יום ד, 4 וחצי בבוקר ולשמש יקח עוד זמן עד שתתעורר. בחורף היא ישנה ארוך מדי וקר לי. עדיין לא טיפלתי בפיקוד של המזגן.. שיט, היה היום טכנאי מיזוג בשטח , איך לא חשבתי להגיד לו ללכת לתקן גם אצלי.. טוב... שיהיה קר. הילדים אצל אבא שלהם היום אז לא נורא. אני ממתינה למגע של השחור שיפגוש כבר את חלל הפה, אני אוהבת אותו חזק, עשיר ומרוכז, בלי מתוק, בכלל! מיילים.. כל מה שהיה ושעתיד אולי להיות נכתב בשורות. מזל שיש את רות שתדאג לסדר את כל המלל הזה למשהוא מאורגן. מעדכנת דו"ח התקדמות בשטח, רושמת פגישות ומספרים חדשים לטיפול ו.. אימון. הגוף הזה כבר חורק לפעמים, 47 שנים של שימוש אינטנסיבי מביטים אלי במראה. אני בוחרת להתחיל במדיטציה ולא לחשוב על אתמול כשהבת שלי עשתה לנו שיעור ריקוד שהתחיל במתיחות ושפגט. הנונשלנטיות שלה והיכולת לפגוש את הריצפה עם כל חלקי הגוף בו זמנית ולא בשכיבה, מדגישה לי עד כמה הגוף שלי הפך נוקשה עם השנים, אבל אני בכלל במדיציה מלטפת, אז אני לא עושה שפגט.. למה להתעצבן בגלל זה? 7- מתחילים בלוקים היום 7:30-קפה שחור 9:00-מורידים ריצוף מהמשאית, מזל שהגיע מנופאי טוב.. 11:00- אני מוצאת את עצמי שוכבת על גג בקומה 3 , מחבקת בזהירות צמד קולטים ומנסה לפתוח נתיב לצינור שאיסמעיל מעביר לי מתחת לרעפים. השמים מאיימים עלי בגשם, איפה השמש?? מהבוקר אני מחכה שתבוא..הטלפון מצלצל, אני מחליטה שאם זה לא... אההה..אמא! - היי מתוקה שלי, קודם היית עסוקה.. עכשיו אפשר? -בטח, עכשיו מצוין אמא, (צורחת לאיסמעיל לחכות רגע עם הדחיפות) יכולה לבוא לעזור לי להוציא את הדודה שלך מבית החולים היום? -בטח שיכולה אמא, מסיימת פה משהוא קטן.. עוד אחד אחריו פיצפון ואני אצלך. לא זה משהוא שכשאמא שלי שפעם במיליון שנה מבקשת משהוא, אני לא אומרת לא. הצינור עבר בשלום, הגיע לקומה שניה אחרי התגלצ'ויות על פנלים סולריים כשאיסמעיל מחזיק לי את הרגל שלא אחליק עמוק מדי. שנינו מקפצים מהגג למרפסת, זו פוזה כזו של אחרי ביצוע עם חיוך מיוחד ש.. היה משעשע נכון? איסמעיל ואני גדלנו ביחד בבניין, כבר 20 שנה חברים ועובדים לפעמים ביחד לפעמים במקביל. אותו שנתון, קונפליטים משותפים על הורות, זוגיות ומצב המדינה. החברות שלנו בנויה על כך ששנינו חולקים אותם קודים מוסריים. יודעים שאפשר לסמוך אחד על השני. תגיד איסמעיל.. עוד מעט אנחנו 50, ניראה לך שעדיין נטפס על גגות עד אז? הוא מחייך את החיוך הגדול שלו, מרים ידיים לשמים ואומר: "אלוהים יודע...." וזה מצחיק כי אני לא חושבת שאפילו אלוהים יודע.. אני נפרדת מהבלוקים לטובת מבצע הצל את דודתך מבית החולים, שהיה הצלחה גדולה, אבל סיים לי את יום העבודה. |