר לכך, יש כאן תפקיד חשוב לפיקוח, לבחון האם האג'נדה החינוכית שקבע לעצמו בית-הספר ברורה, ושהיא אכן מתממשת, והאם נושאי הליבה זוכים למקום הראוי בתכניות הלימודים בקרב כל המגזרים. יש להניח שכלי הערכת התלמידים במצב החדש יהיו מגוונים ושונים מאד מאלה של היום, בעקבות פדגוגיה עדכנית שמטרתה פיתוח כישורים גבוהים.

     

    השינויים שעתידים להתחולל בבתי-הספר שיזכו עתה באוטונומיה רחבה הם בעיקרם:

    'ראש גדול'. במתכונת החדשה, שאין בה תכניות מפורטות שמגיעות ממשרד החינוך, יצטרך כל בית-ספר לבנות לעצמו את החזון החינוכי שלו – ולממשו.

    ביזור סמכויות. המנהלים בתקופתנו – בשל גודש המשימות והלחצים, וירידה בסמכות שהיתה להם בעבר – זקוקים למורים שמזדהים עם בית-ספרם, שהם בעלי ראש גדול ומוכנים לתרום למערכת ככל יכולתם. אי-לכך הם ירבו בהעצמה, שיתוף וביזור סמכויות של המורים.

    המורה כמנחה. תפקידו של המורה ישתנה בכיוון של הנחיית תהליכי חקר ותהליכים חברתיים-אישיים.

    תלמידים מחוייבים. המבנה החדש יכניס גם את התלמידים למעגל המחוייבות. לא עוד הגעה לבית-הספר ללא כל אחריות עליהם – הכל על ראשו של המורה – אלא שותפים לתהליכים לימודיים וחינוכיים חדשניים באופן פעיל.

    פדגוגיה חדשה. במסגרת הראש הגדול, ביזור הסמכויות ומעמדם החדש של התלמידים, אנחנו צפויים למצוא תהליכים פדגוגיים חדשים, שמאפייניהם המרכזיים יהיו: למידה חוקרת – בעצם, הפיכת התלמידים מצרכני ידע ליצרניו – ודגשים מרכזיים על חינוך חברתי, רגשי ואישי של כלל התלמידים.

     

    בית-הספר האוטונומי יצטרך לתת דעתו על שני מסמכים במיוחד, להכירם ולהתייחס אליהם. הראשון הוא מטרות החינוך משנת 2000 הכלולות בחוק חינוך ממלכתי, והשני – הכישורים הנדרשים בתקופתנו לפי מחקרים. למשל (פירוט רב מצוי במחקר):

     

    עשרת הכישורים הדרושים למאה ה-21[1]

     

    דרכי חשיבה

    1. יצירתיות וחדשנות
    2. חשיבה בקורתית, פתרון בעיות, קבלת החלטות
    3. למידה כיצד ללמוד, מטא-קוגניציה

     דרכי עבודה

    1. תקשורת
    2. שיתוף פעולה (עבודה בצוות)

     אמצעי עבודה

    1. אוריינות מידע (כולל מחקר על מקורות, עדויות, הטיות וכו')
    2. אוריינות ICT (טכנולוגיית מידע ותקשורת)

     חיים בעולמנו

    1. אזרחות – מקומית וגלובאלית
    2. חיים וקריירה
    3. אחריות אישית וחברתית – כולל מודעות וכשירות תרבותית

