0

1 תגובות   יום רביעי, 16/11/11, 16:04

חוסה תחת עץ אחד בגן,

מעלי נושרות טיפות גשם דקות

שמזגגות את האויר.

הקור מאיט את זרימת הדם אל

מוצבי החוץ הקידמיים של הגוף.

בפנים את מלטפת את זיפי זקני

בתנועות סיבוב קטנות.

חושב על כל האנשים שאת מזינה

מחוכמתך, שאת מאירה בחיוכך, שאת מעודדת בטוב ליבך.

ליבי מתמלא אהבה, את נפשי עוטפת שימחה.

במבט מתבונן בודק את אגף הקנאה

אבל, רק להבה בהירה

דולקת בתוכי, מחממת את תוכי.

אני יושב מתחת עץ אחד ובינתיים,

נחלים, נחלים זורמות הטיפות,

שהפכו זה לא מכבר לזלעפות,

זורמות במורד מדרכת,

שעד לפני זמן מה עוד היתה מאובקת.

המים על שערי מזרזפים מזכירים לי,

את המקום והזמן,

מציפים בתוכי גל,

גל של געגוע.

כאילו מעצמן פוסעות זוג נעלי

אל תוך השלוליות.

מחפשות, לומר ש.. ,

מרגישות ש.. ,

הגשם הזה שזורם במורד הרחוב הזה,

זורם גם במורד רחוב אחד אחר,

שבו את פוסעת בנעלייך,

אל תוך השלוליות.

שבו אותן טיפות של מים אחיות,

מזרזפות על שערותייך האהובות.

בפנים את מלטפת את זיפי זקני

בסיבובוים קטנים..

 

דרג את התוכן: