שתיקה צועקת 

הסעיף המרעיש ביותר בכתבי תביעה מסויימים, הוא דווקא זה שחסר ממנו. אנחנו מעיינים בכתב תביעה הדן ברשלנות רפואית, ומחפשים לשוא סעיף חיוני שהיעדרו זועק לשמים.

"המנוח, XX, נפטר יומיים לאחר שעבר ניתוח השתלת כבד, בהיותו בן 53 שנים בלבד... הפטירה אירעה עקב ביצוע ניתוח, באופן כושל ורשלני, תוך הפרה יסודית של כל כללי הזהירות הבסיסיים ביותר ברפואה, ובניגוד לסטנדרטים הרפואיים המקובלים ברפואה המודרנית בכלל, ובניתוחי השתלות כבד בפרט".

בימים אלה הגיש עו"ד יראון פסטינגר, אחד מבכירי עורכי הדין בישראל, העוסקים בדיני נזיקין ורשלנות רפואית, כתב תביעה נגד מרכז רפואי גדול ומכובד במרכז הארץ. מאחורי המילים הלקוניות מצטייר סיפור מכמיר לב, של אדם שנפטר בדמי ימיו בגלל רשלנות פושעת.

"המנוח סבל ממחלת שחמת הכבד בגינה נזקק להשתלת כבד... בשל תנאים גרועים בהם נשמר הכבד לאחר שהונצל, בשל הזמן הממושך שחלף מזמן ההנצלה ועד שהכבד הושתל בגופו של המנוח, ובשל הוצאתו של המנוח מאיזון המודינמי והכנסת הכבד לגופו לאחר שגופו כבר היה במצב קשה ביותר, נכשל הניתוח. המנוח נפטר, למרבה הצער, יומיים לאחר הניתוח, בתמונה של הלם בלתי נשלט".

כתב התביעה מפרט שרשרת של כשלים מדהימה, שקשה להעלותה על הדעת. כך למשל: דו"ח הניתוח אינו מתאר את הדרמה שהתחוללה בחדר הניתוח, ולא ניתן להבין ממנו מה היתה הטכניקה הניתוחית. מהדו"ח עולה, כי המנוח סבל מדימום מסיבי, אולם אינו מפרט את הגורמים שהביאו לכך. הוא אינו מפרט את השעות בהן ניתנו מנות הדם.

"כעולה מן הרשומה הרפואית, הניתוח התאפיין בדימום מאסיבי והמנוח נזקק לכ-100 מנות דם (!!!) ולשתי מנות של פקטור VII (!!!), כמויות שאינן מקובלות ואינן מאפיינות ניתוחי השתלת כבד וניתנות במצבים קיצוניים בלבד... למרות קיומו של לחץ גבוה בורידים, (מצב העלול לגרום לדימומים), לא נעשה שימוש במערכת מיוחדת למצבים כאלה... בטנו של המנוח נסגרה בתום הניתוח, כאשר המנוח סבל עדיין מדימום פעיל...

הלאה, ממש כמו בזימבאבואה, הכבד נשמר בתנאים מחפירים, ו"בניגוד לכללים הבסיסיים בניתוחים כאלה... על פי המקובל, כבד מושתל עד 12 שעות מזמן ההנצלה. במקרה האמור, ההשתלה בוצעה רק כעבור 15 שעות וחצי, כאשר הניתוח הסתיים 22 שעות מעת הנצלת הכבד".

כעת אנחנו מחפשים חוות דעת רפואית מקצועית המנתחת את אירועי הרשלנות בהשתלת הכבד, ותומכת בטיעוני התובעים. ואין, פשוט אין. כיצד מגיש עורך דין מקצוען, כתב תביעה ללא חוות דעת רפואית?

מחיר הרשלנות (והמשלמים: הנפגעים)

מנתוני משרד הפנים שהתפרסמו לפני תקופה, עולה, כי מידי שנה, מתרחשות כ-2,000 טעויות רפואיות חמורות הגורמות למוות. מומחים ברשלנות רפואית טוענים, כי המספרים גבוהים הרבה יותר, ולא דיברנו על מקרי רשלנות רפואית שאולי לא גורמים למוות, אולם גורמים לנזק בלתי הפיך, לפציעות, לנכויות ולטראומות.