     המתמטיקה כמקצוע רשות

    הסתכלו סביבכם: כמה אנשים אתם מכירים שמשתמשים בה? כן, במתמטיקה! בודדים; ואלה שמשתמשים בה ברמה גבוהה – עוד פחות; ואלה שחוקרים אותה, או באמצעותה, אולי אינכם מכירים כלל. המתמטיקה היא מקצוע בסיס לכל המדעים המדוייקים ומדעי החיים, אבל היא לא מקצוע שווה לכל נפש: למרבית בני-הנוער הלומדים אותה לבגרות היא אינה מתאימה ואינה דרושה. המתמטיקה-לכל, שהפכה בשוגג לערך השכלתי עליון, מאלצת רבים לעסוק בתחום שאינו רלוונטי להם, ומונעת מן המוכשרים בה להתקדם ביעילות לרמות גבוהות. התלמידים החלשים במתמטיקה מושכים כלפי מטה גם את המוכשרים. תוצאות פיז"ה לגבי התלמידים המצטיינים מציבים אותנו בתחתית הרשימה של המדינות המפותחות. לכן דרושה גישה אחרת, כפי שאומר לנו פרופסור למתמטיקה:

     

    צריכה להיות מתמטיקה, אבל אני חושב שמלבד מה שמוצע היום – מתמטיקה ברמה של שלוש, ארבע וחמש יחידות – צריכה להיות רמה בסיסית, שאני קורא לה רמה של כישורי חיים. יש לעמוד על כך, שלכל בוגרי בתי הספר שלנו תהיה מתמטיקה שנדרשת להם כאזרחים במדינה מודרנית, קרי, שליטה בפעולות החשבון הבסיסיות ובאחוזים והבנה במושגים בסיסיים של הסתברות וסטטיסטיקה. ..מתמטיקה ברמה של כישורי חיים צריכה להיות חובה של 95% מבוגרי מערכת החינוך שלנו. זו צריכה להיות דרישת הבסיס והקו האדום של מערכת החינוך.[2]

     

    השינויים שמציע קארו כבר אינם מזעזעים איש, אבל הם חיוניים לנו אם ברצוננו לשוב ולהשיג את הבכורה בהישגים בינלאומיים, גם בממוצע הכללי וגם בשיעור המצטיינים שלנו. בתהליך השינוי, כאשר את מקצוע המתמטיקה ילמדו בחטיבה העליונה רק המעוניינים, לא יהיה מקום ל-3 יחידות לימוד. הן חסרות תועלת, ולא יהיו להן קונים. נכון שמדינות אחרות עדיין אינן נוהגות כך, אבל אור לגויים ממדינת היהודים ישפיע על מדינות אחרות בתוך זמן קצר.

     

    כל עוד המתמטיקה היא מרכיב חובה בחטיבה העליונה אין סיכוי לעלות מעבר לשיעור 50 האחוזים הזכאים היום לתעודת הבגרות. בכדי להתקרב ל-100 אחוזי זכאים, על התעודה לעבור שינוי גדול מאד, שתחום המתמטיקה הוא רק אחד ממרכיביו.

     

    המתמטיקה תחדל כאמור להיות מקצוע חובה, ותהפוך לרשות. רק המל"ג תוכל לקבוע אילו פקולטות וחוגים האקדמאיים יוכלו לדרוש מתמטיקה חובה לצורך קבלה, ועניין זה יפורסם ברבים בשקיפות מלאה. ועוד: תלמיד שבחר לא ללמוד מתמטיקה בחטיבה העליונה, ומבקש אח"כ להתקבל בכל זאת לחוג המחייב אותה – ילמד את המקצוע בכוחות עצמו, וייבחן כ"נבחן-משנה" בבית ספרו כנהוג היום.

     

    ערבית לערבים (שם כולל לכלל מגזרי המיעוטים) לבגרות

    במדינת ישראל, שבה השפה הראשונה היא עברית, והיא גם שפת ההוראה במוסדות ההשכלה הגבוהה, אין אפשרות לפטור ממנה את התלמידים הערביים. לעומת זאת, עומדת שאלה מרכזית לגבי הערבית: האם התלמידים הערביים יהיו חייבים גם בה לבגרות, כן או לא. זוהי סוגייה כבדה, בעלת השפעה על מערכת ההוראה בבתי-הספר הערביים במהלך כל השנים ועד סוף י"ב.

