כלום
סערות-סופות מוחיות
פוסטים אחרונים
- ושוב אתה 8/6/16
- ושוב אתה 8/6/16
- אם - רודיארד קיפלינג - לגזור ולשמור 18/12/15
- התאהבתי 5/11/15
- האמנם 28/10/15
- עיתונות ומה שבינה 5/10/15
ארכיון
לא באמת
אין קזוארינות בדרך שלך בחלוף עונות הגעגוע תצטייר כעגלה נוסעת ללא כתובת
בבוקר שמשי התעוררת קודר והסברת בפורטוגזית כי סוד האושר סתור ומגבלות השכינה גלויות בגווני כתום בהירים
חליפת פסים לבשת לאחר שהאזנת לחדשות ונהמת בחיוך מאוזן לאוזן על עתיד נחבא מאחורי דלת ועל מחרים נטולי צבע. ועדיין מלטף מיסוך עדין את הברק שבין העין למסגרת כואב את זויות החלון.
אתה מביט על עמודי זכרון המזדקרים לגבהים ובוכים את היתמות החקוקה על ענן שר שירים לאם המאתגרת את הכלום ומוליכה אותו בעירום אל עבר גוזליה.
שיחת טלפון קצרה מבשרת לך ושאתה עדיין מופיע בעיתוני סופשבוע בתמונה דהויה וכותרת האיש שלא האמין היית? |
תגובות (13)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
.
.."אתה מביט על
עמודי זכרון המזדקרים לגבהים
ובוכים את היתמות
החקוקה על ענן
שר שירים
לאם המאתגרת את הכלום
ומוליכה אותו בעירום
אל עבר גוזליה..."
פיוטי נוגע במערומי האמת בדלת האמות..וברחובות והסמטאות בהןם אנו הולכים ודורכים .
איש ואישה ושעתם . נוקב מהמיית הלב מעיין מפכה שהאיש טרם קרב אליו עד תום.
זה כל כך יפה איך ששורה זולגת לשורה הבאה ולזו שאחריה
והכול נמהל...
דומני שיש כאן כאב געגוע זיכרון ויתמות...
ואולי זו רק אני שמרגישה ככה את השיר;
כך או כך החלון שפתחת... נוגע;