תארו לעצמכם עולם בלי שאלות, עולם שיש בו ידיעה מוחלטת על כל הדברים אשר מתרחשים בתוכנו, והדברים אשר חשים ועוברים אנשים סבבינו.

איך היה נראה עולם זה? (שאלתי שאלה)

עולם שבו אנו לא שואלים את האנשים סבבינו מה שלומם, אלא נדע זאת.

עולם שבו החושים שלנו יהיו מחודדים יותר, הטלפאתיה תהיה מאוד חזקה, ומספיק מבט בעיניים או טונאציה של דיבור על מנת להבין איך אנשים מרגישים. עולם של ידיעה.

ישנם סוגים שונים של שאלות, ועל חלק מהסוגים אפשר לוותר ברגעים מסוימים, מכיוון שהם לא ממש הכרחיות.

סוגי שאלות:

שאלות של דאגה – מה נשמע? איך אתה מרגיש? אתה בטוח שאתה רוצה לנסוע לסיני בתקופה זו?

שאלות אינפורמציה – מתי אתה נוסע? אתה רוצה קפה?

שאלות של שתיקה / מבוכה – אז... מה העניינים? הכול בסדר?

שאלות פולניות –  מתי תתחתני כבר? מה עושה האבא של החברה שלך?

שאלות מציקות –  שהן די דומות שלאלות הפולניות, אך יכולות להיות שאלות מציקות מאוד כיוונים, כגון:

שאלות של מחקר – אילו שאלות חשובות להתפתחות שלנו, למרות שיש בהן מן ההתפלספות.

שאלות של מודעות עצמית – מדוע?

 שאלות של התברברות עצמית -  מי אני? מה אני? מה, מה, מה...? 

שאלות של ריכול – אז מה הוא אמר לך? מה היה שם?

שאלות של פינוק – בא לך להכין לי קפה?

 שאלות, שאלות , שאלות..... אז נכון שלא צריך להיות קיצוניים, מכיוון ששאלות הן הכרחיות להתפתחות שלנו. אבל, תסכימו איתי שישנן שאלות שברגעים מסוימים אפשר לוותר עליהן, כמו שאלות של מבוכה. כשיש שתיקה שלא נעימה, ישר אנחנו פוצחים בשאלות שלעיתים הן לא חכמות במיוחד... או שאלות מציקות במיוחד כשהראש עמוס בכל מיני דברים והדבר האחרון שבא לכם לעשות הוא לענות על שאלות... ועוד שאלות כאלה ואחרות.

 אז, מה שאני רוצה להגיד זה: חבר'ה, פחות שאלות, פחות מילים ויותר שימוש בחושים. מאוד חשוב שנחזיר לחושים שלנו את הכבוד והיחס הראוי להם!