     

    נושא חשוב זה יצטרך להישאר להחלטתם של הגורמים האחראיים במגזר הערבי: ועדת המעקב העליונה של ערביי ישראל, הפיקוח על הלימודים במגזר הערבי במשרד החינוך וגורמים נוספים שועדת המעקב תמצא לנכון להיוועץ בהם.

    לעומת זאת, בתחום העברית יצטרכו תלמידי המגזר הערבי לקבל חיזוק וסיוע נוספים לאלו שמקבלים התלמידים היהודיים.

     

    מדידה והערכה

    השאלה "איך יידע משרד החינוך, ותדע מדינת ישראל, מהם הישגי התלמידים במצב החדש?" מטרידה כנראה רבים, ויש צורך לתת לה תשובות ראויות. תחילה כדאי לשאול, האם היום, בעיתות השיא של הבחינות הסטנדרטיות בישראל, יודעת המדינה מהם הישגי תלמידיה? קרוב לוודאי שידיעתה חלקית וכרוכה בעיוותים, הנובעים מן הרצון הקבוע לשפר את שיעור הזכאות. אבל ידיעה מקוטעת זו גם מתייחסת להיבט צר בלבד של כישורי התלמידים: היכולת לחשיבה לוגית מסויימת ולזיכרון. היא אינה יודעת כמעט דבר על האינטליגנציות השונות שלהם, על כישוריהם בהתאם למה שראינו לעיל במחקר, ולא על סגנונות החשיבה שלהם. יוצא מכך, שגם בהיבט זה אין כמעט אפשרות לפגוע במצב הירוד מאד שמאפיין את מערכת היום.

     

    לפי התוכנית שהוצגה בטבלה למעלה, בית הספר אמור להעניק ציוני בגרות במספר נושאי לימוד חשובים: הומניסטיקה, מדעים, כישורי חקר, תרבות הגוף, אמנויות, התנהגות ומקצועות הרחבה (פיסיקה, ערבית, ספרות, היסטוריה וכיו"ב). יש להניח, וכך רצוי, שהמדידה תיעשה באמצעות מגוון פרמטרים שרובם אינם מספריים. האם אפשר למדוד דבר-מה באמצעות פרמטרים לא-מספריים? התשובה היא "כן!" רבתי. "הערכה חלופית" קיימת כבר עשרות שנים. מרבית ההערכות המוגדרות "מעצבות" (בניגוד ל"מסכמות") הן לא מספריות, אף שאפשר להצמיד להן מספר, שבדר"כ לא יהיה ממש משמעותי.

     

    במדעי החברה, כולל תחום החינוך, הולך ותופס מעמד מוביל המחקר האיכותני – בהבדל מן הכמותני – שמימצאיו אינם סטטיסטיים-מספריים אלא מתבססים על צפייה מקרוב בשדה המחקר עם אופציה חזקה למעורבות אישית בו. כלומר, המדידה המספרית אינה יודעת יותר ממדידות אחרות, אף שהיא נותנת לתוצאותיה מספר, שלא פעם הוא טועה ומטעה.

     

    בתרבות המדידה החדשה יידרשו המורים, התלמידים וההורים לדפוסים שהכירו מעט: המורים יצטרכו להתמצא היטב בהערכה חלופית ו"איכותנית", התלמידים יצטרכו ללמוד הצגה אינטליגנטית של תוצרי הבנה, וההורים יצטרכו להתרגל לתעודות חדשות ולשותפות בביצועי התלמידים.

     

    שני גורמים יעמדו לצד בית-הספר לסייע לו בתהליך החדש: ראמ"ה (הרשות למדידה והערכה), והפיקוח הכולל. ראמ"ה תצטרך לספק את ההדרכה; והפיקוח על בית-הספר יבחן כיצד מתנהלים התהליכים החדשים וידווח על כך למחוז. בית-ספר שיימצא מפגר בתהליכים החדשים יקבל ממנו עזרה מיוחדת.