יותר מ-12 אלף תביעות של רשלנות רפואית מוגשות מידי שנה לבתי המשפט בישראל. כל תביעה כזו חייבת להיות מגובה בחוות דעת רפואית אחת לפחות, של מומחה מוערך בתחום הרפואי הרלוונטי, בו נגרם הנזק. (חוות הדעת היא תנאי להגשת התביעה).

ככל שחוות הדעת המוגשת לבית המשפט נערכת על ידי מומחה ותיק ומוערך יותר, כך יינתן לה משקל רב יותר בהכרעה השיפוטית. בהמשך, ייקרא המומחה להעיד בבית המשפט.

כמה עולה חוות דעת כזו? לפני הכל, יש להבין כי היא ממומנת כולה מכיסו של התובע. אין מחירון אחיד, וכל מקרה לגופו. ישנם תחומים רפואיים בהם חוות הדעת יקרה פי כמה.

במקרים מסוימים, תעלה חוות הדעת שנים עשר אלף שקל ועשרים וחמישה אלף שקל, וישנם גם מחירים פנטסטיים שמעפילים לארבעים אלף שקל ואף הרבה הרבה יותר. (עורך דין מסוים מספר לנו על מומחה רפואי שדרש שלושים אלף דולר, והיו גם דרישות גבוהות פי כמה).

במקרים מסויימים הרשלנות נוגעת למספר תחומים רפואיים שונים, ואז נדרש התובע לספק מספר חוות דעת. מטבע הדברים, העלויות מוכפלות בהתאם. (בהמשך נדבר על עלויות של חוות דעת הניתנות על ידי מומחים מחו"ל).

נחזור לכתב התביעה של מושתל הכבד שנפטר, היכן חוות הדעת הרפואית? לקרוא את הציטוטים ולהצטמרר, כך כותבים עורכי הדין: "יצוין כי לכתב התביעה לא מצורפת חוות דעת רפואית, היות שכל הרופאים אליהם פנו התובעים, בארץ ואפילו בחו"ל, סירבו לכתוב חוות דעת רפואית, בטענה כי מדובר בעמיתים לעבודה, ובשל קיום קשרי עבודה עם הנתבעים. כל הרופאים בלי יוצא מן הכלל הסבירו כי מדובר בקבוצה קטנה מאוד של רופאים בארץ העוסקים בהשתלה, שיש ביניהם קשרים קולגיאליים או קשרי עבודה.

"הרופאים עמם שוחח משרד הח"מ, הסבירו, כי הם חשים חוסר נעימות להתייצב נגד קולגה שלהם ואינם רוצים לפגוע ברופאים המנתחים, בשמם ובמקצועיותם, ולכן לא יוכלו לבדוק את התיק ולכתוב חוות דעת רפואית".

וישנה סיבה נוספת בגינה התקשו עורכי הדין להשיג חוות דעת רפואית: "...בנוסף, מומחים רפואיים רבים אינם יכולים לתת את חוות דעתם עקב העובדה שהם עובדים או קשורים לבתי חולים אשר הנתבע מס´ 2 הוא מעסיקם".

מדהים, במסגרת הנסיונות לאתר מומחה רפואי שיסכים לכתוב חוות דעת רפואית, נעשתה פנייה אף לשני רופאים ישראלים העובדים בחו"ל. פרופסור אברהם שקד, וד"ר יגאל קם. שניהם סירבו, (סירבו!!) לכתוב חוות דעת. והנימוקים? ובכן, הראשון משום היותו בקשרים עם המנתחים בבית החולים הנתבע, והשני משום שאינו מוכן לכתוב חוות דעת רפואית נגד עמיתיו למקצוע.

בלית ברירה, נעזרו עורכי הדין ביעוץ רפואי שניתן על ידי רופא בכיר, "מומחה להשתלות כבד", (אשר חשש גם הוא לכתוב חוות דעת רפואית כנגד עמיתיו). הוא קרא את רשומתו הרפואית של המנוח, ניתח אותה בקפידה וקבע באופן חד משמעי כי שורה של מחדלים ורשלנויות גרמו למותו של המנוח.

עו"ד פסטינגר ביקש מבית המשפט להורות על מינוי רופא מומחה בתחום ההשתלות, לצורך מתן חוות דעת רפואית שתתמוך בתביעה שהגיש.

