המחזה שנגלה לעיניהם של תושבי העיירה היהודיים בבוקרו של יום היה קשה וכואב. שני גויים גברתנים תפסו בידיהם בחזקה ובאלימות שני יהודים אומללים וצעדו עימם לעבר היער הסמוך תוך כדי שהם מכים בם ללא הפסק באכזריות. מה רצונכם משני האומללים שבידכם, מדוע אתם מכים אותם ולשם מה הנכם מוליכים אותם אל היער? שאלו היהודים את הגויים. הם, השיבו הגויים, חייבים לנו סכום כסף גדול, כבר זמן רב אנחנו רודפים אחריהם כדי שישיבו לנו את הכסף, אך היהודים הללו מסרבים. עתה, המשיכו הגויים, אנחנו לוקחים אותם ליער הסמוך, שם נכה אותם עד שיפחו את נשמתם.

השומעים הזדעזעו עד עמקי נפשם והתחננו בפני הגויים שימתינו עם גזר הדין. אנא, המתינו כמה שעות, אנחנו נעשה כל מאמץ על מנת להשיג עבורכם את כל החוב, הבטיחו היהודים לגויים האכזרים. אלא שאלו נותרו אדישים למדי, אם תצליחו להשיג את הסכום תוך שלוש שעות מוטב, ואם לאו, תתכוננו לגרוע מכל, אמרו בקול גס.

העיירה הייתה כמרקחה. גבאי הצדקה סובבו על פתחי התושבים ואלו מיהרו לתרום מעל ומעבר ליכולתם. המראה המרטיט של שני היהודים המובלים אל מותם לא הותיר אף יהודי אדיש, הן לא בכל יום מזדמנת לידיהם מצווה חשובה ונדירה כמצוות פדיון שבויים. ואכן תוך פחות משעתיים תמימות היה בידיהם של גבאי הצדקה כל הסכום הדרוש.

משהצטבר הסכום המיוחל בקש לפתע רבה הישיש של העיירה לזמן לביתו עשרה צעירים מגיבוריה של העיירה. משהובאו אלו לביתו הודיעם הרב כי עליהם לתפוס בחזקה את הארבעה ולהכותם עד זוב דם. על אלו ארבעה מדבר הרב, תמהו, הלא רק שני גויים ישנם כאן. אך הרב הכריז כי יש להכות את כל הארבעה, "היהודים" והגויים כאחד. ההוראה הייתה קשה, הדיבורים מאחורי גבו של הרב היו בלתי נעימים לחלוטין, אך מאחר ואותם גיבורים התברכו באמונת חכמים יוקדת, מיהרו אלו ליישם את הוראתו התמוהה של רבם הישיש והנערץ.

משרק החלו במלאכתם נפלו לפתע הפאות המודבקות ולאחריהם נעלם הזקן העבות שעיטר את פניהם של המוכים, ופרצופים גויים התגלו מול עיניהם של היהודים ההמומים. או אז הבינו הכל כי הרב חזה ברוח קודשו כי מדובר במזימה חצופה של ארבעה גויים שהחליטו להוציא כסף במרמה מהיהודים המסכנים על ידי ניגון במרמה על מצפונם ויצירת סיפור דמיוני כי מדובר בהזדמנות של הצלת נפשות מידי הגויים.

תוך דקות מועטות התקבצו כל תושבי העיירה בביתו של הרב ובקשו לקבל פרטים מדויקים על רוח קודשו וצפייתו לתוככי ליבם הערל של אותם גויים חסרי מצפון. אך הרב פטרם לשלום והסביר כי לא מדובר ברוח הקודש ואף לא בפחות מכך. פשוט מאד, הסביר הרב, הבחנתי כי היצר הרע משתף כאן פעולה מעל ומעבר למוכר לנו. הלא בכל מקרה של צדקה כאשר באים לתושבי העיירה בבקשת עזרה וסיוע מיד נשמעים התירוצים המוכרים כדוגמת "בדיוק עתה מצבי הכלכלי קשה. הפרוטה איננה מצויה בכיסי. מדוע עלי לממן יהודי שהשקיע שלא כהוגן", ועוד כהנה וכהנה תירוצים שונים ומשונים. ולפתע במקרה הנוכחי ראיתי כי הוסרו כל המחיצות. אין יצר הרע ואין קשיים. הבנתי כי אין זאת אלא מעשה מרמה המצריך את התערבותם של הגיבורים הללו ולאו דווקא את כספם ורכושם הדל של אומללי עיירתנו...