     

    קשיים צפויים ביישום

    עם זאת, ככל שהשינוי הוא כורח המציאות, ההשתלטות על הפטיש (fetish) שיצרנו במהלך שנים רבות אינה קלה. השינוי אפשרי, אבל תלוי במקבלי החלטות. הוא מחייב התייצבות נחושה של תנועת המחאה אל מול ראשי משרד החינוך, המפקחים הארציים (מפמ"רים) של המקצועות השונים, שהסטאטוס שלהם עתיד להיפגע; מקצועות הלי"ש, "לא יתכן ש..."; מצנטים ובעלי אינטרס ציבורי במקצועות השונים, החל מתנ"ך וכלה בפיסיקה; ומול תפיסות אינרטיות-שמרניות של מנהלי בתי-ספר ומורים. לכן דרושה כאן הטמעה הדרגתית במהלך העשור הקרוב, שבראשה יעמדו בתי-ספר מעוניינים – חלוציים-ניסויים.

     

    בגדול מדובר בשינוי פרדיגמה, ושינוי פרדיגמה מצריך השקעה של אנרגיה רבה. משרד החינוך יצטרך להתמודד עם קיבעון מחשבתי בסיסי ועמוק, אבל המאבק בתחום זה, עלינו לזכור, אינו עומד בפני עצמו:

    הנחת היסוד שלנו גורסת, כי התמורות החריפות שאנו עדים להן עתה [בסביבה בכלל] אינן כאוטיות או אקראיות, אלא מצטרפות לכלל מדגם ברור ובולט לעין. יתר על-כן, הנחתנו היא, כי תמורות אלה מצטברות ומצטרפות לכלל שינוי ערכים כביר ממדים, המוצא את ביטויו באורחות-חיינו, בעבודתנו, בצורת משחקינו וחשיבתנו....[3]

     

    מודל מעניין לבי"ס "אחר", שניתן לשאוב ממנו עידוד רב, הוא High Tech High הידוע שבסן-דייגו קליפורניה[4]. היי-טק-היי קולט את תלמידיו לא על בסיס מיון, אלא באמצעות הגרלה בין המועמדים מכל אזור בעיר. שיטת ההוראה רובה-ככולה מבוססת על פרוייקטים של למידה עצמית בקבוצות (PBL), החל מביה"ס היסודי. מודלים כאלה, אמנם בודדים, אפשר למצוא גם בארץ. אלה מקנים את הבטחון שהדבר אפשרי.

     

    מבגרות לבוגר

    שמה של התעודה, במסגרת השינוי הכולל, יוחלף מ"בגרות" (שם-עצם כללי) ל"בוגר" (שם-תואר אישי): תעודת בוגר. התעודה תבטא את זכאותו של הפרט לתואר "בוגר", ביכולתו – להיות אדם ערכי; מחובר לחברה, מכיר אותה ונכון לתרום לה; לומד עצמאי ובעל השכלה רלוונטית ברמה נאותה. לו יהי.

     

                                                       אברהם (אברמלה) פרנק

                                                                נובמבר 2011

     

     

    [1]Marilyn Binkley, Ola Erstad, Joan Herman, Senta Raizen, Martin Ripley with Mike Rumble (2010). Assessment & Teaching of 21st Century Skills, paper 1.The University of Melbourne.

    בחסות חברות סיסקו, אינטל ומייקרוסופט.

    [2] קארו, י. (2008). בואו נמצא את הכיוון. מנהל מכללת אורנים בראיון לעיתון "הדף הירוק" 7.10.08.

    [3] טופלר, א. (1984). הגל השלישי. הוצאת עם עובד ת"א.

    [4] http://gse.hightechhigh.org/index.php

    דרג את התוכן:

      תגובות (3)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        17/11/11 11:11:

       

      "בגרות ידידותית למשתמש" ??? 

       

      מבחנים סטנדרטיים -- לרבות בחינות הבגרות ובחינות פסיכומטריות -- הורסים את מערכת החינוך.  