אין זכות לזכות השתיקה

הנה הגענו לתופעה המקוממת, המאפיינת את מערכת הבריאות בישראל: קשר השתיקה של הרופאים. הברית האומללה בה יד לוחצת יד ומבטיחה לשמור על הסוד חסוי מעין השמש.

קחו למשל את סיפורה האומלל של ד. בת ה-27. הצעירה היתה אמורה לעבור ניתוח אפנדיציטיס רוטיני, אולם רשלנות מחפירה ושרשרת כשלים שאירעו בניתוח, כמעט גרמו למותה והפכו אותה לנכה לכל ימי חייה.

אין סוף מומחים עברו על התיק הרפואי של ד. כולם הסכימו פה אחד כי מדובר במקרה חמור של רשלנות רפואית, אולם למרות הכל, ד. לא מקבלת פיצויים על הרשלנות, והיא מתקיימת מקצבת נכות של המוסד לביטוח לאומי. עורכי דינה של ד. לא הצליחו לגייס אף לא מומחה אחד שיעיד נגד הרופא הבכיר שטיפל בה.

ד. לא לבד, אלפי תביעות של רשלנות רפואית לא מגיעות כלל לבתי המשפט בישראל, פשוט משום שהנפגעים לא הצליחו לאתר רופאים שייאותו להעיד נגד הקולגות. אנשים רבים נותרים נכים, פצועים וחולים, (שלא לדבר על נפטרים), בלא מתן כל פיצוי ראוי לסבל שעברו, ובעיקר לנזק הבלתי הפיך.

מדינת ישראל דומה לעיר גדולה בצפון אמריקה, מערכת הבריאות בישראל היא משפחתית, קטנה וקוליגיאלית. מספר המומחים הרפואיים מצומצם ביותר ובמרבית המקרים, כולל לא יותר מכמה עשרות מומחים בכירים בכל תחום.

בתחומים רבים ברפואה בישראל קיים קשר של חיפוי ושתיקה בין רופאים ועמיתים למקצוע, בכל הנוגע לתביעות רשלנות רפואית. הרופאים לא יספקו חוות דעת, שיש בה להעיד על סטייה של עמיתיהם מהסטנדרט הרפואי המקובל.

במקרים רבים, מבחינה אתית, התייצבות נגד עמית למקצוע ועדות נגדו, נחשבת כבגידה. הרופא שמתבקש להעיד, מניח על כף המאזניים חברות ארוכת שנים, אשר התפתחה במהלך שנות לימודי הרפואה, ולאורך משמרות ארוכות בבית החולים. במשך הזמן הפכה הידידות לקשר אישי החורג מיחסי עבודה פורמליים. על הכף השנייה הוא מניח אפיזודה חד פעמית של רשלנות קולגה. מרבית הרופאים מעדיפים לשמר את ערכי החברות והנאמנות, והם מעדיפים אותם על פני הצדק והמוסר.

איך אומר לנו רופא בכיר? "הביחד של הרופאים בישראל הוא מקצועי וחברתי. כולם למדו ביחד, הם עושים מילואים ביחד, יושבים בוועדות משותפות של החברה המקצועית או ההסתדרות הרפואית, ונפגשים בכנסים ובהשתלמויות. במקרים רבים, שניהם עובדים באותה קופת חולים או באותו בית חולים פרטי. כל אחד מהם הוא לפני תביעה ואחרי תביעה. הרופא הרשלן נגדו הם העידו היום, יעיד נגדם מחר".

עו"ד אסף פוזנר, מומחה ברשלנות רפואית, התבטא בחריפות נגד התופעה: "המומחה לא רק בודק אם יש רשלנות רפואית. אלא את מי הוא מכיר, עם מי הוא נפגש בקונגרסים מקצועיים, ומי עלול לתת חוות דעת נגדו מחר בבוקר".

ככלל, ככל שהרופא הרשלן בכיר יותר, כך הופך הסיכוי למצוא מומחה שיעיד נגדו בבית המשפט, לנמוך יותר. רופאים הנחשבים לאוטוריטות בתחומם, מטילים אימה ופחד על כל ההיררכיה, ואין סיכוי בעולם למצוא מומחה שיעיד נגדם.