בשבוע שעבר "הזדעזעה" התקשורת הישראלית מן האפשרות שפעילות פרויקט הנישואים של "רבני" צהר ייסגר. "הרבנים המתנדבים בצהר אינם יכולים עוד לרשום ולחתן את הזוגות הפונים אליהם, מאחר שהמשרד לשירותי דת אינו מקצה להם די תעודות נישואים", זעקו כותרות העיתונים הכלליים.

הנהלת הארגון מיהרה להודיע כי בשל "שיקולים כלכליים ופוליטיים" ו"בעקבות לחצים" הודיע השר לענייני דתות שיקצה לרבנות בשֹהם 200 תעודות נישואים בלבד בשנה, על אף שבאמצעותה נרשמים רוב הזוגות מתוך 2000 זוגות בשנה המתחתנים דרך צהר.

יו"ר צהר, אף מיהר לתאר את "הנזק שייגרם לעם היהודי ולצביונה של המדינה ממעבר המוני של זוגות להתחתן בדרך שאינה על-פי ההלכה היהודית האורתודוקסית ולגרום לאלפי זוגות חילונים להתחתן בקפריסין או בחתונות רפורמיות". לדבריהם, השר גורם להתבוללות העם היהודי — פשוטו כמשמעו. "כל כך הרבה פעמים שמעתי במו אוזני את האמירה ´או צהר או קפריסין´ מזוגות שהודיעו לי כי בשום פנים ואופן לא ידרכו ברבנות", אמר יו"ר הארגון.

ואכן לאחר לחץ תקשורתי מסיבי שארך יומיים בלבד בו נטלו חלק פעיל ח"כים מסיעות שבלשון המעטה אינן נמנות על שומרי ההלכה היהודית ובהצטרפותם של חוגים נוספים השייכים בדרך כלל ללוחמים קבועים בכל עניין ונושא שריח המסורת היהודית נודף ממנו, חזר בו השר לענייני דתות ואיפשר לארגון לשוב ולטפל בענייני נישואין. ארגון "רבני" צהר ועימו יתר הארגונים האנטי דתיים רשמו לעצמם הישג מרשים במאבקם על אופייה היהודי של מדינת ישראל.

כל בר בי רב יודע כי המאבקים על שמירתו של טוהר המחנה, הדאגה לצביונו ולהמשכיותו של העם היהודי נתונים ליהדות החרדית הנאמנה. גדולי ישראל זצוק"ל ויבלחט"א הם המה שמתווים את דרכה של היהדות מימי מתן תורה ועד ימינו אנו ורק בכוחם וביכולתם לקבוע היאך יראה מוסד הנישואין בעם היהודי.

למרבה הפלא, בעוד נציגינו בהכוונת גדולי ישראל נאלצים להיאבק בכל הקשור לדת ולהלכה ובכללם מאבקים קשים בנוגע לנישואין על פי ההלכה, במקרה של "רבני" צהר רואים אנו התגייסות המונית בעבורם. רודפי הדת חברו אליהם וזועקים בעבורם. אם יש אומץ בליבם צריכים "רבני" צהר לשאול את עצמם מה האינטרס של היצר הרע לעזור להם. כיצד בקלות רבה כל כך ניאותו משרדי הממשלה השונים לאשר תקציב לעניינים הלכתיים מיסודם? כיצד מניפי דגל החילוניות והכפירה מסייעים לנושא הקשור להלכה היהודית?!