       

              כל פעם כאשר ניתנים, המבחנים הארציים הסטנדרטיים לתלמידי כיתות ד', כיתות  ח', וכיתות י"ב, לרבות בחינוך הבגרות ומבחני פיז"ה, הם נבחנים בהרחבה ונדונים מעל דפי העיתונות ובמשרדי הניהול של בתי-ספר שונים. ישוב אחד תוהה מדוע לתלמידיו היו הישגים כל כך נמוכים לעומת הממוצע, ישוב אחר מתגאה בתוצאותיו הטובות, בעוד שישוב נוסף מתגאה בכך שהוא מעל הממוצע אולם מודאג מהירידה לעומת השנה שעברה, וכן הלאה.  קהילות מדרגות את עצמן ואת בתי-הספר שלהן בהתאם לתוצאות המוחלטות והיחסיות האלו, ונראה שכל אחד מקבל כמובן מאליו שמבחנים אלה, שהם חדשים יחסית, הם מידה נפלאה למשהו מאוד חשוב הנוגע לחינוכם של ילדינו.

       

              למעשה, לא נגזים, אם נאמר שלמבחנים אלה יש השפעות שליליות הרות אסון על בתי-ספרינו. מן ההתחלה, הבה ונשאל את עצמנו: מה טבעם של מבחנים אלה? כיצד הם בנויים?  התשובה היא: שהם מחרוזות של שאלות אשר מנסות למדוד את כושרם של התלמידים לזכור עובדות ומיומנויות מסוימותלאחר שנבחן מקרוב את ההנחות עליהן מבוססים המבחנים, אנחנו יכולים להתחיל לרכוש הבנה פנימית וראיה לתוך אופיים המתעה והעקמומי.

       

              ראשית, מי מנסח את המבחנים? המחברים הם בעצמם חברי הממסד החינוכי, אשר מתבקשים לשפוט בדיוק מה חשוב ומה לא חשוב על כל אחד לדעת ברמה מסוימת. מי העניק ידע אלוהי כזה לקבוצת אנשים זו? מי יכול לטעון שהוא בעל תבונה כזו שהוא יודע את הדבר בבטחה -- בבטחה כזאת שתהפוך ידע זה לנקודת ציון לאלפי ילדים? איזה איש או אישה יכול לטעון שהוא בעל יכולת למיין ולבחור מתוך המאגר האין-סופי של הידע האנושי את המעדנים אשר הם חיוניים לכל?

       

              אם היו עומדים להקים מערכת כזו במקום אחר כלשהו למעט בבתי-הספר, הייתה קמה זעקה ציבורית כזאת שהמציעים היו מתחבאים מבושה. האם אין היא, הדבקות האוניברסאלית לערכה נתונה ומוגבלת של עובדות ומעשים, מהות הדוגמטיות, האוטוקרטיה, הדיכוי  הפסיכולוגי? האין זה כך שאנחנו תמיד בזנו למדינות בהן קיימות תביעות כאלה? האין זה כך שאנחנו מתענגים תמיד על הרבגוניות שלנו, על החופש שלנו מכפיה בחשיבה? כיצד, אם כן, אנחנו יכולים להצדיק את הענקת הסמכות והכוח לקבוצת מורים, לשפוט את כל ילדינו על פי המידות  שאותם מורים יחליטו לקבען כמוחלטות ונכונות?

       

              ומה עם הרעיון עצמו של אמות מידה אחידות? האם זה הגיוני לחפוץ שכל בן עשר, או כל בן ארבע עשרה, או כל בן שמונה עשרה שנים יהיו בקיאים באותו החומר? התוצאה הגרועה ביותר אשר הייתי מדמיין לעצמי הייתהשכל תלמיד במדינה יקבל ציון מצטיין! איזו תחזית מפחידה! האם  אנחנו באמת רוצים לחיות בעולם חדש ואמיץ כזה? ואם זה טוב עבור הגילאים האלה, מדוע שנעצור שם? מדוע שלא נמשיך את העבודה הטובה, ונבחן את האנשים כל ארבע שנים, עד גיל  הזקנה, כדי להבטיח שלא יסטו מאמות המידה הטובות ביותר שעליהן הבוחנים שלנו יכולים לחשוב?