"כשאני מעיד נגד רופא שהוא מטאור בתחומו", אומר רופא מפוכח, "אני חוסם לעד את סיכויי ההתקדמות שלי במערכת. כולם ינטרו לי ויזכרו שאני זה שהעדתי נגד הפרופסור. מערכת הקשרים העניפה שלו תפעיל ידיים נעלמות, שיכתימו את המוניטין שלי, ויסגרו בפני את כל הדלתות".

קשר השתיקה קיים בעיקר בשורת תחומים הנחשבים לגילדות סגורות. קשה יותר להשיג רופאים שיעידו נגד עמיתיהם בתחומים כמו אולטרה סאונד, נוירוכירורגיה וניתוחי לב. לעיתים אין מנוס מלייבא מומחה מחו"ל, על העלויות העצומות הכרוכות בכך.

עורכי דין המתמחים בתחום, נותרים לא פעם חסרי אונים. במקרים רבים, מדובר במקרי רשלנות רפואית מוכחים. "שוחחתי עם עשרות רופאים על מקרה מסוים בו נגרם נזק לבבי שערורייתי", אומר לנו עורך דין מומחה, "כולם קבעו באופן חד משמעי כי מדובר בפשע, פשוט כך. אולם איש מהם לא הסכים להנפיק חוות דעת חתומה בשמו. במקרה אחר טענו רופאים רבים, בלא הנד עפעף, כי חובה לפצות את הנפגע. ביקשתי: נו, ´אז תכתוב לי´; זה כבר לא, את השירות המוסרי המינימלי הזה, הם לא מוכנים לתת". (ולמרות שמדובר בתמורה נאה).

החשש האמיתי של הרופאים, הוא מהלעג ומההכפשות: "העדת נגדי בגלל בצע כסף". פרופסור איל שיף, מנהל האגף למיילדות במרכז הרפואי ´שיבא´, תל השומר, מסביר: "מרבית הרופאים, מכל הסיבות המובנות, יעדיפו לתת חוות דעת רפואית מגינה, מאשר שיאשימו אותם במתן חוות דעת תמורת בצע כסף".

וכמובן, ישנם רופאים ישרים והגונים שהיו נכונים לתת חוות דעת, אלא שתקנות התקשי"ר מסנדלות אותם. זוכרים את הסעיף מכתב התביעה. "....מומחים רפואיים רבים אינם יכולים לתת את חוות דעתם, עקב העובדה שהם עובדים או קשורים לבתי חולים אשר הנתבע מס´ 2 הוא מעסיקם".

במילים פשוטות, רבים מהרופאים בישראל הם עובדי מדינה, תקנות התקשי"ר קובעות, כי לעובד מדינה אסור להעיד נגד המדינה. כך למשל, לרופא העובד במרכז הרפואי ´רמב"ם´, אסור להעיד נגד רופא העובד במרכז הרפואי ´תל השומר´. (למרכזים הרפואיים שציינו, אין שום קשר למקרים שהבאנו בכתבה).

אין פיצויים

סיפורי הרשלנות הרפואית הם רבים מספור, וכמו שאמרנו, הקושי בהשגת חוות דעת רפואית, גורם לכך, שמרביתם לא מגיעים לבית המשפט. הנה סיפורה העגום של ג. שפנתה לבית חולים ידוע בגלל כאבי בטן עזים וקוצר נשימה. בחדר המיון נלקחו ממנה בדיקות דם, כולל תפקודי כליות, ובוצעו בה בדיקות נוספות. בדיקת אולטרסאונד של הבטן הראתה על מציאות אבן בכיס המרה, אולם ללא סימני דלקת חריפה.

הרופאים אבחנו דלקת בכיס המרה, והחלו בטיפול תרופתי. למחרת התעוררה החולה עם בצקות מפושטות בכל הגוף, במיוחד ברגליה ובפניה. רק אז התייחס הצוות הרפואי לבדיקות המעבדה שנערכו יום קודם לכן, בדיקות שהעידו על ירידה בתפקודי הכליות, ולא על דלקת חריפה בכיס המרה.

במהלך האשפוז הוזמן נפרולוג שרשם בתיק הרפואי הוראה מפורשת להפסיק את הטיפול התרופתי. הוא הזהיר כי טיפול בתרופות הללו עלול לגרום לאי ספיקת כליות. למרבה ההזנחה, הטיפול התרופתי נמשך, זאת למרות שבדיקות הדם הרוטיניות הראו כי תפקודי הכליות מחמירים משעה לשעה. וכאילו לא די בכך, הרי שתלונות החולה אותתו באלף סימני אזהרה על פגיעה בכליות.

ג. לקתה באי ספיקת כליות, היא נזקקה לטיפולי דיאליזה ולאחר מכן עברה השתלת כליה. כתוצאה מכך היא סובלת מסיבוכים רב מערכתיים בלב, בריאות ועוד ועוד. היא הוכרה ע"י מל"ל כנכה בשיעור של 100 אחוזים.

לכאורה, סיפורה של ג, שקוף, הבדיקות פשוטות והשתלשלות המאורעות מוכיחה רשלנות ברורה. ולמרות הכל, במשך שנים, לא הצליחה ג. לגרום לנפרולוג מטעמה להעיד, גם לא תמורת סכום כסף נאה.

"עברנו שבעה מדורי גיהנום", מספר בעלה של ג. "היא איבדה את כושר העבודה שלה, המחלה עלתה לנו הון של כסף, והפיצויים מגיעים לנו בדין. ממש לאחרונה נאות נפרולוג בגימלאות לתת עדות, אולם לא מדובר בעדות מלכתחילה, היות שהוא לא בקיא בטכנולוגיות החדשות, ואפשר להפיל את העדות שלו".

כתוצאה מקשר השתיקה נערמים קשיים רבים בפני הטוענים לרשלנות רפואית. לעיתים לוקח שנים, אם בכלל, עד שהתובעים מאתרים מומחים שיעידו לטובתם. במקרים בהם לא ניתן להשיג חוות דעת רפואית, וכל הדלתות נטרקות, אין מנוס מלייבא חוות דעת רפואית מחו"ל.

מדובר בלוקסוס יקר, מומחה רפואי בחו"ל דורש אלפי דולרים רק תמורת העיון בתיק הרפואי. כתיבת חוות דעת ממריאה לסכומי עתק של עשרות אלפי דולרים. וכמובן, לא די בכך, שהרי על הרופא להגיע לארץ ולהעיד בבית המשפט, כאן מדובר בסכומים דמיוניים.

חד וחלק, במקרים כאלה של רשלנות רפואית, הצדק נעשה רק כשמדובר בעשירים, רק הם מסוגלים לצאת למלחמה ולממן את העלויות הללו. לעומתם, העניים מוותרים פשוט מחוסר ברירה.

כאן המקום לדון בלקונה בחוק הישראלי; עורכי דין מאשימים את מערכת המשפט הישראלית שמטילה את מימון חוות הדעת על החולים או הנפגעים. האם אין מקום לכך שמערכת הבריאות תתן מענה לנושא המימון?

האבסורד זועק לשמים, כספי הפיצויים לא יוצאים מכיסו של הרופא וגם לא מכיסו של בית החולים. הציבור לא נדרש לממן אותם, והם ניתנים לתובע מחברת הביטוח של הרופא. (הרופא מחויב על פי חוק להיות מבוטח בפוליסת אחריות מקצועית, המכסה רשלנות רפואית).

אין גבול לעוולה, אומללים מוצאים את מותם בהליך רפואי שלא נחשב למסכן חיים, רבים אחרים נותרים מוגבלים לשארית ימיהם. אי מתן פיצוי לנפגעים הללו ולשארי בשרם, הוא מחדל שאין כמוהו, במיוחד שהכספים קיימים בחברת הביטוח, ומנמנמים שם בחוסר מעש.

מרבית התלונות בגין רשלנות רפואית, מסתיימות בפשרה מחוץ לכתלי בית המשפט. למותר לציין שבמקרים רבים, הפיצויים אינם הוגנים.

קשר השתיקה של הרופאים המומחים בישראל, מונע עשיית צדק ממאות נפגעים בשנה, אולם הוא משליך באופן רחב על כל מערכת הבריאות בישראל. הוא מעודד טיוח של רשלנות בתוך המערכת, ומדרדר את מערכת הבריאות כולה. את המחיר משלמים כולנו, אלה שנפגעו, ואלה שחלילה עתידים להיפגע.