       

              האם לאנשים יש מושג מה המבחנים האלה עושים לבתי-הספר של הערים והכפרים השונים שלנו?  ככל שעובר הזמן, והביצוע במבחנים אלה הופך להיות חשוב יותר כמידה להצלחתם של בתי-הספר, יותר ויותר אנרגיה מופנית כדי להבטיח שהילדים יצליחו במבחנים. הביצוע במבחנים הופך להיות דבר ראשון במעלה, וכל פעם מושקעים בתרגיל עקר זה כמויות גדולות יותר של אנרגיה ושל זמן.  אינני מתפלפל בנושא זה. אותו הדבר קרה בכל מקום בו הוכנסו מבחנים סטנדרטיים.  לפני למעלה מחמישים שנה, כבר אז, התחוור למשל, שלהעמיד את כל תלמידי התיכון של העיר ניו-יורק בפני מבחני ריג'נט של המדינה בכל מקצוע, הביא את ההוראה בכל מדינת ניו-יורק לבינוניות אחידה שעד היום טרם התגברו עליה. משהו דומה קרה עם הסאט'ס (SAT'S - Scholastic Aptitude Tests - מבחני כושר הלמידה: מבחנים פסיכומטריים בארה"ב), שהפכו למטרה בפני עצמה לכניסה לאוניברסיטאות, ומטילים צל על למידה יצרנית כלשהי אשר לולא הם, היה עוסק בה התלמיד במשך השנים האחרונות של בית-הספר התיכון.

       

              אין זה מאוחר מדי מכדי לנטוש את המבחנים מוליכים שולל והעקמומיים האלהבמחשבה שנייה, אולי זה כן מאוחר, לעת עתה;  אולי יעברו עוד הרבה מאד שנים של שיגעון זה עד שהאנשים ברשויות המרכזיות יבחינו בכך שהם חונקים את אותה מערכת חינוך אשר הם חושבים שהם רוצים לשפרה. אולם דבר אחד אשר אנחנו יכולים לעשותו כדי להילחם בשיגעון הזה ברמה המקומית הוא להתעלם מתוצאות המבחנים, בכולם ובכל אחד מהדיונים בבתי-הספר המקומיים  שלנו.  אם הקהילות המקומיות מחליטות, כל אחת בעצמה, להתרכז במה שהן חושבות שהוא חשוב ולהתעלם ממה שכל אחד אחר אומר להן שהוא חשוב, עדיין יש תקווה שנוכל להימנע מן האחידות -- המטמטמת, החדגונית, שמקהה את החושים -- אשר מבחנים אלה מנסים להכתיב לנו.

       

       

        16/11/11 20:12:
      צבע השרב - ראי כאן: http://cafe.themarker.com/post/2162618/ יש כבר לא מעט מודלים, אבל הם עדיין טיפה בים. רובם מקבלים תיקצוב חלקי ממשרד החינוך, ולכן זה עולה יותר להורים. לשאלות נוספות: frank_m@gan.org.il
        15/11/11 22:54:

      אילו מודלים קיימים בארץ הדומים למודל ביה"ס ה'אחר' שהבאת כדוגמה?

      האם מודלים אלה כפופים למשרד החינוך?

      כמה תלמידים לומדים במסגרת קבוצה? האם קבוצות הלימוד הן חלק מכיתה?

      אם כן כמה תלמידים מונה הכיתה?

      מהם התכנים הנלמדים במסגרת הפרויקטים הקבוצתיים?




       

      ארכיון

      פרופיל

      חינוך אחר
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין